האחרון ששרד

אחרון הניצולים מטרבלינקה, שמואל וילנברג, שהיה אחד מ־67 היהודים שהצליחו להימלט ממחנה ההשמדה במהלך המרד שפרץ בו, נפטר שלשום כשהוא בן 93. וילנברג היה פסל, צייר וסופר שמרבית עבודותיו הוקדשו לשימור זיכרון השואה. משפחתו הביעה תקווה שרבים יכבדו אותו וילוו אותו מחר בדרכו האחרונה.

וילנברג נולד בפולין, אביו היה מורה בבית־ספר יהודי, ואמו, אחות במקצועה, הייתה נוצרייה שהתגיירה. הוא נשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה ב־1942, לאחר חיסול גטו אפטא, וסופח לצוות שאחראי על טיפול בחפצי היהודים. לימים סיפר שבאחת הפעמים ראה שם את המעיל שתפרה אמו לאחותו הקטנה תמרה וחצאית שנתפרה לאחותו הגדולה איטה. וילנברג השתתף במרד במחנה בקיץ 1943 והצליח לברוח ליערות אף על פי שנפגע מכדור אקדח ברגלו. "ירו עליי, אבל המשכתי לברוח", סיפר בעבר. "חלק מהאנשים שברחו איתי הלכו שמאלה, אחרים הלכו ימינה, ואני המשכתי ישר. לבד". וילנברג היה אחד מעשרות היהודים מהמחנה שהצליחו לשרוד עד אחרי המלחמה. בהמשך הגיע לוורשה שם הצטרף לתנועת ההתנגדות הפולנית ואחר כך לחם בשורות הפרטיזנים. לאחר המלחמה שירת כקצין בצבא פולין, עד שנת 1947. שלוש שנים לאחר מכן עלה לישראל ועבד במשרד השיכון במשך 40 שנה.

עם יציאתו לגמלאות החל לעסוק באמנות שהתמקדה בהנצחת השואה למען הדורות הבאים. פסלים שיצר הוצגו בכמה מוזיאונים וכן בבית לוחמי הגטאות. "אף אחד לא חי לנצח", אמר בשנה שעברה בראיון ל־Xnet. "הפסלים שלי ימשיכו לדבר במקומי". ספרו "מרד בטרבלינקה" יצא לאור ב־1986. ב־2014 יצא הסרט "העד האחרון של טרבלינקה" המתאר את קורות חייו.

וילנברג נפטר ביום שישי אחר הצהריים, כשלצידו רעייתו עדה, גם היא ניצולת שואה, ובתו אורית. משפחתו סיפרה שתמשיך במפעל ההנצחה של וילנברג, ובעיקר במשאלתו האחרונה: להקים מבנה הנצחה חדש בטרבלינקה. "החזקנו את ידו וראינו איך הוא לאט־לאט נפרד מאיתנו בעצב גדול", סיפרה רעייתו עדה. "כולנו תקווה שקהל גדול יגיע מחר לכבד את זכרו של האיש היקר הזה. היה לו מאוד חשוב שדור ההמשך יידע על המרד בטרבלינקה, והעברת נושא השואה והמסר על מה שקרה ליהודים הייתה משימת חייו. אנחנו נפעל כדי לעמוד במשימה הזאת עבורו".

וילנברג לאחר הבריחה מטרבלינקה | צילום מתוך האלבום המשפחתי

לפי דו"ח של הקרן לרווחה למען נפגעי השואה, מדי יום נפטרים כ-40 ניצולי שואה, כ-1200 מתים מדי חודש וכ-14,200 נפטרים מדי שנה. בישראל חיים כיום כ-190 אלף ניצולי שואה, גילם הממוצע על פי הערכות משרד הרווחה הוא 85.

עדה (87) ושמואל היו נשואים במשך 68 שנים. "כל שנותיו היה לו חשוב להנציח את הדרך הקשה שעבר ואת המאבק במסגרת המרד הגדול", סיפרה. בתו היחידה, האדריכלית אורית וילנברג־גלעדי, סיפרה אתמול על דרכו כאמן.

"מעבר לעובדה שכולם זוכרים את אבא כניצול השואה ממרד טרבלינקה, הוא היה גם צייר, פסל שפסלים רבים שלו נמצאים בקיבוץ לוחמי־הגטאות וגם סופר", סיפרה. "האמנות שלו ברובה הגדול הוקדשה לשימור זיכרון השואה. כניצול האחרון של המרד הוא תיכנן ביחד איתי אולם התכנסות חדש שאמור להיבנות שם לא הרחק מהאנדרטה הידועה. לפני שנתיים, לציון 70 שנה למרד, הוא החליט על הקמת המבנה החדש, שיורכב משני אלמנטים — בור וקשת מחוץ לגדר המחנה".

וילנברג חזר פעמים רבות לטרבלינקה, המחנה שבו נרצחו כ־900 אלף איש, רובם המוחלט יהודים, כמלווה קבוצות.

"היה לו חשוב להגיע בעצמו כי באתר בטרבלינקה לא נותרו בכלל שרידים, לא היה מקום להתכנס לטקסים ולהרצאות, ולכן גם התחלנו לתכנן את הקמת המקום לזכרם של הנספים", סיפרה וילנברג־גלעדי. "הצוואה שלו הייתה להעביר הלאה את סיפור המרד, את סיפור הגבורה, כדי שלא יישכח סיפורם של היהודים במקום לעולם. אנחנו מבטיחים לו שנקים את האנדרטה ונגשים את משאלתו".

וילנברג הותיר אחריו אישה, בת ושלושה נכדים: לי, בן וגל. הלווייתו תיערך מחר בשעה 15:00 בבית־העלמין במושב אודים.

בהכנת הידיעה השתתף תלם יהב