בלי פאניקה

באחר צהריים שטוף שמש בתחילת השנה, כריס מרטין מדלג אל מחוץ לרכב שטח מפואר עם נהג ליד מלון יוקרתי על חוף הים, ונעמד על הטיילת של סנטה מוניקה, כשהוא שואף אוויר מלוא הריאות. "נכון שזה יום נפלא?" הוא אומר, כשעיניו חולפות על החוף הזהוב והאוקיינוס השקט. "יום נפלא". במקרה, זה גם שמו של שיר מתוך A Head Full of Dreams, האלבום החדש של הלהקה של מרטין, קולדפליי. זה רק מוכיח שמרטין דומה מאוד למה שמתגלה במילים של השירים שלו: מלא מרץ, קצת נדוש ומתרשם בקלות.

הוא מותח את הרגליים ומקדיש כמה דקות כדי לספוג את קרני השמש. יש לו מבנה גוף של שחיין, גבוה ורחב כתפיים, עם זיפי שיער על הלחיים, אפוף זוהר שקורן בדרך כלל מאנשים מפורסמים. הוא חובש כובע קסקט בצבע טורקיז שעליו ציור סמיילי צהוב, ובהתחשב בהופעה הכללית שלו - זה נראה כמעט מיותר - סמיילי על גבי סמיילי. נראה גם שבלי לשים לב, הוא הצליח להיפרד מנעליו.

מרטין גר במעלה הרחוב, במאליבו, בבית שקנו הוא ואשתו לשעבר, גווינת' פאלטרו, תמורת 14 מיליון דולר, זמן קצר לפני שנפרדו ב־2014. "זה ממש שם", הוא אומר ומצביע לכיוון מעלה החוף. הוא קם בבוקר והקשיב לשני פרקים של הפודקאסט Serial ואז, בניסיון להתמלא באנרגיה לקראת המופע של הלהקה במחצית של הסופרבול, הוא צפה בכל הסרט 'רוקי 4'. "'רוקי 4' הוא האימון הטוב ביותר בהיסטוריה", אומר מרטין. "אני חושב שזה מעורר את הילד שבי, זה שראה את הסרט ואמר לעצמו 'וואו, אם אתה רוצה לעשות משהו, פשוט פאקינג תניף בולי עץ'".

הוא אוהב להיות בתנועה, אז אנחנו מתחילים ללכת. הוא יוצא לעיתים תכופות להליכות בלוס־אנג'לס, הן כדי להגיע למקומות והן כפעילות גופנית. "תמיד יש פרץ של אנרגיה עצבנית שעוברת לו בגוף", אומר פיל הארווי, חברו הטוב והמנהל האמנותי של קולדפליי. השחקן סיימון פג, עוד חבר ותיק, חושב שזה גם בשביל להתחמק מצלמי הפפראצי. "הטריק שלו הוא לנוע מהר", אומר פג. "וזה ממש עוזר שיש לו רגליים ארוכות".

איך הגענו לאובמה? מאוד עוזר שיש מישהו בלהקה שהוא חבר של בונו. קולדפליי

אנחנו יוצאים לעבר הטיילת, חולפים על פני תיירים, רוכבי אופניים, מחליקי רולרבליידס, שחפים. רגליו היחפות של מרטין דורכות על אבן חדה, והוא מתכופף כדי להרים אותה ולסלק מהדרך, כדי שמישהו אחר לא ייתקל בגורל דומה. אני מנצל את ההזדמנות כדי לשאול למה הוא בלי נעליים. מרטין נאנח. "אני לא כל כך אוהב לדבר על זה, כי זה גורם לי להישמע טמבל", הוא אומר. "אבל האמת היא שיומיים לפני הכריסמס התנדבתי במרכז להומלסים ובנינו מלונה לכלב. מישהו בטעות הפיל עליי לוח עץ ענק שנפל על אצבעות הרגליים שלי". בהתחלה הוא חשש שמשהו נשבר, אבל התברר שהכל בסדר, למרות שהוא עדיין חש כאבים כשהוא נועל נעליים. החדשות הטובות הן, שזה תירוץ מצוין לבלות את החופשה עם פאלטרו ושני ילדיהם, אפל (11) ומוזס (9).

"האמת היא שיש לי גירושים ידידותיים להפליא", אומר מרטין. "התגרשנו - אבל באופן קצת משונה, כך שיצא לי לבלות איתם והיה נפלא. אני מאוד נהנה לעבור מהפרסונה המוזיקלית ל'בואו נבנה יחד גלשן IO Hawk - מה נראה לכם שצריך להבריג?'"

אני מתרשם מעצם העובדה שהוא יודע לבנות IO Hawk , אחד מאותם גלשנים דו־גלגליים. "זאת דוגמה ממש לא טובה, כי לא נגעתי בזה", מרטין צוחק, "אבל אתה מבין את הפואנטה".

מרטין ידוע כאחד האנשים המקסימים ביותר בתעשיית המוזיקה: הוא תמיד נעים הליכות ומנומס, נדיב באופן יוצא מן הכלל, ומתחשב מאוד. היד שלו נשלחת להישען על הכתף שלך בתנועה ידידותית, או טופחת על הגב בהומור, והוא מקרין התלהבות ולבביות. "תמיד מעצבן אותי שמציגים אותו כאילו הוא במצב רוח עכור ונועץ מבטים ברצפה, כי הוא באמת־באמת חמוד", אומר פג, שמספר שמרטין הגיע אליו יום אחד הביתה כשהתחתונים שלו משוכים עד לגובה החזה, כמו סטיב ארקל, "רק בשביל הבדיחה". שנון ובעל הומור עצמי, מרטין יכול להיות מאוד צנוע. לפעמים יותר מדי. "זה נחמד, אבל לפעמים בא לך לצעוק, 'כריס, סתום כבר את הפה ותפסיק להתנצל כל הזמן'", אומר פג.

 יחד עם זאת, מרטין הוא אישיות מפורסמת כבר למעלה מעשור, והצופה הסקפטי יכול לראות אותו כמי שיודע לדאוג למוניטין שלו. לדוגמה, הוא מתחשב מאוד כשהוא מקליט את הראיון שלנו באייפון שלו על החוף, רק למקרה שמכשיר ההקלטה שלי לא יעבוד כמו שצריך ברוח החזקה שבחוץ - אבל הוא עושה את אותו הדבר גם במסעדה, שבה אין שום רוח. מרטין מניד ראש למשמע ההערה הצינית שלי. בשלב מסוים הוא נתן 20 דולר לזמר רחוב על החוף, וכששאלתי אותו בחצי בדיחה אם היה עושה את זה גם אם לא הייתי שם, הוא הסתכל עליי במבט פגוע. "כן", הוא עונה, ומוסיף בסרקסטיות. "אם לא היית כאן, הייתי מכניס לו אגרוף וגונב לו את הגיטרה".

טיילנו לנו לאורך הטיילת, כשלפתע הבחנתי בכרטיס אשראי על המדרכה. מישהו כנראה הפיל אותו. "בריהאנה", מרטין קורא את השם על הכרטיס. "אני לא חושב שיש לי את המספר שלה". הוא מנסה לאתר אותה בטוויטר. "מסכנה. היא אפילו לא חתמה עליו. מה עושים?"

אני מציע שניקח אותו וננסה לאתר אותה און־ליין במהלך ארוחת הצהריים. מרטין מקמט את מצחו. "בוא נישאר כאן עוד עשר דקות", הוא אומר. "אם היא תחזור, נוכל לעשות לה את היום. ואם לא - נפעל על פי התוכנית שלך".

 אנחנו מתיישבים על הדשא ומחכים. מרטין מספר בדיחה, כדי להעביר את הזמן. "שמעת על הבחור המוסלמי שאיבד את הארנק שלו?" הוא שואל. אני מתחיל להיות מודאג, אבל גם סקרן לשמוע לאן הוא הולך עם זה. "מישהו מצא אותו והחזיר לו אותו", ממשיך מרטין, "והמוסלמי היה כל כך מאושר שאמר, 'שמע, בתור טובה, תרשה לי להזהיר אותך, אל תיסע לפסטיבל גלסטונברי השנה'. הבחור השני מתרשם מאוד, 'וואו! תודה לך! למה?' והמוסלמי עונה לו, 'כי קולדפליי מנגנים שם!"

האלבום השני מכר 20 מיליון עותקים. קולדפליי מודל 20

ואז אנחנו מתחילים לדבר על ערב השנה החדשה. מרטין בילה עם כמה אנשים מפורסמים שהוא לא רוצה לנקוב בשמם. "אבל בערך שעה לפני חצות", הוא אומר, "הרגשתי חרדה קלה. מישהו אמר לי פעם, שכשאתה מרגיש חרדה אתה צריך לכתוב רשימה של כל הדברים שעליהם אתה רוצה לומר תודה. ניסיתי את זה, וזה היה מדהים! הרבה מהמשוררים העתיקים, כמו הסופים והבודהיסטים, אמרו שאם אתה יכול להתחבר לתחושה הזאת באופן קבוע, אתה תהיה מאושר יותר. מניסיון שלי - זה נכון. גיליתי שכשאני מזכיר לעצמי להיות אסיר תודה, הכל נראה טוב יותר".

אני שואל אותו מה היה ברשימה שהכין. "המון דברים", הוא אומר. "קודם כל, עצם היותי כאן. זה כבר מספיק כדי לטפוח לעצמי על השכם מול המראה. וואו. אני מקבל הזדמנות נוספת היום? זה היה בראש הרשימה. ויש לי שני ילדים שאני אוהב, וג'וב שאני אוהב. אני חושב שעשינו את זה די הרבה זמן, כך שאני יכול להיות אסיר תודה על כך". ("הוא כל הזמן מדבר על כמה הוא אסיר תודה", מקניט אותו פג. "זאת המילה הכי שגורה בפיו בימים אלה").

