"עדיף היה שהח"כים מבל"ד יגלו רגישות כלפי הציבור היהודי"

ח"כ זוהיר בהלול לא סוטה מהדרך שלו: מתינות, פיוס וניסיון לגשר בין העמים. אז נכון, יש לו ביקורת נוקבת על הממשלה, על מפכ"ל המשטרה ועל חוק ההשעיה אבל הוא לא מסתיר את הסתייגותו גם מהח"כים של בל"ד. ואיזה מזל שהוא יכול לברוח בסופ"ש מכל הבלגן הזה לטובת מה שהוא הכי אוהב: לדבר על כדורגל בכנס השפה העברית בראשון־לציון

זוהיר בהלול לא מוצא הבדלים בין הכנסת לטריבונה. צעקות, קללות, מתח והרחקות הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מחיי הפרלמנט שלנו. "היום הגיעו לכנסת נציגי תחנות רדיו קהילתיות, ואחת הצעירות שאלה אותי — 'עברת מאלימות בספורט לאלימות בכנסת?'" הוא מספר.

 

ומה ענית?

 

"אמרתי לה שכל אלימות צריך להוקיע, אבל ההשוואה הזאת היא הוצאת דיבה לספורט. יש אמנם אלימות במגרשים, אבל היא לא חוצה גבולות כמו בפוליטיקה. האלימות המילולית בכנסת היא פגיעה במהות הדמוקרטית שעליה הכנסת אמורה להגן. זה אות קין לבניין שאמור לנהל שיח ערכי. מה לעשות שלא מעט ח"כים, שהם קולגות שלי, מאמצים שיח מדמם. זה גורם לי ממש לכאב לב".

 

עד כדי כך.

 

"תתפלא לשמוע שלעיתים היציעים במגרש בעכו יותר מתורבתים מאשר ספסלי הכנסת. לצערי יש כאן כמה ח"כים שהשיח המיינסטרימי שלהם הוא הסתה. במקום שהח"כים יהיו דוגמאות לחיקוי, אנחנו גורמים לבריות להתיר את הרסן.

 

"אגב, אינני מדבר על כל חברי הכנסת. יש גם אנשים שהם משכמם ומעלה. אתן לך דוגמאות מהצד השני של המתרס הפוליטי כדי שלדוגמאות שלי יהיה ערך ומסר. בני בגין, שהוא ליכודניק מוצהר, הוא איש ערכי ומוסרי מאין כמותו. גם אלי אללוף (כולנו), שאינו מהמחנה שלי, הוא דוגמה ומופת".

 

אי־אפשר לדבר על כדורגל בלי לשמוע התייחסות שלך ללה פמיליה. אתה חושב שהיחס של מירי רגב לארגון האוהדים הקיצוני של בית"ר הוא סלחני?

 

"בהחלט. לה פמיליה זה גוף עם תאים ממאירים שצריך לנתח אותו מיד ולאלתר כדי שיהיה סיכוי שהגוף יחלים. איך יכול להיות מצב שבו גוף שמתקיים תחת הסלוגן של שנאת האחר והסתה ואיבה ימשיך להתקיים בחסות החוק, ולפעמים, לצערי, גם באמצעות אימפוטנציה של שרים. דווקא לשרים צריך להיות אינטרס שהקהל הרחב של בית"ר לא יוכתם על ידי לה פמיליה. יש לבית"ר קבוצה מרעננת השנה, אבל תמיד הצל הזה ירדוף את ערכיה האוניברסליים, וחבל".

 

גם אוהדי סכנין, קבוצת הדגל של המגזר הערבי, לא בדיוק צדיקים גדולים — הם ביזו במשחק נגד בית"ר את ההמנון.

 

"אין מה להשוות בין הקהל של סכנין והקבוצה שלה לבית"ר. סכנין הוא מועדון שמאגד בקיומו ובהתנהלותו דו־קיום, חיים משותפים ופורטרט של שיתוף פעולה אתני, שהוא מודל לחיקוי ומופת בשמי הכדורגל בישראל. אני קורא לחבריי בסכנין שלא להתלכלך במשחק הזה, להתנער מגילויים וסממנים שכאלה, ולהמשיך להיות קהל נאמן ואוהב לקבוצה מצוינת עם ניהול מצוין".

 

איפה השכל הישר?

