לבשל כמו בוהדנה
סביב שולחן כיבוד מתפקע, עם כתשעה סוגי עוגיות, פכסמי בריאות, פיצוחים ופירות - אירחה מירי בוהדנה את נירה רוסו לשיחה על מטבוחה, משפחה וחיות אחרות, מאוגר ועד הסוסה שהיא מגדלת בחצר. וכן, יש גם מתכונים, כולל החציל המושחר שמירי גילתה במהלך הנחיית "משחקי השף" והשי הצנוע של נירה לבבו קובו ויתר בני העדה הבולגרית. לכל הכתבות והטורים מגיליון סוף השבוע לחצו על שער העיתון
"מה להכין לך לשתות?"
מים קרים.
"זה בטח, מה עוד?"
כלום.
"רוצה קפה? תה ירוק? תה מנטה?"
מירי בוהדנה מפגינה את יכולות הבישול שלה
מהרגע שבו נכנסתי בשער ביתה הרחב והכפרי של מירי בוהדנה, היא פוצחת באירוח: כזה שלא לומדים בבית ספר. שמגיע מהבית. מהשורשים הכי מעמיקים של הילדות.
איזה קפה? שחור? נס? מוקצף? איזה עוגיות? בריאות? מרוקאיות? שומשום? בלי סוכר? את חייבת? אז בטח שיש לי. חכי, אני שמה פיצוחים.
על השולחן הרחב נוחתות (אני לא סופרת כמה) צלוחיות עם כל מיני התרגימה שאפשר בכלל לבקש: עוגיות מרוקאיות משני סוגים, פכסמי בריאות טריים ואורגניים, גריסיני בשמן זית ועוד שישה־שבעה סוגי עוגיות וקערות פיצוחים, ואז, כשהיא בולשת אחרי הבחירות שלי – נוחתת על השולחן קערת ענק של כל פרי אפשרי, מרימון ועד אפרסמון. אז אני מגלה גם את הרגישות באישה שמולי. זו שיכלה באותה מידה להיות פרימדונה נוצצת עם דרישות אינסוף, אבל במקום זה מניחה לידי, בשקט, בין עשרות סוגי הכיבודים, גם נתחי פומלה קלופים, מפולטים ויפים, אחרי שקלטה מבלי שאמרתי דבר את מגבלות הסוכר שלי.
אחר כך, בין הצילומים, היא מספרת על אישה בת 67: "נו, אישה צעירה, אתם יודעים, לא מבוגרת". אני צוחקת: בוהדנה (38) עשתה מן הגיל הנכבד הזה נעורים רק לכבודי. כה בלתי נרקיסיסטי ואחר בנוף הסלבס המקומיים עם הפרעות הקשב.
בהמשך אני רואה כיצד כל מי שנכנס לבית שהיא חולקת עם בן הזוג, בבו קובו ושלושת הילדים, בן (8), אסתר (5) ורפאל (4), זוכה לאותו טיפול אינטנסיבי. תשתה? תאכל? על הקיר פרוש ארון מדפים שלם, שמכיל עשרות סוגי פירות, פיצוחים וצנצנות תקרובת מכל סוג אפשרי.
"זה לא אני", מפרשת בוהדנה. "זאת אמא שלי. מילדות היא חופרת לי: 'מירי, שיהיו לך תמיד בבית תמרים, פקאנים וצימוקים ומשמש וקוקוס וקשיו ושקדים והרבה סוגים של עוגיות ומלוח וחריף וטרי, אולי בדיוק יבוא אורח'".
זה הצד המרוקאי. בדיוק כמו שנוזפת בי חברתי זאידה, הערבייה מטייבה: "אל תשאלי. תביאי. אל תבדקי. תשימי בצלחת". ככה זה. פולניות מציעות ומבררות, מרוקאיות פשוט פותחות שולחן, ואין דבר כזה שהבית ריק כשבאים אורחים.
