{ }
שישי 22 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    איור: זאב אנגלמאיר
    זמנים בריאים • 25.02.2016
    זה מסובך
    הורים ומורים מתקשים מאוד בחינוך מיני לבעלי צרכים מיוחדים • דור חדש של מטפלים מציע גישות חדשות לסוגיה הרגישה
    שיר־לי גולן

    איך אפשר לעבור את גיל 20 ועדיין לא לדעת דבר על המיניות שלך ועל מה שקורה בגופך? זה יכול לקרות אם ההורים נבוכים מכדי לדבר על זה, או אם גדלים בתוך מערכת החינוך המיוחד.

     

    "הקושי האופייני להורים לילדים רגילים ובריאים לתווך להם את נושא המיניות מתעצם משמעותית כשמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים", אומרת המטפלת המינית יונה רימוני. "גיל ההתבגרות וההתפתחות המינית של הילדים הללו מעוררים חרדה אדירה אצל ההורים, ורבים עושים כמיטב יכולתם לגדל אותם כיצורים א־מיניים. יש שמלבישים אותם בבגדים שלא יבליטו את מינם ואת מיניותם, הם מספקים להם מינימום מידע, אם בכלל, והמסרים המפוחדים, המבולבלים האלה, עוברים לילדים עצמם בצורה מילולית ולא מילולית".

     

    בגיל ההתבגרות, מטבע הדברים, המצב רק מחמיר. "בשלב מאוחר יותר, כשצצות התנהגויות מיניות לא מותאמות, כמו נער בוגר שמתרפק על חזה אמו, התגובה ההורית מאפשרת את זה מתוך מחשבה שהוא ממילא לא מבין שום דבר", ממשיכה רימוני. "זו כמובן טעות, כי התפתחותם המינית הרגשית של הנערות והנערים בעלי המוגבלויות אמנם אינה תקינה, אבל גופנית הם מתפתחים וסקרנים ובעלי יצרים טבעיים, ולכן זקוקים להכוונה".

     

    רימוני חברה בצוות המטפלים במרכז "לאורך הדרך", המציע חינוך וטיפול מיני לבעלי מוגבלויות והדרכה לצוותים, ולדבריה, בשל היעדר הידע מחד וקיומם של צרכים גופניים נורמטיביים מאידך, עלולים צעירים בעלי צרכים מיוחדים להיקלע לסיטואציות מביכות, לעיתים אף מסוכנות.

     

    "כיוון שההתפתחות המינית הגופנית קורית, הצעירים האלה עלולים לפחד ממין כמו מאש ולהתייחס למיניות ולביטוייה כאל דבר אסור ביותר או לתת לזה ביטוי לא מותאם", היא אומרת. "זה יכול להיות קיום יחסי מין לא מוגנים בחצר במקום העבודה, בלי להבין שזה דבר שצריך להיעשות בפרטיות ולא בפרהסיה, או אוננות בסלון המוסד שבו הם מתגוררים או באמצע הרחוב, גם אם זה ליד גן ילדים. הם לא מתכוונים לפגוע באיש, בדרך כלל, הם פשוט לא יודעים ולא מבינים שזה אסור ולא מקובל. אין להם איפה לממש את צורכיהם והם חוששים לדבר על זה ולשאול, כי הם הפנימו את המסר שזה אסור".

     

    ניצול ופגיעה

    באופן טבעי, התנהגויות כאלה מעוררות בהלה גדולה בקרב קרוביהם של הצעירים הללו ובקרב מי שנתקל בהם במקרה במרחב הציבורי. "בעצם, ממש כמו שהחברה מדירה את בעלי המוגבלויות ממקומות עבודה ובילוי, כך היא מדירה אותם בכל מה שקשור למיניותם", אומרת המטפלת הזוגית והמינית גאולה פלדמן. "משהו במחשבה על אדם 'מפגר' בוגר ומיני מעורר אסוציאציות מרתיעות. לרוב, קוגניטיבית וחברתית האנשים האלה נשארים ילדיים מבחינת יכולת ההבנה שלהם, התפקוד הפרימיטיבי והיותם נטולי עכבות. כיוון שהם כאלה, נשארים קצת ילדים, קשה לקבל אותם כמיניים. פה נוצרת הבעיה, כי מטפליהם, הן במשפחה והן במוסדות, מעניקים להם חום והגנה, אבל בהיעדר ערוץ בריא והכרה בצרכים המיניים, היצרים עלולים ללכת לכיוונים לא טובים, עד כדי פגיעות מיניות".