 

"המצב" כפי שנהוג לכנות את הסכסוך המדמם בארץ ישראל, ההסתה, הקיטוב בין שמאל וימין ובין יהודים וערבים מדיר שינה מעיניו של חבר הכנסת בהלול. "בגלל העניין הזה באתי לפוליטיקה ולמפלגת העבודה", הוא אומר. "זה היה במהלך מבצע צוק איתן, כשהמלחמה שהתלקחה בין חמאס לישראל פרצה בו־זמנית גם בתוך מדינת ישראל, בין ערבים ויהודים. חוויתי זאת והחלטתי שהפעם אני משנה פוזיציה ומנסה לבנות גשרים קטנים בין שני העמים. לצערי, מצאתי בבניין הכנסת לא מעט מסיתים ואנשים שלא מאמינים בכורח של חיזוק החיים בין יהודים וערבים. המדינה הפלסטינית תקום במוקדם ובמאוחר למרות סרבנותו של ראש הממשלה וחבר מרעיו. לכן שומה עלינו לדאוג לדורות הצעירים, כדי שילדינו ישכילו למצוא את נוסחת החיים המנצחת על פני כל נוסחה אחרת. אין לנו ברירה אלא לכונן תשתית חיים אמיתית שבה לא נתייחס אחד לשני כאויבים אלא כחברים".

 

זה נראה רחוק מאוד היום. כמעט בלתי אפשרי.

 

"לצערי, הקיפאון המדיני, חוסר התקווה והיעדר האמונה שמשהו עשוי להתחולל כאן מחר ומחרתיים, מוביל לתופעות כאלה. בינתיים נקטפים ונגדעים כאן חיים, בעיקר של אנשים חפים מפשע שאין להם שום נגיעה לעימות המדיני. אם המנהיגים אינם מניעים שום מהלך, השכל הישר אומר שצריך לגייס את בני האדם, את העמים, לפתרון הבעיות".

 

מה אתה חושב על הסערה שהתחוללה בארץ בעקבות הדברים של הרמטכ"ל שלא צריך לרוקן מחסניות על ילדות בנות 13 עם מספריים שיוצאות לבצע פיגוע.

 

"האמירה הערכית הזו חשפה בפנינו את החידלון של כמה ממנהיגינו, שבימים הראשונים, במקום להגן על אמירה ערכית שכזאת, היפנו לה גב ופיזרו מסר שלילי. האם אני צריך להזכיר לך ולידידיי היהודים, שחמלה, מוסר וערכים הם שהובילו אתכם מאסונות ומשואה אכזרית לכינונה של מדינה בעלת סיפור הצלחה כמעט בכל הגזרות, למעט בגזרת השלום?!

 

"אגב, אני מתקומם נגד האמירות שנשמעו בימים האחרונים, כמו זו של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, שאין מה להשוות בין השכול היהודי לבין השכול הפלסטיני. מה לעזאזל הוא חושב? שאין לאמהות הפלסטיניות רגש? שאין להן דמעות?! שהן אינן חשות בכאב?! מבחינתי, הדברים האלה הם אובדן דרך מוסרית והליכה לאובדן. אל תאבדו את צלם האנוש! אמירות פופוליסטיות שכאלה לא רק מגחיכות את השיח הציבורי אלא גורמות עוול נורא ליהודים. אסור לכם לעולם להחליף את דגל המוסר והערך מעל לחברה שנבנתה על כך. אני ממש נדהם מעומק הבורות שבאמירות הנוראיות האלה".

 

מה עמדתך בשאלת חוק ההשעיה? אתה יכול להבין את הכעס בציבוריות הישראלית על חברי הכנסת של בל"ד?

 

"חברי כנסת, לרבות אנחנו הערבים, צריכים לגלות רגישות לחברה בה אנחנו נמצאים. כמו שאנחנו הערבים מבקשים מהיהודים לגלות רגישות כלפינו וכלפי מכאובינו והסוגיות הרגישות שלנו, שומה גם עלינו לגלות רגישות כלפי הציבור היהודי. לפיכך, על אף אמונתם של חבריי מבל"ד בצדקת הביקור שלהם כדי לתווך בהחזרת הגופות, עדיף היה להימנע מהביקור, הואיל והוא פותח עוד פצע מדמם ביחסים בין ערבים לבין יהודים, אותו אנחנו מנסים כל הזמן לחזק. אבל מכאן ועד לחקיקת חוק ההשעיה ב־90 או ב־80 חתימות יש פגיעה אנושה במרחב הפרלמנטרי הקרוי חסינות, ומכאן גם פגיעה במהות הדמוקרטית. לכן אני שולל מכל וכל כל מגמה להשעות ח"כים כל עוד לא מדובר בחציית קווים פליליים".

