שלישי 27 באוקטובר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Qatar 2015 via epa
    24 שעות • 21.02.2016
    הפנים האחרות של קטאר
    אז איך זה מרגיש להיות ישראלי בקטאר? טוב יותר מברוב מדינות העולם. נח קליגר טס לכנס עיתונאי בדוחא וגילה שלאף אחד לא ממש אכפת מכך שהוא ישראלי. וכן, קטאר מדהימה. כל מה ששמעתם עליה ואפילו יותר. אבל מתחת לכל העושר הזה, מסתתרים עוני וניצול מחפיר של מאות אלפי הפועלים, שלא לומר העבדים, הזרים
    נח קליגר | דוחא

    שתי פנים לה, לקטאר. מחד חייכניות, ידידותיות, טובות, ומאידך בדיוק ההפך מכל אלה. אך נתחיל בפניה היפות, אלה המיועדות לתיירים, לאנשי עסקים, לבאי קונגרסים ולוועידות. כ־270 אלף הקטארים, מזרם הוואהבים, עושים הכל כדי לרצות את המבקרים, ולהוכיח להם כמה הם טובים ויעילים, כמה הם אוהבים זרים. כמה הם דואגים לעתידה של מדינתם הזעירה, להתפתחותה, להפוך אותה ל"בית חם" עבור כל המבקרים.

     

    לפני כעשר שנים הייתי בפעם האחרונה בנסיכות המדברית הזו. בכל הנוגע לבנייה ולהתפתחות של אטרקציות לקהל המגיע מרחבי תבל, השינויים הם עצומים. הבירה, דוחא, למעשה העיר היחידה במדינה, היא סופר־מודרנית, על מאות הבניינים הגבוהים והמגדלים שלה, מרכזי הקניות, המסעדות והאגמים — המלאכותיים, כמובן, שכן קטאר היא מדינה צחיחה לחלוטין. יחד עם זאת קשה להבין מדוע רבי־הקומות כה צפופים כמו במנהטן, כאילו חסר מקום במדבר. וכן, יש בה גם פקקי תנועה.

     

    שליטי קטאר, הנחשבת למדינה העשירה בעולם, משפחת אל־ת'אני על עשרות הנסיכים שלה, עשו הכל כדי שמבקריה ירגישו בה בנוח, ולכן הקימו בה נמל תעופה אשר לדעתי הוא היפה בעולם. והאמינו לי שראיתי כמעט את כולם: משנחאי ובייג'ינג, מסינגפור והונג־קונג עד ללאס־וגאס — השדה בדוחא עולה על כולם. גם בתכנון, גם בבנייה היוקרתית וגם בניקיון: מאות עובדים מנקים את המקום 24 שעות ביממה. מהנמל לעיר נסלל כביש יפהפה. מאות עמודי החשמל משני צדדיו זוהרים בצבעים שונים על פי מקטעים, מירוק ועד אדום, מצהוב ועד תפוז, מסגול ועד ורוד, בסימפוניה של אורות וצבעים. כמעט כל הבניינים בדוחא מוארים לאורך כל שעות היממה, גם בשעות הלילה שבהן לא עובד שם אדם. בתי המלון הם בין האלגנטים, היפים והטובים בעולם. גם המחירים בהתאם. אחד מידידיי מהמשלחת הטורקית לקונגרס העולמי של ארגון עיתונאי הספורט, ציין באוזניי כי לבית המלון שלו חייבים להגדיל את מספר הכוכבים ליותר מחמישה, והוא אכן צודק.

     

    אז איך מרגיש ישראלי בקטאר בימים אלה? מצוין. בביקורת הדרכונים אף אחד לא הניד עפעף למראה הפספורט הישראלי שלי. עברתי את הביקורת בצורה חלקה ללא כל שאלה. זה היה אפילו מעט מאכזב. כשחזרתי לארץ כולם שאלו אותי אם חשתי בסכנה כלשהי במהלך הביקור. צריך להיות בקטאר כדי להבין עד כמה השאלה הזו מגוחכת. להפך. העובדה שעומד מולם ישראלי, הייתה אטרקציה עבור כל האנשים שנפגשתי איתם. רובם, אגב, כמובן זרים ולא קטארים. הסכסוך הישראלי־פלסטיני נראה רחוק מקטאר, בערך כמו הפער בין מגדלי היוקרה בדוחא למחנות הפליטים בעזה.

     

    Getty Images
    Getty Images

     

     

    הנפט לא יהיה לנצח

     

    בדרך כלל נערך הקונגרס השנתי של עיתונאי הספורט בחודשים אפריל־מאי, אך הפעם הוא נערך בפברואר בקטאר, שזכתה באירוח המונדיאל בשנת 2022. היות שהטמפרטורות כמעט בכל חודשי השנה נעים במדינה בין 35 ל־45 מעלות, ברור שאין כל אפשרות לשחק בה כדורגל במשך כחודש ימים. חשבו הקטארים והגיעו, לדעתם, לפתרון: המונדיאל ייערך בחודשים ינואר־פברואר, וכדי להוכיח זאת לכולם, החליטו לארגן את הקונגרס של עיתונאי הספורט דווקא בתקופה זו. אז אפשר לשחק כדורגל בקטאר בפברואר? מההתרשמות שלנו כנראה שלא. אבל הקטארים יעשו הכל כדי לשכנע את העולם שכן.