על הסכין
נתחיל בשורה התחתונה, כל אחד מהמעורבים והמשתתפים בתוכנית "משחקי השף" (שעונה שנייה שלה תעלה ביום ראשון, 28.2, ב"רשת"), פשוט נמס כשמזכירים את בוהדנה: עורכים, צלמים, מפיקות, דוברות, מתמודדים ושופטים (שעימם נותרה בידידות אין קץ), מתמוגגים לכדי שלולית: מקסימה, מחבקת, אמיתית – מכריזים כולם. בלי גינון אחד של כוכבות.
כאיש אחד הם מעידים שמעולם לא היו לה שום דרישות מהצוות, שמעולם לא נתקלו בחמיצות. תמיד היו לה במלאי חיוך, רגישות, חיבוק ואור. הסט הלחוץ עף עליה.
למי שמעולם לא צפה, וגר כנראה באחד הירחים של כוכב צדק, בוהדנה היא מנחת התוכנית. בין היתר היא זו שפוגשת, בחיוך ממיס, את המתמודדים ומנסה להפיג את פיק הברכיים שלהם. אחר כך היא מחבקת את הזוכים ואת המודחים, ומשרה רגיעה רגעית על משטחי עבודה עמוסי נרווים.
ברגע שבו היא נכנסת למטבח להדגים לנו את מתכון הבס בכוסברה ותבלינים שייכנס מיד לתנור, אפשר גם להבין שמדובר באישה שמצויה במטבח ולאורך שנים. יש לה אפילו מה שקרוי במקצוע: "Knife Skills". קיצוץ וחיתוך מהירים ומיומנים ותקתוק יעיל של כל המרכיבים.
זה למדת ב"משחקי השף"?
"נו באמת. יש לנו שלושה ילדים קטנים בבית. אל תשכחי גם מאיפה באתי. מבית בשדרות שתמיד מפוצץ בקציצות, ממולאים, אורז, קוסקוס, מרקים, מעדנים, מתוקים. לעומת הבית של אמא שלי, הבית שלי ריק, והמטבח משתעמם".
דָג דה בורדו
זו הפעם הראשונה שאני פוגשת את בוהדנה. ויחד איתה את הפמליה הקבועה שלה: ציפיתם למאפרת, דוברת ועוזרת אישית? קבלו עדכון. בפמליה שלה מתרוצצים מונגול, כלב מסוג דוֹג דה בורדו ענקי, בן שנתיים, שעל שמו אני מעניקה לבס בתנור את שמו, "דג דה בורדו". קיטי, פרסית נטולת אוזניים (זה הגזע הזה, בריטיש פולד), אוגר קטן שמעצבן לקיטי את הצורה, וכמובן, איך לא, יש גם סטארית. קוראים לה סטאר והיא הסוסה השחורה והמטופחת, שבוהדנה מחליפה איתה צרפתית שוקקת בדיוק כמו עם הדוֹג.
כן, אוהבי חיות הם אנשים החולקים מצע משותף ויצועים מלאי שערות. יצא גם שכל משתתפי ההפקה משוגעים על חיות, כך שהפמליה המשופמת, למעט סטאר הסוסה, מסתובבת חופשי על הסט ומסיחה את הדעת מכל הקולינריה לשמה נאספנו כאן מכל קצווי ארץ.
בוהדנה אינה מתנצלת: זו היא. אלה החיות שלה, זה שולחן האירוח הענקי, וככה היא מבשלת. במקום המרכזי ביותר בבית, בין הסלון, הגינה והמרפסת, ממש בפינת האוכל, יש לא פחות מאשר פארק ילדים עצום, עתיר מבנים ומתקנים ומשחקים ויתדות ובובות.
בעוד עמיתיה לסדרה מתמודדים ושופטים גם יחד, מתחבטים ומתייסרים וצוללים לתהום נפשם מדי דקה על כל זילוף זעיר של זעתר, בוהדנה שלמה גם עם מה שהיא עושה שם: "אני בתוכנית כדי לקשור קצוות, להרגיע ולשמח". וגם להכריז על מה שיקרה בכל פרק ו"לתזז מתמודדים".
ומה זה מגרש משחקי הילדים העצום הזה באמצע הסלון? לא הרבה ידועניות היו מעזות לשבור את קוד העיצוב עם בית בובות. מה בית. שכונה!
"זה הבית שלנו. יש לנו שלושה ילדים והרבה חיות: למה להתנצל?"
נחשפת ב"משחקי השף" להמון קולינריה משובחת. מה מכל זה לקחת איתך הביתה?
"עבורי זו הייתה מהפכה. עד למעורבות שלי ב'משחקי השף' עבדתי לפי מה שהכרתי: תבניות קבועות. אלתור? לא במטבח. שם יש חוקים. ופתאום פרצו למטבח שלי חיבורים חדשים: קינואה ופריקה ובורגול. רשימת המכולת לא השתנתה בהרבה, אבל נוצרו לי צירופים נועזים".
הייתה מנה שפשוט ניכסת לעצמך?
"כן! כשראיתי את אדוני טוחן קליפות חצילים קלויות בשמן זית ומכין קרם חצילים שחור. עכשיו גם אני מכינה".
צמחונית?
"כמעט. פעם בשבוע בשר, כדי לא לקפח את בבו והילדים".
לפי הפמליה שלך, אפשר לחשוד שהצמחונות שלך נובעת מחמלה.
"ברור. נחשפתי כמו כולם לתנאי גידול מתעללים, להתעללות לשמה, אני לא רוצה חלק בזה. איש אינו מתעלל בקינואה".
למה? חכי ותראי מה עשתה לה מזונאית־העל ההיא. אם הקינואה יכלה לזעוק – היינו חירשים.
לאכול, לאהוב, להתפלא
ומה אוכלים כאן בבית?
"את מה שהשף ההודי מחליט".
וואלה?
"איתי. איש מקסים. מגיע כמה פעמים בשבוע ומכין מעדנים עם המון ירק וקטניות וירקות וממנן עבורנו בזהירות את כמויות היתר של קארי ופלפל וכורכום".
מה היציאה המטבחית המשמעותית שהגיתם יחד?
"חורשט סבזי צמחוני. אין כזה דבר, המצאתי. ביקשתי, הוא הגשים. אני מרוקאית, הוא הודי. החורשט הוא פרסי. בגרסה שלנו הוא כולל שזיפים מיובשים".
קרה שבישלת בתוכנית?
(צוחקת) "בהחלט. את צריכה להבין שכולם, במיוחד השופטים האכזריים, הסתלבטו עליי בלי מנוחה: 'בטח. בשלנית את. עם סוללה של שפים־משרתים. בטח להכין חביתה גדול עלייך'. נעלבתי, אבל חיכיתי להזדמנות, ואז עשיתי אודישן, כמו כל המועמדים. חשוב לדעת שב'משחקי השף' הטעימה היא עיוורת. לשופטים אין מושג מי בישל את המנה והם שופטים אותה אך ורק בהקשר לטעם, לצילחוּת ולרלוונטיות. לכן יום אחד בישלתי פסטה פוטנסקה עסיסית שהוגשה לשופטים לטעימה עיוורת. הם טעמו וטעמו ו..."
נו, ליבי עצר פעימתו!
"את לא מאמינה. התקבלתי".
נעצור רגע בטעימה העיוורת: זו אמנם שיטה יעילה ונקייה, אבל גם מפספסת לפעמים.
"לא. המנה נשפטת בלי שום שיקולים זרים. כשסו־שף אצל אסף גרניט מגיש מנה, הוא יודע שההיכרות לא תעזור לו. לגרניט אין מושג מי הטבח בשלב הטעימות".
תוכלי להדליף לנו משהו מעניין מצילומי האודישנים של העונה השנייה ולמה לצפות?
"ראשית, להרבה יותר הומור. כולם השתחררו, כולם המשיכו לעונה השנייה וצברו ותק וקצת יותר נינוחות, ותראי את זה".
היה מועמד יוצא דופן?
"כן, ערבי־ברזילאי. ואל תשאלי אותי יותר".
זה המקום שבו אני חייבת להתוודות בפנייך שמעולם לא ראיתי את "משחקי השף". לא יכולה לסבול ריאליטי בכלל וריאליטי־אוכל בפרט. עכשיו נאלצתי לצפות במרתון של פרקים.