 

אתה אומר דברים אמיצים וחד־משמעיים עבור ח"כ ערבי באווירה הציבורית כיום.

 

"הח"כים הערבים מייצגים את שולחיהם בתביעות חוזרות ונשנות כדי לסגור את הפערים שבין שתי החברות, אבל מתינות היא לא מילת גנאי. אני חושב שהדרך שבה אני נוקט, שהיא דרך של יצירת שיח מפויס אך בגובה העיניים עם הציבור היהודי, היא הנוסחה שעל כולנו לאמץ, כדי ליצור שותפים יהודים בכל הסוגיות העומדות על הפרק".

 

מסי או רונאלדו?

 

בהלול הוא משדרי הספורט הצבעוניים והמפורסמים שידע הספורט הישראלי. האיש שרשם לא מעט מטבעות לשון ייחודיות ומטאפורות חד־פעמיות בתוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", יוכל להפיג את הגעגועים למגרשים ב"הטבלה לא משקרת", אירוע מחווה לשפת הכדורגל, שיתקיים מחר בצהריים בהיכל התרבות בראשון־לציון. את האירוע, שיתקיים במסגרת כנס השפה העברית בעיר ינחו נתן דטנר ואודיה קורן, וישתתפו בו, בין השאר, שדרי ספורט ואמנים שמכורים לכדורגל, ביניהם אבי מלר, עמיחי שפיגלר, רוני סומק, ניר ברעם, רועי חסן, מודי בר־און, מאור כהן, יהלי סובול, חמי רודנר ואסי ישראלוף.

 

כדורגל זה מחלה?

 

"בהחלט, אבל בריאה. אני אמשיך להתגעגע עד קץ חיי לכדורגל מכיוון שמדובר באהבת חיי. לא הכנסת, לא הפוליטיקה ולא שום דבר אחר עלי אדמות יוריד ממני את רמת העניין והאהבה שרכשתי לספורט. אם תבוא אליי הביתה ואראה לך את מסכי הטלוויזיה, תראה שרק כדורגל, כדורסל ושאר ענפי ספורט מרצדים שם. זה בעצם החיים האמיתיים, או אם תרצה — האסקפיזם החיוני לחיי. הספורט הוא אחת משתי הריאות של חיי. השאר זה בני משפחתי או שאר הדברים שאב למשפחה טרוד בהם".

 

אתה עוד מגיע למשחקים באצטדיון בעכו?

 

"אני עדיין מגיע מדי פעם לאצטדיון, אבל בטלוויזיה אני לא מחמיץ אף משחק של עכו ומכבי חיפה. אני יליד חיפה וגדלתי על מכבי חיפה. כשעברתי לעכו, הפכתי לאוהד הקבוצה. אני לחלוטין לא רווה העונה נחת ממכבי חיפה, מועדון שאמור לנפק תוצאות ותצוגות הרבה יותר טובות, אבל מדשדש כבר שנים. זו אכזבה עמוקה לאחד מהקהלים הטובים ביותר בתולדות הכדורגל. לעומת זאת, על הפועל עכו כקבוצה ענייה, נגזר כל שנה לקיים מלחמת הישרדות. השנה אני אוהד מזוכיסטי לשתי הקבוצות כיוון שאהבתי אליהן לא מלבלבת את נפשי".

 

עזוב אותך מהסכסוך בין יהודים וערבים, הוויכוח האמיתי הוא מי יותר טוב: מסי או רונאלדו.

 

"מדובר בשתי אגדות בעודן בחייהן. כל אחד בכישרונו ובייחודו הוא תופעה שמימית, ויש משהו אלוהי בביצועים שלהם. זה לא שייך לספירה האנושית. רונאלדו הוא מכונת שערים על־טבעית ומסי הוא אמן הכדור בשליחות האל".

 

אבל מי טוב יותר?

 

"זה כמו שתאמר לי את מי אני מעדיף — את אמי או אבי. אמנם אני אוהד ריאל, אבל האם אתה מצפה ממני לא להעריץ את מסי?! ועדיין, בעיניי, גדול הכדורגלנים מאז ומעולם הוא פלה". •

 

 

אירוע המחווה לשפת הכדורגל יתקיים מחר בצהריים בהיכל התרבות בראשון־לציון במסגרת כנס השפה העברית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה ""עדיף היה שהח"כים מבל"ד יגלו רגישות כלפי הציבור היהודי""
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים