ענבל לוי אזואלוס הייתה בת 28 כשנפל לה האסימון. היא עבדה בשלוש עבודות בו־זמנית, מצאת החמה עד צאת הנשמה, היו לה בעל, שני ילדים קטנים וכלב, אבל חיידק הבמה לא הרפה ממנה. היא עזבה הכל, כתבה הצגה ושלחה אותה לחברת ההפקות "בים בם בום". בחברה התרשמו, הפכו אותה לשחקנית הבית והריצו בין גני ילדים, גנים ציבוריים, מה לא. פעם מול ארבעה ילדים ופעם מול מאות. לפני שלוש שנים הבינה שהגיעה הזמן למהפך, ויחד עם אודי גוטשלק מהצמד "אודי ואביעד", נוצרה דמות הילדים האהובה ענבלי בא־לי.

בחנוכה האחרון, אחרי שלוש שנים של עבודה קשה, התחילו להגיע ההצעות. ענבלי השתתפה בהצגה "הדינוזאורים בממלכת היורה" לצידם של זאב רווח, גאיה שליטא כץ ורוי בוי, והיום היא חתומה כטאלנט לעוד שלוש שנים בערוץ ניקולודיאון ומובילה את המחזמר ספר הג'ונגל.

בסיום העונה השנייה של תוכניתה בערוץ, היא גילתה מעריצה נלהבת: פיליפה, הבת של עידן רייכל. הקשר נולד לאחר שרייכל — שזיו רהב, מנהל ההפקה של הפרויקט שלו, הוא בן זוגה של ענבלי — התארח אצלה בתוכנית. הקליק היה מיידי. "עידן התחבר לרעיון של התוכנית במהירות", היא אומרת. "ביצענו דואט משותף של שיר שלו, 'בקרוב', ואני בטוחה שיהיה לזה המשך".

אבל לא תמיד החיים של ענבלי היו דבש. "בגיל 23 ילדתי את הבן הבכור שלי. עזבתי עבודה בתחום המחשבים כדי להיות איתו, ונקלענו לקשיים כלכליים קשים", היא מספרת. "בגיל 25 נכנסתי להיריון שני. מצאתי את עצמי אמא לשני ילדים, בדירת שלושה חדרים ישנה, במצב כלכלי נורא. לא הצלחנו לסגור את החודש. עבדתי בשלוש עבודת במקביל. קמתי בחמש בבוקר וניקיתי את מדרגות הבניין במקום לשלם ועד בית, ומשם נסעתי לעבודה".

עידן רייכל

לצד הבעיות הכלכליות התמודדה גם עם בעיית משקל. "הייתי נערה מאוד שמנה עד לידת הבן השני. אני מטר חמישים וחמש ושקלתי שבעים קילו. הייתי מסטיק עגול וחמוד. לא אהבתי את זה, אבל חייתי עם זה כי אף פעם לא הייתה לי מודעות לכך בבית. אמא שלי נפטרה בגיל שמונה ואבא גידל אותי לבד, עד שהתחתן. הייתי פותחת את המקרר ואוכלת מה שבא לי. אחרי הלידה אמרתי לעצמי: לא עוד.

"הלכתי לשומרי משקל וסטודיו סי, ושקלתי 52 ק"ג. הייתי מרוצה, אבל הגוף המשיך להשיל קילוגרמים. משהו בי אמר, 'אני מעדיפה להיות בחורה מאוד רזה במקום שמנה'. לא נאבקתי בזה. הגעתי לתת־משקל — 46 קילו. נראיתי רע. בעיניי אחרים, לא בעיניי, והפכתי לבן אדם עצוב. אחרי שהתפטרתי מהעבודה החלטתי לשנות את החיים. אמרתי, את אוהבת במה, תלכי על זה. כך נולדה הקריירה החדשה שלי. כתבתי הצגה על קבלת השונה והאחר, כי תמיד הייתי שונה".

שונה במה?

"כילדה, הזיכרון הכי חזק שלי היה שאמא שלי הייתה קירחת, בגלל הטיפולים נגד הסרטן, ולא הסכמתי שהחברות שלי יראו אותה במצבה. כשהן הגיעו, הכרחתי אותה לחבוש פאה. הדבר זה נחקק בזכרוני כדבר נורא. אני בטוחה שפגעתי בה והכאבתי לה למרות שהיא לא אמרה לי דבר על כך".