להיפרד מהחברה הכי טובה

יש לי חברה טובה ותיקה. שתינו בנות 30 פלוס. אנחנו חברות מאז בית הספר היסודי והחברות שלנו תמכה בנו באופן הכי הדדי לאורך כל הדרך. הצלנו זו את זו ממשברים וגם כייפנו עם שיחות נפש וצחוקים. היא מאוד יקרה לי, אני אוהבת ומעריכה אותה, אבל לאחרונה יש לי חשק להתרחק ממנה ואני שואלת את עצמי אם הרצון הזה הוא לא משהו הרסני כזה של לזרוק צעצוע בגלל גחמה.

חברתי טובת לב, מצחיקה, בעלת שכל ישר וכיף לדבר איתה. אבל לאחרונה אני מרגישה שהיחסים איתה לא תורמים לי כלום ורק מתסכלים אותי. אולי המשבר קשור לכך שבשנים האחרונות היא

התחתנה ומיד נולדו לה שני ילדים בהפרש של שנתיים. הילדים שלה מקסימים וכשאנו נפגשים אני מרגישה כאילו הם חלק ממני ואני חלק מהם - ממש דודה. אבל יחד עם זאת המפגשים האלה מעייפים אותי, קשה לי ממש להתעניין ולהתלהב מהם, זה נראה כיף - אבל לא הכיף שלי.

אני גרה עם בן זוגי כבר שלוש שנים ואנחנו מתלבטים לגבי עתיד משותף - כן או לא. מובן שחיי המשפחה של חברתי עושים לי חשק להתמסד, אבל לצערי אני ובן זוגי עדיין לא במקום הזה. חברתי ואני שוחחנו על ההתלבטות שלי עד שיצא עשן וברור לי שהחזרות על אותם דיבורים מתישות אותה, ואין לה כבר כוח להתקשקשות של שנינו עם הכן והלא שלנו. גם אני כבר נמאסתי על עצמי.

בקיצור, אני כבר לא יכולה לעניין אותה, והדברים שמעניינים אותה הם מן הסוג של אוכל בריא לילדים, פעוטון חמוד קצת מוזנח לעומת גן הדור יותר אך רחוק מן הבית, שלא מתחברים אליי בכלל. ובנוסף היא צמודה לסדר יום ואורח חיים מן הסוג שהיא כבר לא תצא איתי סתם לסרט או בית קפה, כי בערב היא רצוצה ורק רוצה לגמור עם המקלחות של הילדים ולהניח את עצמה, ורק תנו לה לישון.

אנחנו כמובן לא יכולות לדבר על ספר חדש, סרט חדש, דברים שקורים בעולמנו, כי היא לגמרי

מנותקת. למי יש זמן לראות טלוויזיה, למי יש זמן לקרוא עיתון (וגם במשך הזמן התרחקנו מבחינת השקפות פוליטיות). מה אני עושה?

לשים במקפיא! להניח בתוך ה־Deep Freeze

המטאפורי. יש חברויות שפג תוקפן. עקב נסיבות החיים ויש חברויות שבתקופות מסוימות אינן תורמות וההתרחקות היא זמנית בלבד. במקרים רבים קשה לעשות את ההבחנה בין מה שכבר נגמר לבין מה שיכול לחזור ולהתרענן בתקופות יותר מאוחרות. הדבר החשוב הוא שאין תרעומת עמוקה, אין משקעים של עוולות בלתי נסלחות, וגם אם קיימת קנאה כלשהי ברקע - יש סיכוי שתחושת החברות תוכל לחזור להיות פעילה בעתיד.

אל תכפי על עצמך קרבה מאולצת. אבל גם אל "תזרקי אותה". עדיף לנהל שיחה גלוית לב באותה רמה גבוהה של פתיחות וכנות שהייתן רגילות אליה. אם אתן "שוות" - החברות הזאת תקום לתחייה ותוכל להימשך עוד שנים רבות. ואם לאו - גם לא אסון. כל חיינו הם בין השאר מעברים בין "פג תוקף" ל"טרי מן התנור" (והטרי מן התנור יכול להיות הישן־ישן מן ה־Deep Freeze).