"נו? היה כל כך נורא?"
להפך. נכבשתי. בכיתי המון (עם אדוני ורוט), למדתי מה אקח מיד למטבח שלי (הסולת של מחניודה) ומה בחיים לא אכניס הביתה (בישול מולקולרי, כימיקלים כמו "ג'לָן" וכמובן, איך לא, חנקן נוזלי). חיבבתי את החשמל בין שלושת השפים, אפשר היה לראות כבוד הדדי, מקצוענות נטפה שם מכל פינה. וכן, הם התרגשו. מירי, מי מבין השפים הכי נגע לליבך?
(זהירה): "שלושתם! גם אסף גרניט הקשוח שבתוכו הוא פודל מושלם".
מסכן. עכשיו חשפת אותו במערומיו.
"המון אנשים כבר יודעים. אדוני כמובן מביא את עצמו, פצצת קסם וטוב לב. ומושיק רוט? את לא רואה שעם כל היוקרה והכישרון מדובר בילד מגודל?"
בקיצור, נייס טריי, נירה. כולם היו בניה.
מירי לא חסה
אלא שכל התחכום העשיר על הסט לא ממש מתיישב עם עקרונות הבריאות והספורט שבוהדנה מחויבת להם ("אני פותחת את היום בעמידת ראש"). בהתאם לזאת, גם תכנון המאכלים שתדגים לנו ולעם ישראל, לא עבר ממש חלק.
"אני אוהבת פשוט", היא מתייסרת. "אוכל פשוט ובריא וטעים ואני לא בטוחה אם יצליח לי לשדר את המסר הזה".
ובכן ספוילר, זה הצליח. נתחי בס טרי (איפה את קונה? "בסטופ מרקט, קניון ארנה"), מצע של כוסברה (אפשר פטרוזיליה), זרועה בשיני שום ובכל טוב, שמן זית מתובל בנדיבות נמשח על הדג וכולם מבלים חצי שעה בתנור.
את המנה הנוספת סיבכתי אני. גם חברי לחיים, כמו בבו קובו הבולגרי שלה, הוא ממוצא לדינו. אני יודעת שסוגיות מאיימות הרבה יותר נידונות כרגע במטכ"ל, אבל כאשר מירי מציעה פלפל שושקה קלוי עם גבינה, אני מטרללת את המנה לפאי פלפלים הפוך.
זה הסתיים, איך לא, בעסקת מסירת גורי ארנבים קטנטנים (בני רוסו לבני בוהדנה). אבל לפני זה זללנו את הבס על מצע הכוסברה, את הפלפל בגבינה, ועוד עדלידא של סוגי כיבודים. קבלו את המטבח על פי מירי בוהדנה:
בס בירקות וירוקים של מירי בוהדנה
טיפ יפה ומתחשב: אם הארוחה כוללת גם סועדים קצרים ועולי ימים, כי אז יש לשמור את פלפל הצ'ילי בשלמותו, כך שהחריפות לא תזלוג ותטריד את הקטנים.
צריך: תבנית אלומיניום מלבנית גדולה והרבה נייר אלומיניום לכיסוי.
כמות: לחמש נפשות שמחות
החומרים הדרושים:
קילו וחצי דג בס או דניס טרי מאיכות משובחת, מנוקה ומפולט
1 צרור גדול של כוסברה, מנוקה היטב
שיניים מראש שום שלם בשל ויפה
2־1 פלפלוני צ'ילי
2 גמבות גדולות
1 כפית גדושה זירעוני כוסברה
1 לימון כבוש
לרוטב:
רבע כוס שמן זית
1 כפית שטוחה כורכום טחון
1 כפית אבקת מרק (עוף או ירקות, ואל תגלו למאיר אדוני)
קורט פלפל לבן
מלח, פלפל שחור
1 כפית גדושה פפריקה אדומה איכותית, חריפה או מתוקה
אופן ההכנה:
1. מפזרים את צרור הכוסברה באופן אחיד על התבנית, "שייראה כמו מגרש כדורגל".
2. מפרידים וקולפים את שיני השום ומפזרים על הכוסברה.
3. חותכים את פלפל הצ'ילי ואת הגמבות לרצועות ארוכות ברוחב 2 ס"מ ומפזרים על מצע הכוסברה.
4. כותשים את זירעוני הכוסברה, רצוי בעלי ומכתש אך אפשר גם בפטיש שניצלים. פורסים את הלימון הכבוש ומפזרים את רוב הזרעים והלימון על מצע הכוסברה.
5. מניחים את נתחי הדג על המצע שבתבנית.
6. מערבבים בצנצנת את כל חומרי הרוטב. זולפים אותו על נתחי הדג.
7. מניחים כמה פרוסות נוספות של לימון כבוש על הדג ובוזקים עליו עוד זירעוני כוסברה כתושים.
8. עוטפים את התבנית היטב בנייר אלומינייום ואופים בתנור שחומם מראש ל־200 מעלות במשך 30 דקות.
9. מסירים את עטיפת האלומיניום וצולים 5 דקות נוספות.
יש להיזהר שלא לייבש את נתחי הדג – הם אינם אמורים להיות קלויים, אלא חמאתיים ונימוחים.
מגישים עם אורז או תפודים מאודים.
עוגת פלפלים ובולגרית
שדרוג של נירה לשושקה המקסימה של מירי.
לעוגה זו יש קרקעית פלפלים במקום בצק. ממלאים בבולגרית ובעירית ואחרי האפייה הופכים על מגש או על צלחת.
טעים להפליא.
החומרים הדרושים:
8 גמבות או פלפלים צהובים גדולים
מעט שמן זית
1 כפית סוכר
1 כפית שטוחה מלח
250 גרם גבינה בולגרית, פרוסה דק
3 ביצים טרופות + 3 כפות חלב
מלח, פלפל שחור
חצי כוס עירית או בצל ירוק, קצוצים
חצי כוס שקדים, קלופים ופרוסים
אופן ההכנה:
1. מכינים לפחות 5 שעות מראש. לא להיבהל. אתם אינכם נחוצים בסביבה.
2. קולים את הגמבות או הפלפלים. לשם כך מניחים אותם בשלמותם על תבנית מתכת גדולה וקולים כשעה בתנור שחומם ל־200 מעלות ללא טורבו.
3. מותירים את התנור סגור לאחר גמר האפייה, ל־3 שעות לפחות ואפשר לכל הלילה. האדים המתפתחים בתנור הסגור והחם יפרידו בין הקליפה לבשר הפלפל.
4. קולפים את הפלפלים ומסירים גבעול וגלעינים מעל מסננת נתונה בקערה. הקערה תקלוט את כל מיצי הפלפלים הקלויים. לשם מה? במקום מים. בכל תבשיל. אפילו אורז. מובן שבמרק.
5. משמנים במעט שמן זית תחתית של תבנית עגולה בקוטר 22 או 24 ס"מ. בוזקים על שמן הזית כפית שטוחה של סוכר.
6. פותחים את הפלפלים המגולענים לכעין מלבנים ומשטחים אותם בחפיפה כך ששוליהם מופשלים מעל לדופנות התבנית. אם נותר שטח ריק במרכז התבנית, מכסים גם אותו ביריעת פלפל.
7. מניחים על "קלתית" הפלפלים את הגבינה, בשכבה אחידה.
8. טורפים את הביצים בחלב עם מלח ופלפל ויוצקים על הגבינה. בוזקים על הכל את העירית הקצוצה.
9. מקפלים על המילוי את שולי הפלפלים המופשלים. בוזקים על הכל את השקדים.
10. אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות כ־45 דקות. אוספים בכף בזהירות את השקדים הזהובים. שמים בצלחת.
11. מניחים להצטנן חצי שעה ואז הופכים לתוך צלחת הגשה רחבה עם שוליים, שלתוכה יינגרו הנוזלים. אין דבר.
12. בוזקים על המאפה ההפוך את השקדים הקלויים. מגישים. אפשר להוסיף עוד עירית קצוצה.
לפנייה לכתב/ת 