     

    על כן, ברור גם מדוע קטאר השקיעה מאמצים אדירים כדי לארגן את הקונגרס, עוד לפני שמדינות אחרות הספיקו להציע עצמן. יו"ר הארגון של עיתונאי הספורט, האיטלקי ג'יאני מרלו, אמנם הסביר לי כי קטאר היא היחידה שביקשה לארגן את הקונגרס, אך היה לי הרושם שהוא בעצמו אינו בדיוק מאמין בטיעון שלו.

     

    יתר על כן, אחרי חקירות של האף־בי־איי ושלטונות שווייץ, התברר גם שכמעט כל חברי הוועדה של פיפ"א, שקבעה איפה ייערך המונדיאל, קיבלו שוחד ועל כן, נראים הסיכויים ש"המונדיאל במדבר" אכן יתקיים קלושים למדי.

     

    ומהמונדיאל לפניה האחרות של קטאר. בקטאר חיים כ־270 אלף קטארים מקוריים, אשר עד לגילוי הכמויות העצומות של גז טבעי ונפט בשנת 1940, עת היו עדיין מושבה בשלטון בריטניה, נדדו עם עדרי הגמלים שלהם במדבר, וחיו בעיקר מדייג ושליית פנינים במפרץ הפרסי. אולם מאז אותו גילוי הפכו הקטארים, שזכו לעצמאות ב־1971, לאחת המדינות העשירות בעולם. הם מושכים אליהם יותר ממיליון ו־300 אלף עובדים זרים מעשרות מדינות ברחבי תבל. חלקם מועסקים בתנאי עבדות. אלה הם שהקימו, בין היתר, את דוחא החדשה, סללו כבישים, הקימו את נמל התעופה ועתה גם את האצטדיונים המפוארים למונדיאל.

     

    הנסיכים השליטים גם הבינו כי לא הגז ולא הנפט יהיו קיימים לנצח, וכי יש לדאוג להבטחת העתיד ולביסוס המוניטין של קטאר כאחת המדינות המתקדמות בעולם. לכן הם החליטו להשקיע בתיירות ספורט ולארגן אליפויות עולם וטורנירים גרנדיוזים בענפי ספורט מגוונים. במרבית הענפים הפחות פופולריים, לא היה להם כל קושי לזכות באירוח תחרויות, כמו למשל טורניר ה"גראן פרי" בטניס, שבו חולקו פרסי עתק, אף על פי שהיציעים היו בדרך כלל ריקים למחצה. אפילו מרוץ אופניים בחום הבלתי נסבל הם כבר אירגנו.

     

    תחזירו לי את הדרכון

     

    מי שמתפעל את כל הפרויקטים הענקיים בקטאר הם בעיקר העובדים הזרים. צריך להבין, הקטארים לא מוכנים לעסוק כמעט בשום עבודה. ולא, לא מדובר רק על מקצועות כמו ניקיון וסיעוד, חלילה. אפילו בביקורת הדרכונים בשדה התעופה מועסקים זרים. הזרים שעובדים בבתי המלון ובמוניות נחשבים לבני המעמד הגבוה מבין ה"לא קטארים", וכולם כמובן דוברי אנגלית. המשכורות שלהם, בהתאם לדרגה ולתפקיד, נעות בין 1,200 ל־1550 ריאל: כ־350 עד 500 יורו. לא בדיוק משכורות עתק. באשר לפועלים הפשוטים, אלה יכולים להגיע למשכורת חודשית של כ־100 עד 110 יורו, וללא כל זכויות סוציאליות. במילים אחרות, לא תנאים של עובדים אלא של עבדים. כדי לצאת מהמדינה, למשל, הם חייבים לקבל חזרה את הדרכון שנלקח מהם בכניסה, וזו אינה פרוצדורה קלה כלל. הם חיים לרוב בשכונות דוגמת הפאבלות של ברזיל. כאשר אתה שואל קטארי עשיר על מצב העובדים הזרים, הוא מסביר לך בחצי התנצלות שהתנאים השתפרו ועוד ישתפרו בעתיד.

     

    מארגני הקונגרס לקחו אותנו, עיתנאי הספורט, לאחת מאותן שכונות עוני: צריפים מסודרים, סביבה נקייה וכאשר שאלת את העובדים שפגשת על התנאים, הם אמרו שהם מאוד מרוצים. אחד מעמיתיי אמר לי שאכן זו הייתה הצגה מאורגנת היטב, המזכירה את "כפרי פוטיומקין" המזויפים מימי הצאר ברוסיה. "מה, הם חושבים אותנו לטמבלים?" שאל העמית." ייתכן מאוד שנסיכי קטאר כלל לא מכירים את הסיפור המפורסם של כפרי פוטיומקין", העיר בציניות עמית אחר מפינלנד.

     

    במלון שוחחתי בין היתר עם עובד בכיר מהודו, ותוך כדי שיחה הוא בישר לי שהצליח לקבל תור לרופא בעוד שלושה חודשים. כשהגבתי בתדהמה הוא צחק, והסביר לי כי מדובר רק בפגישה לא בטיפול. "האמן לי, בקטאר לא כדאי לך להיות חולה". מה שווים, אם כן, במציאות עגומה כל כך עבור הפועלים הזרים, נמל התעופה המפואר והעושר הגדול של המדינה. •

     


    פרסום ראשון: 21.02.16 , 19:58