שבת 30 במאי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
הכי מטוקבקות
    איור: ערן מנדל
    7 ימים • 24.02.2016
    חוכמת המרשמלו
    בעולם קוראים לזה "מבחן המרשמלו": במשך שישה עשורים מציב פרופ' וולטר מישל ממתקי מרשמלו בפני פעוטות ובודק מי מהם מצליח להתאפק, מי לא עומד בפיתוי — ומה זה אומר על העתיד שלהם. בראיון מיוחד לרגל פרסום ספרו בעברית, מסביר הפסיכולוג הנודע מה הקשר בין המרשמלו להצלחה בחיים ואיך הורה יכול להשפיע על הילד שלו כדי שידחה סיפוקים. "אני, למשל", הוא מודה, "הייתי נכשל במבחן הזה".לכל הכתבות והטורים מגיליון סוף השבוע לחצו על שער העיתון
    דודי גולדמן, איור: ערן מנדל

    בשנות ה־60 של המאה הקודמת, כשוולטר מישל היה פסיכולוג צעיר, סקרן ומלא אמביציה, הוא הגה עם הסטודנטים שלו באוניברסיטת סטנפורד ניסוי, שזכה לשם "מבחן המרשמלו" והפך עם הזמן לאחד הניסויים המכוננים בפסיכולוגיה של המאה ה־20.

     

    הניסוי היה גאוני בפשטותו: מישל והסטודנטים שלו קפצו לביקור בגן טרום־חובה שפעל בקמפוס של סטנפורד והציגו לילדים עסקה: כל אחד מהם יוכל לקבל עכשיו מרשמלו אחד ויחיד. אבל מי שיתאפק, יחכה ולא יחטוף את המרשמלו המפתה המונח מולו על השולחן, יזכה כעבור פרק זמן מסוים (20 דקות, אבל הפעוט לא ידע זאת) בשתי חתיכות של הממתק האהוב. התוצאה: שני שלישים מהילדים לא הצליחו להתגבר על הדחף להושיט את היד למרשמלו ולאכול אותו, ורובם נאלצו להסתפק רק במרשמלו אחד. שליש מהפעוטות, שכן הצליחו להתאפק, ישבו במשך 20 דקות מול המרשמלו הקורץ מהשולחן מבלי לגעת בו — רק כדי לזכות בהמשך בשתי חתיכות מתוקות.

     

    במשך השנים נכתבו אלפי מילים על מבחן המרשמלו ועל הקונפליקט שסייע להגדיר מה בין סיפוק מיידי לאיפוק. ניסויים דומים נערכו בארה"ב ובכל רחבי העולם, תוך השוואות בין ילדים מבתים עניים לילדים מבתים עשירים, ילדים ממשפחות משכילות מול ילדים ממשפחות נחשלות, ילדים ממדינות המערב מול ילדים מהעולם שלישי – והתוצאה תמיד הייתה זהה. שני שלישים מהילדים לא עמדו בפיתוי ובחרו לאכול את המרשמלו מיד. רק שליש מהם הצליחו לא להיכנע לדחף הראשוני, שלטו בעצמם וזכו בשני מרשמלו.

     

    אבל השיעור שלימד אותנו מבחן המרשמלו לא מסתיים בכך. ילדי הגן משנות ה־60 הם היום נשים וגברים בגילאי 50 עד 60, ויחד הם מהווים קבוצת מחקר דינמית שמאפשרת לחוקרים להגיע לתובנות מרחיקות לכת על הפסיכולוגיה האנושית וטבע האדם. עשרות מחקרים עקבו במשך השנים אחר הילדים שלא נכנעו לפיתוי המרשמלו, בדקו את הישגיהם והצלחותיהם והשוו אותם לאלה של שני השלישים האחרים. המסקנות חד־משמעיות: הילדים שלא נכנעו לפיתוי הצליחו יותר בחיים, הגיעו להישגים מרשימים יותר בקריירה, נהנו מבריאות נפשית טובה יותר והיו הרבה יותר מסופקים ומאושרים.