עברו 20 דקות ועדיין אין זכר לבריהאנה. "הגיע הזמן להכיר בעובדות", אומר מרטין. "היא לא תבוא. קראת את 'מחכים לגודו'? זה מה שיצא מאיתנו. בשלב מסוים צריך ללכת לאכול צהריים".

הפנמנו את התבוסה, והתחלנו לחזור על עקבותינו. אחרי חמש דקות של הליכה, עבר לידנו גבר בגיל העמידה, מדווש על האופניים שלו.

"בריהאנה?" מרטין שואל בצחוק.

"כן?"

הסתובבנו לאחור. כמה מטרים מאיתנו עומדת צעירה בת 20 ומשהו לבושה בבגדי ריצה ומבט מלא תקווה על פניה. מרטין פוער פיו בתדהמה. "לא יכול להיות!"

"מצאתם את כרטיס האשראי שלי?" היא שואלת.

"את בריהאנה?! אני בהלם! כרגע חיפשנו אותך בגוגל!"

הוא מושיט לה את הכרטיס. "המון־המון תודה!" היא אומרת. "או, מיי גוד!" אם יש לה מושג כלשהו שהיא עומדת מול כריס מרטין מקולדפליי, היא לא מראה את זה.

"פאקינג עשינו את זה!" אומר מרטין, שולח כיף לעברי. הוא מסתובב לבריהאנה בהבעת מודאגת. "את יודעת שאת צריכה לחתום עליו", הוא אומר.

"אני יודעת", היא עונה במבוכה.

מרטין קורן מאושר. "את לא יודעת כמה שימחת אותנו. עשית לנו את היום". הוא נותן לה חיבוק. "אוקיי, בריהאנה. נתראה". היא מודה לו שוב וחוזרת לרוץ.

אני אומר לו שנדמה לי שאנחנו היינו נרגשים יותר ממנה. "הרבה יותר נרגשים!" הוא אומר. "אתה רואה, בן אדם? איך אתה יכול לומר שאין פאקינג קסם בעולם? זה נמצא בכל מקום!"

בחזרה במלון, אנחנו יוצאים לפאטיו לארוחת צהריים. "אתה אוהב טאקו עם דגים?" שואל מרטין. "יש להם טאקו דגים הכי טוב". הוא היה צמחוני במשך שנים, כשהיה נשוי לפאלטרו, אבל עכשיו, הוא אומר, "אם רוקי אוכל את זה, גם אני יכול". ברגע שאנחנו מתיישבים, מגיע מנהל מסויג, ואומר שהוא ממש מצטער, אבל מרטין לא יכול לשבת פה בלי נעליים. מרטין רץ בעליזות לאוטו וחוזר עם נעליים, ואז הוא מבחין בשחקן אדוארד נורטון בשולחן הסמוך.

"היי, גבר, מה שלומך?" אומר מרטין ומושיט לו יד.

"היי, גבר!" אומר נורטון. "מרגיש נפלא. גלשתי הבוקר".

"באמת? איפה?"

"ממש פה, בחוף שלנו".

"איך היה?" שואל מרטין. "הסתכלתי הבוקר, אבל נראה לי שהייתה רוח והים מטלטל".

"היה פנטסטי", אומר נורטון.

"יש לך מזל".

"אנחנו צריכים לצאת פעם ביחד, אם בא לך".

"בהחלט. נהדר", אומר מרטין. "מגניב". הוא חוזר לשולחן שלנו, כולו חיוכים. "אחד מהחברים שלי לגלישה".

מרטין מתלוצץ: הוא ונורטון לא ממש חברים טובים, אבל הם מכירים זה את זה באופן שבו מפורסמים רבים מכירים זה את זה. מרטין אומר, בתור ילד שגדל באזור כפרי באנגליה, הוא צפה בסרטים מהוליווד כמו 'השוטר מבוורלי־הילס' ו'סווינגרס', וחשב לעצמו "איך לכל הרוחות מגיעים לשם?" "מתברר", כך הוא אומר, "שכל מה שצריך לעשות זה לנגן כמה אקורדים מינוריים".

* * *

מרטין גדל בווייטסטון שבמחוז דבון, במה שאביו אנתוני מכנה בצחוק "הבוהן של אנגליה". פיל הארווי, שהכיר את מרטין מאז שהיו בני 13, מתאר אותו כ"טיפוס מוזר" ובשפה דיפלומטית מסביר שהוא "מפורסם בלי להיות 'מר פופולריות'". "הוא היה טיפוס ספורטיבי וידע להצחיק אנשים", אומר הארווי, "אבל הוא גם לא יכול להסתיר את הפגיעות שלו. מה שלדעתי הפך אותו לפעמים למטרה של אנשים שהיו די חלאות".

מרטין הגיע למוזיקה בגיל צעיר, וניגן גרסאות כיסוי כנער מתבגר בלהקות כמו רוקין הונקיס (מוטאון) ובונגה (גראנג'). "אני זוכר פעם אחת כשניגנו Been Caught Stealing של ג'יינז אדיקשן וניגשה אליי נערה מבית הספר לבנות ואמרה, 'כרגע הרסת לי את השיר האהוב עליי'". אחרי הלימודים בפנימייה הוא למד בקולג' בלונדון, ועשה תואר בהיסטוריה של העת העתיקה, אבל למען האמת הוא היה שם רק בשביל המוזיקה. שם הוא פגש את החברים שלימים הפכו לקולדפליי: הגיטריסט ג'וני באקלנד, הבסיסט גאי ברימן והמתופף וויל צ'מפיון.

פג, שהוא הסנדק של בתו של מרטין (ולהפך), פגש אותו לראשונה במופע של קולדפליי בשנת 2000, מיד אחרי הוצאת האלבום הראשון שלהם. "היינו באפטר־פארטי והוא שאל, 'אתה רוצה ללכת לאנשהו?'" נזכר פג. "אז הלכנו לכספומט הקרוב והוא אכל סרטים מההצלחה של הלהקה. אני זוכר שניסיתי להרגיע אותו". הארווי היה מנהל הלהקה באותם ימים. כשיצא האלבום השני שלהם ב־2001 ונמכר ב־20 מיליון עותקים, הארווי חלה ונאלץ לעזוב לשלוש שנים. "בזמן שנעדרתי, הוא הספיק להתחתן עם גווינת' ולהביא לעולם שני ילדים", אומר הארווי. "כשחזרתי, אני זוכר שהייתי המום מהשינוי שחל בו - הן מבחינה פיזית, והן מבחינת הנוכחות. הוא החזיק את עצמו באופן שונה. בצורה טובה. הוא פשוט הלך זקוף וגבוה יותר".

אף על פי כן, מרטין לא הסתדר עם הבחינה המדוקדקת שהייתה מנת חלקו של הפאואר־קאפל. "גווינת' הייתה כבר הרבה זמן באור הזרקורים, כך שהיא הסתדרה עם זה הרבה יותר טוב ממנו", אומר פג. "בעוד שבשביל כריס זה היה מבלבל מאוד. החמיאה לו העובדה שאנשים התעניינו - אבל בה בעת הפריע לו מאוד שהמציאו עליהם כל מיני דברים או שעקבו אחריהם".

בימים אלה נדמה שמרטין כבר התרגל למעמדו הרם. האלבום החדש של הלהקה מציג אורחים כמו ידידתו של מרטין, ביונסה (שמשתתפת ב־Hymn for the Weekend), כמו גם הנשיא אובמה, שקטע דגום מתוך הגרסה שלו ל־Amazing Grace משולב בשיר Kaleidoscope. מרטין לא מוכן לגלות איך הם קיבלו אישור להשתמש בזה, פרט לכך שהם ביקשו מחבר שביקר בבית הלבן לזרוק מילה טובה. למרבה המזל, צ'מפיון פחות שקול וזהיר. "זה מאוד עוזר שיש מישהו בלהקה שהוא חבר טוב של בונו", הוא אומר. "הוא יכול לעשות הכל. 'אתה צריך חד־קרן? אני מכיר מישהו...'"

אנחנו קמים כדי לעזוב. לפני זה, מרטין משרבט משהו על צידו האחורי של חשבון ארוחת הצהריים, ביחד עם ציור מקושקש של עצמו. "הי, אד", הוא אומר ומחליק את הנייר לנורטון, "זה האי־מייל שלי אם תרצה לצאת לגלוש".

"אה, מעולה", אומר נורטון. "נתראה מאוחר יותר, גבר".

"להתראות", אומר מרטין, ויוצא לעבר בית הספר כדי לאסוף את הילדים.

יומיים אחר כך יורד גשם זלעפות בלוס־אנג'לס. בדרך המתפתלת ביציאה מהסטודיו במאליבו, שם הקליט מרטין את רוב השירים של האלבום החדש, אפשר לראות שברי גזעי עצים וקניונים מלאי בוץ עטופים בערפל. מזג אוויר שבדרך כלל מעורר אצל האנגלים געגועים הביתה. מרטין, כצפוי, רוצה לצאת להליכה.

"זה לא נורא כל כך", הוא אומר, כשהוא מושך על ראשו את כובע הצמר ומכפתר את המעיל. "זה רק כמה דקות, ואז השמש יוצאת ויהיה נפלא". בלתי אפשרי ככל שזה נשמע - מתברר שהוא צודק.

כשהשמיים מתבהרים, אנחנו יוצאים לעבר האוקיינוס. מרטין, שמתגורר במרחק של כקילומטר וחצי משם, לא בילה הרבה זמן בשכונה הזאת לפני שעבר לגור בה, אבל הוא קרא איפשהו שבוב דילן היה תושב ותיק. "הוא קצת כמו סנטה קלאוס בעיניי", אומר מרטין. "אני לא רוצה לראות או לפגוש אותו, אבל נעים לדעת שהוא קיים בעולם". מכונית פריוס שחורה עוברת על הכביש ומרטין נועץ בה מבטים נחושים. "רק בודק", הוא אומר. "לפעמים אלה פפראצי".

מרטין עבר לגור פה בתקופת מעבר בחייו; הזוגיות שלו עם פאלטרו סבלה מבעיות כבר למעלה משנה. "בדיוק סיימנו סיבוב אצטדיונים גדול עם האלבום Mylo Xyloto (שיצא ב־2011)", מרטין נזכר. "סיום סיבוב כזה מביא איתו תחושת ריקנות מוזרה. היו לך שנתיים שבהן היית נחוץ ומבוקש בכל ערב, והוצאת כמויות עצומות של אנרגיה, ופתאום הכל נעלם ואתה מוצא עצמך נאלץ להסתכל סביב ולראות מה קורה לך בחיים האישיים. גיליתי שהרבה דברים... פשוט לא היו שם".

הוא מתכסה במעטה הגנה בכל הנוגע לימים שבאו אחר כך, אבל חברים מספרים שזאת הייתה תקופה די קשה. "לכריס הייתה תקופה אפלה מאוד", אומר הארווי. "הוא סבל נורא והתאמץ לראות את האור בקצה המנהרה. כולנו היינו מאוד מודאגים בגללו - הלהקה, המשפחה". מודאגים בקשר למה? "אה, חששנו לביטחון שלו. כשמישהו נמצא באמת־באמת בשפל ומתעקש להיות לבד, הראש שלך, בתור חבר, מדמיין את התרחישים הגרועים ביותר. התקופה ההיא לא נמשכה לנצח, אבל זאת הייתה תקופה שבה כל אחד מאיתנו קפץ לראות מה שלומו, רק כדי לוודא שהוא לא לבד".

"כשכריס הרגיש טוב, הוא הרגיש ממש־ממש טוב", מוסיפה באקלנד. "וכשהוא הרגיש רע, הוא הרגיש ממש־ממש רע".

מרטין ופאלטרו הכריזו על הפרידה במרץ 2014. חודשיים אחר כך, קולדפליי הוציאו את האלבום השישי שלהם, Ghost Stories, שהיה כרוניקה ברורה של פרידה, שבו מרטין שר על כך שהוא "נשבר מבפנים". השירים הטובים ביותר של קולדפליי תמיד הביעו מעין כאב אפי, כשהם משלבים טרגדיה והתרוממות רוח. אבל Ghost Stories היה דל ואפרורי - כולו עננים ללא קשת. חברי הלהקה לא התאמצו במיוחד לקדם אותו, הופיעו מעט מאוד ובקושי התראיינו לתקשורת. "זה היה קצת כואב", אומר מרטין. "מערכת יחסים מפורסמת הגיעה זה עתה לסיומה, והאלבום היה עצוב ודי אינטימי. נדמה לי שאין צורך להכביר במילים".

מרטין מאמין שיש שתי דרכים להתמודד עם סיום הנישואים. "אתה יכול לגשת לזה באגרסיביות ולא להפסיק להאשים", הוא אומר. "או שאתה יכול להכניס את עצמך לטיפול במוסך. לפרק את עצמך לגורמים, לנקות את החלקים, ולהרכיב מחדש". ההרכבה שלו מחדש שאבה את ההשראה משתי יצירות ספרותיות: 'האדם מחפש משמעות' - מניפסט הזיכרונות/פסיכותרפיה מתקופת השואה של ויקטור פראנקל, ו־The Guest House – מאת ג'לאל א־דין רומי, המשורר הפרסי שחי במאה ה־13. רומי משווה את נפש האדם לסוג של מלון עם ארוחת בוקר, שבו כל אורח חדש - שמחה, כעס, עצב - צריך להתקבל בברכה ובזרועות פתוחות כי כל אחד מהם הופך אותנו למה שאנחנו.

מרטין אומר שהוא לא השקיע הרבה זמן בחקר ה"סופיזם" או כל מסורת מזרחית אחרת. ("ראיתי את הסרט 'צרות גדולות בצ'יינה טאון' עם קורט ראסל. זה נחשב?") "אבל המשורר הזה, רומי, הוא שינה הכל", הוא אומר. "הוא אומר שאתה יכול להפיק תועלת גם כשאתה אומלל. אז למישהו כמוני, שנטה לדלג כמה פעמים ביום בין דכדוך ודיכאון לאופטימיות, זה נשמע כמו 'מה??!' לקחת לי כמעט שנה להפנים את הכל", הוא אומר. "שנה של דיכאון. אני עדיין מתעורר לעיתים תכופות בתחושת דיכאון. אבל עכשיו אני מרגיש שיש לי כלים לשנות את המצב".

בינתיים, מרטין כבר רואה בדמיונו את אלבום התשובה, והוא כבר יודע שזה יישא את השם A Head Full of Dreams - אלבום פופ גדול ואופטימי, מלא במקצבים עליזים ומוזיקה ססגונית. "נדמה שהוא הציב לעצמו מפת דרכים שתוציא אותו מהבור", אומר הארווי. "אני חושב שזה נתן לו מסגרת שבתוכה יוכל לשוב וליהנות מהחיים".

מרטין גייס את צמד המפיקים הנורווגי סטארגייט, שהפיקו כמה וכמה להיטים לביונסה, ריהאנה וקייטי פרי. הם נפגשו כמה שנים קודם לכן, כשמרטין כתב שיר בשם Hook Up, שאותו קיווה לתת לביונסה (זה לא עבד. "בשפה הכי מתוקה שאפשר היא אמרה לי, 'אני ממש מחבבת אותך - אבל השיר הזה איום ונורא", סיפר מרטין). מרטין חיבב מאוד את סטארגייט והם הסתדרו ביניהם מצוין, כך שכשהגיע הזמן להקליט את האלבום החדש, הוא שאל אותם, כמו גם את חברי הלהקה, אם נראה להם שאפשר יהיה לעבוד ביחד.

"בהתחלה כולם הביעו ספק - אפילו אני", אומר מרטין. כולם היו מודעים למה שהם קראו "אפקט הפוצ'י" - "היי, אנשים צעירים, שמענו שאתם אוהבים את אביצ'י וסלינה גומז!" בסופו של דבר זה היה פשוט עניין של מציאת איזון. "היו כמה שירים שהיו פופ, פופ, פופ אמיתי, עד שהרגשנו שזה יותר מדי, ושהלכנו רחוק מדי", אומר מרטין. "ואז היו שירים שהיו 'יותר מדי' בכיוון ההפוך - עד שסטארגייט אמרו "לא. זה קצת יותר מדי אומלל".

האלבום נחת עם צאתו במקום השני במצעד האלבומים של הבילבורד האמריקאי. "מוקדם מדי לומר אם הוא הצליח", אומר מרטין. "אבל אני יודע שאני ממש אוהב אותו".

* * *

בסופו של דבר אנחנו מגיעים לפוינט־דום, צוק סלע שבולט לעבר האוקיינוס. "תראה איזה מקום מופלא, מאן!" אומר מרטין, כשהוא עובר את מחסום החבל, שמסמן את סופו של שביל ההליכה. "כדאי שתיזהר. אל תתקרב לקצה יותר מדי".

מרטין מזנק לעבר קצה הצוק. "אני רוצה להראות לך משהו שעשינו באימונים לפני כמה ימים", הוא אומר. לאט־לאט הוא יורד על ארבע, קצות האצבעות שלו מגיעים מילימטרים ספורים מקצה הצוק. "אם אתה עושה פה תנוחת קרש, ומסתכל אחורנית" – הוא מציץ בין הרגליים שלו, מלמעלה אל עבר מרחבי המים שמתחת – "אתה לא יכול לראות את הקרקע, ונדמה לך שאתה עף באוויר".

כל מה שצריך לשם כך הוא שינוי קל בפרספקטיבה. "תנסה", אומר מרטין. "נכון שזה מגניב?"

ניסיתי. הוא צודק.

בלילה שלמחרת, מרטין מגיע לפסיפיק־פאליסיידס כדי להביא את אפל לחוג תיאטרון. "אמא שלהם מחוץ לעיר, אז אני בתורנות אבא", הוא אומר. הוא נראה מותש. את כל הבוקר הוא בילה כאב מלווה בטיול של מוזס למיסיון סן־גבריאל. "זה היה מצחיק בטירוף - שישה מבוגרים, שלושה מורים ו־47 ילדים בני תשע", הוא אומר. "אפילו העיניים שלי עייפות". הוא שכח להכין כריכים לצהריים, אז הוא לא אכל כל היום. "ביום כזה אני מלא הערצה למורים", הוא אומר. "שאלתי אותם, 'איך אתם עושים את זה?'"

מרטין לוקח לידיו את המושכות. "קדימה", הוא קורא לעברי. "הגיע הזמן להליכה היומית שלנו". הערב יורד, ובשלב מסוים אנחנו הולכים זה אחרי זה בשורה עורפית בשוליים הבוציים של שדרות סאנסט, צועקים לעבר המכוניות ומפלסים דרך בין ענפי השיחים כדי שלא יפגעו בנו. אני מתחיל לחשוב, שאולי ההליכות שלנו הן הדרך של מרטין להתחמק משאלות כמו גם מצלמי הפפראצי. כשהם עוד היו נשואים, פאלטרו אמרה פעם שהיא "בהחלט הייתה צריכה לחלוב אותו בכל פעם שרצתה לשוחח", ואני מתחיל להבין למה התכוונה.

בסוף, אנחנו מוצאים סניף של סטארבקס, ומרטין מתיישב עם צ'אי לאטה עם חלב סויה, בספל שעליו כתוב "כריס". אני שואל אם אפשר לדבר איתו על הגירושים. "לך על זה", הוא אומר. "עבר כבר הרבה זמן". אני תוהה איך לדעתו הוא השתנה מאז הפרידה. "חוץ מכל הדרכים שעליהן כבר דיברנו?" הוא שואל בצחוק. "קשה לי לומר, כי אני נמצא בחברת עצמי המון, אבל אם אני חייב לומר משהו: אני מרגיש יותר אסיר תודה. ואולי גם קצת יותר רגוע".

אני מראה לו, על צג הטלפון, מערכון של לואי סי־קיי על גירושים. הרעיון המרכזי הוא שאין צורך לרחם על אנשים שעוברים גירושים, כי אם הם הגיעו לפרידה, סימן שהמצב היה ממש גרוע. כשסי־קיי מתבדח ואומר שלא צריך להגיד "אני מצטער" למישהו שזה עתה התגרש, כי "אתם גורמים להם להרגיש רע על זה שהם מאושרים", מרטין צוחק צחוק גדול ורם. "אני חושב שמה שהוא אומר זה שכל דבר בעיתו", אומר מרטין. "אבל הוא אומר את זה עם קצת יותר הומור".

הוא שותק לרגע. "זה מצחיק", הוא אומר. "אני לא חושב על המילה הזאת - גירושים - לעיתים תכופות מדי. אני לא רואה את זה ככה. כפי שאני רואה את הדברים, אתה פוגש מישהי, אתם חיים קצת ביחד ואז הדברים פשוט מתקדמים". כלפי חוץ, לפחות, הוא ופאלטרו נשארו ביחסים טובים כל כך, עד שהיא אפילו מופיעה באלבום החדש של קולדפליי, שרה קולות רקע בשיר בשם Everglow. מרטין אומר שרצה לשתף אותה כי "זה מוכיח שהדבר הזה שדיברנו עליו, שנישאר חברים, זה באמת נכון ואמיתי". אבל, הוא מוסיף, "השיחה הזאת הייתה רלוונטית יותר לפני שנתיים. אני מבין שלא דיברתי על זה - אני פשוט לא רוצה לפגוע בשום מערכת יחסים חדשה של מישהו. הספקתי לעבור הרבה דברים בחיים מאז".

כמו ג'ניפר לורנס, למשל. על פי הדיווחים מרטין ולורנס יצאו לדייטים מזדמנים במהלך רוב השנה שעברה. מרטין לא מדבר על זה, או על שום אישה אחרת שעשויה להיות משמעותית בחייו, פרט לאמירה ש"אם הייתי במערכת יחסים אחרת - ואני לא מאשר או מכחיש את זה - זה היה קורה רק עם מישהי ממש נפלאה, נהדרת ומדהימה. מובן שמדובר בספקולציה", הוא מדגיש. "אתה לא יכול להכניס את זה למדורי הרכילות".

בתור זמר־יוצר מאוד מפורסם שחרד לפרטיותו, מרטין נמצא בסיטואציה מוזרה ביותר. אי־אפשר להתעלם מהעובדה שאנשים ינתחו את השירים שלו בניסיון למצוא רמזים לחיי האהבה שלו. מילים כמו "את גורמת לי להרגיש שאני שוב חי", או "הרפתקאות של החיים" עוררו גל שמועות שהוא מכוון בדבריו ללורנס. מרטין אומר שהוא לא מוכן לנתח את השירים שלו, כי הוא רוצה שהם יהיו "כל מה שמישהו רוצה למצוא בהם". "אבל כל הספקולציות", הוא מתרצה, "חלק מהן כנראה נכון. אם יש שיר על אדם מופלא שגורם לך להרגיש נהדר, אתה בטח לא לגמרי בכיוון הלא נכון".

ואם זה לא היה מספיק כוללני, יש באלבום החדש גם קולות רקע של מי שמדורי הרכילות מגדירים כבת זוגו הנוכחית של מרטין, שחקנית בריטית בשם אנבל ווליס. מרטין כמובן לא אומר מילה. "זה שמישהי שרה באלבום שלנו עוד לא אומר שאנחנו נשואים", הוא אומר בטון זועף. אוקיי, מקובל, אבל אני בכל זאת מקשה ותוהה למה הוא בכלל שיתף אותה באלבום. הוא לא חושב שזה מזמין שאלות שעליהן הוא לא מוכן לענות?

על פי הדיווחים מרטין וג'ניפר לורנס יצאו לדייטים מזדמנים | צילום: אי.פי.איי

בשלב זה, מרטין מגיע לקצה הנכונות שלו לדבר על מערכות היחסים שלו. "אז אולי עשיתי טעות", הוא אומר. "מה הייתי צריך לעשות? לשנות עכשיו את כל השירים?" אני מתנצל, ואומר שבסך הכל תהיתי. "לא, זה סבבה לגמרי, גבר", הוא אומר. "זה מעניין גם אותי. כשהחיים שלך קצת חשופים לציבור, ואתה מוציא אלבום מאוד אישי ועם זאת, לא מתחשק לך לחשוף את החיים הפרטיים שלך..." הוא צוחק.

בתור מי שבילה עשר שנים במערכת יחסים מפורסמת, מרטין עשה עבודה מרשימה מול הצהובונים בכל הנוגע לטיסה מתחת לרדאר. "היו לי בסך הכל שתי מערכות יחסים. או בעצם, שתיים וחצי", הוא אומר. "ומעולם לא רציתי להפוך אותן למשהו ציבורי". את מה שהוא חושב על הנושא הוא סיכם בראיון שהעניק להווארד סטרן ב־2011, כשהסביר למה הוא צועד על השטיח האדום עם הלהקה שלו, אבל לא עם פאלטרו: "הלהקה שלנו מוכרת משהו...לגווינת' ולי אין שום דבר למכור".

זה נשמע אצילי, וללא ספק גם נכון. אבל אם אתה מחפש פרטיות, בוודאי יש דרכים טובות יותר מאשר לנהל רומן עם אחת השחקניות הפופולריות ביותר במדינה.

"כל זה תחבולה סודית לגרום לי להצטרף לטינדר?" מרטין שואל בצחוק. "אני רואה לאן אתה חותר. אבל זה אומר להתכחש למציאות שבה אתה חי ולאנשים שאתה פוגש. אנשים שעובדים בהנהלת חשבונות יוצאים עם בני זוג מעולם הפיננסים". וחוץ מזה, הוא מוסיף, אתה לא יכול לבחור במי להתאהב. "זה לב העניין, לא?" הוא אומר ומחייך. "אני רוצה לצטט בעונג את סלינה גומז, ולומר, 'הלב רוצה את שהלב רוצה', אחי".

* * *

בינתיים הסתיים החוג של אפל, ואנחנו חוזרים כדי שמרטין יוכל לקחת אותה לשיעור מחול שמתקיים כמה קילומטרים משם. זה נותן לנו עוד קצת זמן לשרוף, אז אנחנו חוטפים מנה תאילנדית בבית קפה של מזון בריאות בעוד אפל יושבת בשולחן הסמוך ושוקדת על שיעורי הבית דרך האייפד. מרטין מבקש שפרטים נוספים עליה יישארו אוף דה רקורד. אבל הוא בטח לא יתנגד שנספר באיזו עוצמה ופתיחות הוא מעריץ אותה.

שני הילדים של מרטין הם עכשיו בגיל שבו ילדים שואלים שאלות רציניות על העולם. "אתמול, מוזס שאל אותי, 'מה זה שואה?'" אומר מרטין. "שמחתי שהוא לא נאלץ לחוות את הדבר הזה, אבל הייתי המום מכך שעכשיו אצטרך לספר לו". אבל הם גם בגיל שאפשר לעשות איתם דברים כייפיים, כמו לפני יומיים, כשהוא לקח את מוזס למשחק של הלייקרס נגד הווריירס - עם כרטיסים למושבים על הפרקט. "מעולם לא הייתי במשחק של הלייקרס", הוא אומר. "הייתי ממש נפעם. הבן שלי אוהב את סטף קרי והוא היה ממש שם".

התגרשנו באופן משונה. עם האקסית פאלטרו | צילום: גטי

בהשתלשלות עניינים מענגת במיוחד, מרטין ושני ילדיו מתחילים ליצור מוזיקה ביחד. אפל לומדת לנגן בגיטרה, ושניהם שרים באלבום החדש. לפעמים הם מפיקים פרויקטים מוזיקליים היתוליים בבית, כמו שימוש באוזניות במסיבת שקט, או הקלטה של טרק מפחיד לשימוש במבוך שהם בנו לכבוד ליל כל הקדושים. "לקחנו את הקלטת הקולות של הילדים והעלינו את גובה הצליל כך שזה נשמע ממש מוזר", אומר מרטין. "זה היה מפחיד!" הוא מאוד מתרשם מכך שהם לא נוהרים אחרי המיינסטרים בכל הקשור למוזיקה. הם אפילו נותנים לו השראה לכתוב מוזיקה טובה יותר. "חלק ממני רוצה להיות בטוח שהלהקה עושה עבודה טובה, רק כדי שלא נגרום להם מבוכה בבית הספר", הוא אומר. "באמת. בשיא הרצינות".

בכל תקופת פעילותם, קולדפליי הייתה להקה שאפשר לצחוק עליה. הם אפילו עודדו את זה. פעם מרטין היה נפגע מזה. מאוד. "היו שנים שזה ממש בילבל אותי", הוא אומר. "חשבתי לעצמי, 'למה הלהקה שלנו היא תמיד הפאנץ' בבדיחות?" אפילו בדצמבר, כשהנהלת ליגת הפוטבול הודיעה שהם יופיעו בסופרבול, האינטרנט געש עם בדיחות על נמנומים במחצית.

מרטין מתייחס לזה בהבנה. "אנחנו טרף קל", הוא אומר. "צריך רק להסתכל על חלק מהדברים שאמרתי לך. כל מי שאומר דברים כמו, 'היי, למה אנחנו לא יכולים לאהוב זה את זה ולחיות בשלום?' אלה דברים שקל לתקוף וללעוג להם". לדבריו, המחשבות שלו על הלהקה היו בינאריות: "הרגשתי שאו שכולם אוהבים אותנו, או שכולם שונאים אותנו". אבל עכשיו, "אנחנו עושים מה שמתאים לנו", הוא אומר. "אם אתם אוהבים - נהדר! ואם לא - זה באמת לא אכפת לי. יש כל כך הרבה דברים אחרים שאתם יכולים לאהוב. אתם יכולים לשחק בפלייסטיישן!"

תרגום: לילית וגנר