     

    פלדמן, הנמנית גם היא עם צוות המטפלים במרכז "לאורך הדרך", מציינת כי קיים גם חשש מפני ניצול ופגיעה בצעירות ובצעירים האלה. היא מתארת נשים צעירות שתמורת תשומת לב בדמות מתנה קטנה מבחור שהכירו בפייסבוק מעניקות לו את גופן. הן מתייחסות אל ההיכרויות האלה כאל זוגיות ואינן מבינות שהמפגשים הם למטרת סקס בלבד.

     

    אחת התופעות האופייניות לגברים הצעירים היא התמכרות לפורנו, בהיעדר ערוצים אחרים למימוש המיניות, שעם המוגבלות השכלית יוצרת בלבול ועלולה להיתרגם למעשים פליליים של ממש.

     

    גם מי שמצליחים להתחבר לאחרים כמותם בתוך הקהילה נתקלים בקשיים. "למעשה, גם בהוסטלים אין מקום של פרטיות", אומרת פלדמן. "יש כללים נוקשים של הפרדה בין המינים, והצוותים לא מאפשרים לזוגות שנוצרים לממש את אהבתם הגופנית. התוצאה היא שזה נעשה בפרהסיה, וזו כבר התנהגות לא מותאמת שיוצרת בעיה. הכוח המיני עוקף הכל".

     

    ואגב, התפיסה שלפיה לבעלי צרכים מיוחדים יצרים מיניים חזקים במיוחד אינה נכונה. "זה מיתוס. יצר המין חזק מטבעו, ובהיעדר חינוך והדרכה על איך לפרוק אותו בצורה נכונה, הוא מודחק ואז מתפרק באופן לא מותאם", אומרת פלדמן.

     

    עיצוב גבולות

    העבודה הטיפולית עם בעלי המוגבלויות, בהם מי שנמצאים על הרצף האוטיסטי, מי שסובלים ממוגבלות שכלית והתפתחותית ברמות שונות ובעלי לקויות למידה ולקויות חברתיות חמורות, מתחילה בהקניית ידע ונמשכת בעיצוב גבולות ברורים, הפנמת חשיבות הפרטיות והקודים ההתנהגותיים המתבקשים, ובהמשך גם הדרכה באשר לאמצעי מניעה.

     

    רימוני מספרת על זוג שהיה בטיפולה, בני 50 פלוס, שמעולם לא נגעו זה בזה. "הם אהבו מאוד, בילו שעות ארוכות יחד, אבל בלי שום אלמנט מיני. כשהייתי מנסה להציף את עניין הגוף, האישה הייתה קוטעת אותי ואומרת 'רגע, אנחנו עוד לא נשואים'. איש מעולם לא טרח להסביר לה שמיניות היא צורך נורמטיבי וחשוב, ושמימושה יכול לתרום המון אושר".

     

    ההורים צריכים להתגבר על החששות, ללמוד את הנושא ולהעביר לילדיהם את הידע, גם אם הם מוגבלים. "הם צריכים קודם כל להכיר בזה", אומרת פלדמן. "להיות מסוגלים להכיל את היצרים הגועשים ואז לכוון ולנרמל. צריך להסביר לילדים כשהם קטנים ומתחילים לגלות עניין מה הם איברי המין ומה שמותיהם, להסביר מאוחר יותר מה זה יחסי מין, לתת לגיטימציה למקום הזה. רק אם מאפשרים מימוש נכון ובריא של היצרים והצרכים, אפשר למנוע את הפגיעות, שבצדק מהלכות אימים". •

     

    shirgos@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 25.02.16 , 22:43