     

    הילדים שהשתתפו בניסוי המרשמלו. אלה מהם שהצליחו להתאפק היו בבגרותם יותר יציבים נפשית
    הילדים שהשתתפו בניסוי המרשמלו. אלה מהם שהצליחו להתאפק היו בבגרותם יותר יציבים נפשית

     

    שני מוחות

     

    עכשיו מופיע בעברית ספרו של הוגה הניסוי, פרופ' וולטר מישל. הספר, "מבחן המרשמלו — מיומנות השליטה העצמית, הבסיס להצלחה בחיים" (הוצאת מטר), כולל עדכונים על מחקרי המשך שנערכו במשך השנים בהתבסס על מבחן המרשמלו. על אף שרק שליש מהילדים עוברים את מבחן המרשמלו בהצלחה, פרופ' מישל — שמתגורר כיום בניו־יורק ונחשב לאחד הפסיכולוגים החשובים והמשפיעים ביותר בעולם — טוען בראיון שהמסקנה שעולה ממנו היא אופטימית מאוד ויש בה בשורה חיובית למין האנושי.

     

    רק שליש מהילדים עוברים את המבחן בהצלחה, זה לא אומר משהו על טבעו האמיתי של האדם?

     

    "אם אתה שואל על אופי האדם, אז נראה שמבחן המרשמלו מראה שטבע האדם הוא גם אימפולסיבי מאוד וגם בעל יכולות של שליטה עצמית. מוח האדם כולל חלק עתיק וקדום מאוד, שהוא המוח ה'חם', הרגשי, האוטומטי, האימפולסיבי, זה שנכנע לדחפים. זה מוח שמתפתח בשלבים הראשונים של החיים, כלומר בילדות. אבל לידו יש מוח נוסף, שמתפתח בשלב מאוחר יותר בחיים, אי שם בגיל ההתבגרות, וזה המוח ה'קר', הקוגניטיבי, הרציונלי, המחושב. המוח הזה, שאינו רגשי, עושה עיבוד אסטרטגי וחושב מה יקדם את האדם טוב יותר בהשגת המטרות שלו.

     

    הילדים שהתנסו בניסוי המרשמלו
    הילדים שהתנסו בניסוי המרשמלו

     

    "המוח הראשון, זה שגורם לפעוט לשלוח את היד ולקחת את המרשמלו, הוא בדיוק אותו מוח שגורם לאדם, למרות המודעות לסיכונים האיומים הכרוכים בעישון, להיכנע ולהמשיך לעשן או להמשיך בכל התמכרות אחרת — אלכוהול, סמים, התפרצויות זעם, תוקפנות והתנהלות לא רציונלית עם כסף. אבל לצידו יש את המוח ה'קר', שאם אתה לומד להפעיל אותו, אתה מגיע להישגים".

     

    אני עצמי מעשן ואני בטוח שהייתי נכשל במבחן המרשמלו.

     

    "בני משפחתי, עמיתיי ועשרות תלמידיי יודעים שאני בעל כוח רצון חלש. אני כמעט תמיד מסיים ראשון את האוכל בצלחת, אני תמיד מתקשר לסטודנטים שלי כדי לדחוק בהם לגבי עבודת המחקר – גם אם המשימה הוטלה עליהם רק לפני כמה שעות, ובמשך שנים הייתי מעשן כבד – סיגריות וגם מקטרת. אבל למדתי מהילדים הקטנים האלה את הטכניקות שלהם לדחיית סיפוקים, אחרי שנוכחתי לדעת עד כמה זה משתלם בחיים".

     

    עד כמה זה באמת משתלם?

     

    הילדים שהשתתפו בניסוי המרשמלו
    הילדים שהשתתפו בניסוי המרשמלו

     

    "הנתונים מדהימים בכל קנה מידה. כשחוזרים ועוקבים אחר אותם ילדים מדי כמה שנים, בארה"ב ובמדינות רבות בעולם, מגיעים תמיד לאותן תוצאות. ילדים שעברו בהצלחה את מבחן המרשמלו — ולמעשה ילדים שלימדו אותם כיצד לדחות סיפוקים — מצליחים להוציא ציונים גבוהים יותר בתיכון, מגיעים להישגים טובים יותר במבחני SAT (בחינות הקבלה לאוניברסיטה), מוערכים ומקובלים יותר חברתית, ואחוז גדול מהם המשיכו ללימודי תואר שני.

     

    "המחקרים הגיעו לכזו רזולוציה, שהם הראו אפילו שמסת השומן בגופם של נשים וגברים — שכילדים כאמור למדו לדחות סיפוקים — נמוכה יותר. כלומר, הם לא רק בריאים יותר נפשית, אלא גם פיזית, ואינם סובלים מעודף משקל בשום שלב בחייהם. ראינו גם שהם מרוויחים משכורות יותר גדולות ושיעור ההתמכרות שלהם לאלכוהול, לטבק, לסמים ולהתנהגויות מסוכנות ומסכנות קטן באופן מובהק בהשוואה לילדים שלא עברו את מבחן המרשמלו ולא למדו מהוריהם איך לדחות סיפוקים".

     

    היכולת הזאת לא משתנה עם הגיל?

     

    "המחקרים הגיעו עד לגיל השלישי, ואנחנו רואים שההכנסה הפנויה לזִקנה גדולה יותר אצל אלה שלמדו לדחות סיפוקים. כלומר, לא רק שהחיים הרגשיים שלהם היו יותר טובים, גם הזקנה שלהם הייתה יותר טובה. הנתונים חד־משמעיים גם כשבודקים אותם מהכיוון ההפוך. בכל מחקר, בכל מדינה, נמצא שאלה שענו שהם מרוצים מחייהם ומרגישים שהגשימו את עצמם – היו אלה שהוריהם לימדו אותם לדחות סיפוקים. מובן שאצלם גם היציבות הרגשית גבוהה יותר ושיעור הגירושים והפרידות נמוך יותר מאשר אצל אחרים, שלא היו מיומנים בשליטה בדחפים. לכן אלה תוצאות מעודדות מאוד בעיניי".

     

    הילדים שהתנסו בניסוי המרשמלו
    הילדים שהתנסו בניסוי המרשמלו

     

    למה מעודדות? הרוב הרי לא נהנים מכל הברכות ששליטה בדחפים מספקת.

     

    "שוב, בעיניי המבחן לא מעניין כשלעצמו, אלא התובנה האופטימית, שגם אנשים כמוני, שלא נולדו עם כוח רצון או אופי מחושל – כלומר אנשים שנוטים להיכשל במבחן המרשמלו — מסוגלים ללמוד בצורה פשוטה למדי איך לשלוט במוח ה'חם' שלהם, המוח הקדום והייצרי שלנו, באמצעות המוח ה'קר'".

     

    או־קיי, איך עושים את זה?

     

    "אני ויתר הפסיכולוגים למדנו את זה מהילדים שהצליחו במבחן. הבסיס הוא ההבנה שזה משתלם, ההבנה שיש תוצאות למעשים שלך, ההבנה שאתה לא מגיב פסיבי למה שקורה בעולם, אלא שאתה עצמך גורם אקטיבי ואתה אחראי למילים שאתה משמיע ולמעשים שאתה עושה. בעקבות ההבנה הזאת בא האימון. האימון כולל כל מיני טכניקות, למשל הסחת דעת. ילד רוצה מרשמלו עכשיו, או אדם בוגר רוצה לעשן סיגריה, למרות שהוא יודע שזה פוגע בו, או למרות שהוא החליט להפסיק לעשן. הוא יכול למצוא דרכים שיסיחו את דעתו מהצורך הבוער, או לקשר בין סיגריות לזיכרון שלילי. למשל, הוא יכול להרגיל את עצמו להעלות בדמיון חולה סרטן סופני או להריח ריח של בדלי סיגריות בכל פעם שבא לו לעשן. בשני המקרים הוא ירגיש דחייה מהעישון. זה יעזור לו לעבור עוד כמה שעות בלי סיגריות, או, אם תרצה, עוד כמה דקות בלי מרשמלו. ברגע שהורה מלמד את הילד ונותן לו תמריצים חיוביים על החלטה אסטרטגית של התנהגות טובה, ולא מתערב בתוצאות של התנהגות שלילית — האדם לומד ומתרגל ונהנה מהפירות, וההרגל הזה הופך לטבע שני".

     

    פרופ' דן אריאלי. ללמד כישורי חיים
    פרופ' דן אריאלי. ללמד כישורי חיים

     

    המטרה: חיווט מחדש

     

    פרופ' מישל וחוקרי מוח אחרים הצליחו להראות באמצעות הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) מה קורה במוח האנושי בעקבות שינוי ההתנהגות, כשהרגל חיובי חדש הופך אט־אט לטבע שני. מחקרים הראו שככל שעובר הזמן, האדם מצליח ביתר קלות לדחות שוב ושוב סיפוקים מזיקים, כמו התנהגות סקסיסטית בעבודה, הרפתקנות מינית מוגזמת או כניעה לפיתויי מזון לא בריא. "זה בדיוק אותו מנגנון שגורם לאדם רעב לא להתפתות לאכול ג'אנק פוד זמין ומיידי ברחוב, אלא לחכות כמה שעות, להגיע הביתה ולאכול ארוחה טעימה ובריאה", מסביר פרופ' מישל.

     

    ד"ר יוסי חלמיש, רופא וחוקר מוח העוסק בהקניית כלים לשיפור התפקוד המוחי, מסכים: "כל המחקרים מגלים שבהדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית אפשר ממש לראות בעין את השינוי במבנה המוח — לפני ואחרי שינוי ההתנהגות. המוח כאילו מחווט את עצמו מחדש. ואת זה עושה למעשה האדם המשנה את התנהגותו. שינוי ההתנהגות הזה נצרב במוח. בהתחלה השינוי קשה יותר, אבל עם הזמן הוא הופך יותר ויותר קל, בזכות העובדה ששינוי ההתנהגות משנה את המבנה של המוח".

     

    איך עושים את זה?

     

    פרופ' וולטר מישל. בשורה טובה למין האנושי
    פרופ' וולטר מישל. בשורה טובה למין האנושי

     

    "כאשר מדברים על תפקיד גן הילדים ובית הספר בהקניית למידה, צריך להרחיב את נקודת ההתייחסות ללמידה – מהקניית ידע ללמידה רחבה ומשמעותית לחיים במאה ה־21, וזה כולל גם הקניית כישורי חיים. הלמידה מתבטאת בשינוי המתרחש במבנה המוחי לאורך זמן. כיום ברור שלמוח האנושי יש יכולת טבעית להשתנות ולהתעצב מחדש בכל גיל. ביטוי לשינוי שכזה, אם הוא יציב, תייצג הלמידה. כל מיומנות מוחית נרכשת כרוכה בלמידה, כשהמיומנות יכולה להתבטא בתנועה, ברגש, בבקרה טובה יותר על פעילות גוף מסוימת וכן הלאה. חלק מתפקוד מוחי תקין הוא היכולת להבדיל בין עיקר לטפל, ובכך לקדם קבלת החלטות טובה יותר. במקום להתעסק בשאלה כמה מזגנים יש בכיתה – כדאי להתרכז בשאלה מי המורה ומה הם תוכני הלימוד. אם התכנים הלימודיים יורחבו ויכללו בין היתר הקניית יכולות לניהול נכון של דחפים ורגשות והבחנה בין עיקר לטפל, הסטטיסטיקה של בעלי היכולת לשליטה עצמית תשתנה. בדיוק כמו כל אינטליגנציה, גם את השליטה העצמית אפשר ללמוד ולשפר".

     

    אתה יכול לתת "מתכון" כיצד עלינו להכין את ילדינו לעולם האמיתי כבר מגיל צעיר?

     

    "הדבר הראשון שעולה לי לראש זו דוגמה אישית. ההורה נתפס בעיני הילד כמודל לחיקוי, ובמוחו קיים מנגנון, המאפשר לו חיקוי רגשי והתנהגותי מדויק. בשנותיו הראשונות אין לתינוק את היכולת לברור מה מתאים לו לאמץ ומה לא. לכן בשלבים הללו ההתנהלות ההורית היא קריטית — לטוב ולרע. ההמלצה שלי להורים היא לנהל עם הילד שיח פתוח וכן, שיעודד אותו להתבונן פנימה לתוך עצמו, ולהקנות לו את הכלים לפיתוח הערכה עצמית אותנטית. זו לדעתי המתנה הגדולה והראויה ביותר שהורה יכול להעניק לילדו".

     

    מעבר לדוגמה האישית, ד"ר חלמיש מאמין שניהול נכון של המוח החם אינו בהכרח משימה קשה המחייבת רצינות מיוחדת או כובד ראש קיצוני. "זה תהליך נעים וכיפי, והוא מלמד גם את ההורים והמחנכים וגם את הילדים שיעור חשוב נוסף — שלא מוכרחים לקחת את החיים ברצינות תהומית, ואפשר לקרוץ מדי פעם לחיים. זה יאפשר לילדים שלנו להיות משוחררים יותר, ואז הם יהיו גם פחות חרדתיים וגם יותר יצירתיים, עם שמחת חיים גבוהה. איפוק ושליטה בדחפים אינם בהכרח לא מהנים, והרווחים פה עצומים".

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    פרופ' דן אריאלי, מומחה לפסיכולוגיה קוגניטיבית ולכלכלה התנהגותית, שמלמד כיום באוניברסיטת דיוק בארה"ב, משוכנע שכל עשרות המחקרים — הוותיקים והחדשים — שנעשו בעקבות מבחן המרשמלו, מלמדים כי המנבא החשוב ביותר להצלחה בחיים – ומדובר בהצלחה כפי שכל אחד מגדיר אותה לעצמו – הוא דחיית סיפוקים וניהול עצמי. "לדעתי, וגם מניסיון חיי ומניסיון חייהם של רבים אחרים, זו המיומנות החשובה ביותר במסגרת כישורי חיים, שאותם אפשר וצריך ללמד בני אדם, בייחוד ילדים".

     

    פרופ' אריאלי מסכים עם פרופ' מישל ועם ד"ר חלמיש, שמבחן המרשמלו כשלעצמו אינו העיקר; מה שחשוב ואפילו משמח לדעת זה שכל אחד מאיתנו מסוגל ללמוד את היכולת הכל כך חשובה הזאת. אחד התפקידים העיקריים של כל הורה, שרוצה שהילד או הילדה שלו יחוו חיים מספקים ומאושרים, הוא להקנות להם את היכולת הזאת.

     

    כך שלא המדדים הכמותיים הם החשובים, אלא ההבנה שמי שמחזיק במרב הסיכויים להצליח אינו דווקא בעל האישיות הטמפרמנטית, הספונטנית, ה"אותנטית" — זה שנוטה להתפרצויות זעם, קופץ ממיטה למיטה, מרבה לעשן ולשתות אלכוהול ותמיד אומר את מה שהוא חושב ללא בקרה או צנזורה עצמית. האנשים המצליחים, כך מתברר, הם דווקא אלה שהצליחו להשליט את המוח הקר על המוח היצרי החם ולימדו את עצמם איפוק, סבלנות ודחיית סיפוקים.

     

    dudigoldman@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 24.02.16 , 11:14