מדורת השבט
"הישרדות", ערוץ 2, 21:00
הפורמט. בכל הקשור לנתוני הצפייה ולמידת העניין, השבט אמר את דברו: העונה הראשונה של "הישרדות" בערוץ 2 תיחשב להצלחה. ובכל זאת יש לומר: הזכיינית "רשת" התעללה בפורמט. בעריכה הצולעת של הפרקים, באינספור פיתולי העלילה הבלתי סבירים, בתועפות התוכן השיווקי, בגימיקים תמוהים וכמובן באקטים שעוררו חשד להתערבות בוטה של ההפקה. העונה נפתחה בצל חשיפת פרשת המתמודד בן יהב נבט. ספק אם מי מהצופים הרגיש בחסרונו במשדר הגמר. זהו מאפיין של עידן הפוסט־ריאליטי: הקהל הישראלי יודע שתוכניות המציאות אינן מציאותיות ונתונות לאינספור מניפולציות גלויות וסמויות. הוא נוהג להתלונן על כך, אולם לא נוטש. עדיין.
מועצת הגמר. האירוע הטעון ביותר של העונה, זה שאליו התנקזו 46 ימי התחרות, הכיל רגעים חזקים ומהנים למדי: הרשעות של עומר רוזן, העקיצות של מושיק גלאמין, הגמגומים של טילטיל והדיבור בגוף שלישי של רון אלוף. חבל שהבימוי זיגזג שוב ושוב בין הצילומים בהונדורס לשידור החי בתל־אביב וכך קטע את המומנטום ושיגע את העין.
הצל. כצפוי, אייל גולן ישב בקהל יחד עם ילדיו. מצלמה מיוחדת הוקדשה לו, כדי שניתן יהיה להראות קלוז־אפים שלו בזמן ששמו מוטח בבת זוגו, רוסלנה רודינה. היה בכך כדי לתמצת את תפקידו של מי שצלו ריחף מעל האי לאורך העונה. למעשה, אייל גולן היה המשתתף ה-19 של "הישרדות", רק מבלי לאכול ג'וקים, לישון בקור ולרקוח מזימות. טוב, הוא הכי מוסרי בעולם. מה לו ולדברים האלה.
קלאס. כמה אירוני שזו המילה שרון שובל חזר עליה הכי הרבה.
אהוב הקהל. מה, טילטיל? זה שההפקה כלל לא ניסתה להציג כלוזר הזקוק לאהבת ההמון? די, לא יכול להיות. מאז שערן זהבי הבקיע במשחק לא הייתה הפתעה כזאת. כמו כן, להעניק לנהג מונית – סליחה, טקסי - אוטו במתנה זה קצת כמו לחם בפיתה.
היגיון. לאפשר לדנה ברגר לשיר בשלב קריטי של הערב, להבין שזה לא ממש מחזיק ואז לדרוס אותה בדרך לפרסומות. ככה כולם יוצאים גרוע באותה המידה.
הזוכה. מה, טילטיל? זה שבכלל לא נבנה על ידי עורכי התוכנית כאנדרדוג עממי שהופך מכבש לנמר? לא הייתה הפתעה כזאת מאז שזכה בפרס אהוב הקהל.
1. בדיווח למהדורה המרכזית של ערוץ 2 על קצין צה"ל הבכיר שחשוד באונס, התבלבל גיא פלג כמה פעמים בין תת־ניצב לתת־אלוף. עניין של הרגל, כנראה.
2. "הגל"צניקים", סדרה תיעודית בערוץ 1 על אודות התחנה הצבאית, המתינה זמן רב לשידור וכעת היא מתגלה כהחמצה מצערת. הבמאי אודי קלינסקי קיבל גישה נדירה לתוככי אחד מגופי התקשורת המרכזיים במדינה, אך מצפייה במספר פרקים ניכר שלא ידע מה לעשות איתה. העריכה המבולבלת יצרה עיסה של סיפורים אנושיים מפוספסים של מי שהיו חיילים בזמן הצילומים (חלקם מלפני עשור), ראיונות עם כמה מבוגריה המפורסמים ויותר מדי מונולוגים חסרי ערך להבנת המקרה הייחודי שנקרא תחנה צבאית במשטר דמוקרטי. במקום לפענח את סודה של התחנה לטוב ולרע – ובעיתוי אקטואלי מושלם – תרומתה של "הגל"צניקים" מסתכמת בעיקר בעדויות הנוגעות לאבולוציית התספורות של ספי עובדיה והוכחה שמתן חודורוב, בניגוד לרבים מעמיתיו, לא יצא מגל"צ כרובוט אלא נכנס אליה ככזה.
לפנייה לכתב/ת 
