בריחת סידן: אין קשר בין צריכת חלב לבין חיזוק עצמות

אחת המחלות השכיחות בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת היא אוסטאופורוזיס, דלדול העצם. המחלה נתפסת (ובצדק) כמחלה נשית – על כל שמונה נשים שסובלות ממנה יש רק שני גברים. התרגלנו להאמין שצריכה מוגברת של סידן, בעיקר בעזרת חלב ומוצריו, חיונית לנשים כדי לצבור מקסימום מסת עצם ולצמצם את הסיכון לחלות. אלא שמדובר במיתוס, מסביר ד"ר ואדים בנקוביץ, מנהל היחידה להשתלת מפרקים בבית החולים סורוקה ומייסד קבוצת יונתן, המרכז לבריאות המפרק והאגן בבית החולים אסותא ברמת החייל.

"ההמלצות לצרוך הרבה מוצרי חלב לא נסמכו מעולם על מחקר מדעי רציני שמוכיח את הקשר בין צריכת חלב ומוצריו לבין חיזוק העצם ומניעת בריחת סידן. הקריאה הזאת לא הגיעה ממקורות מדעיים, אלא מיצרני המוצרים האלה", אומר ד"ר בנקוביץ.

ואמנם, שני מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה ב־"British Journal of Medicine", מפריכים את הקשר בין צריכה מוגברת של סידן – בחלב, במזון או בתוספים – ובין הגנה מפני שברים. ד"ר בנקוביץ: "יש חשיבות רבה לפרסום המחקרים האלה משום שהם מצאו, תוך שימוש בכלים מדעיים, שאין קשר ישיר בין צריכת מוצרי חלב לבין שיפור בריאות העצם וחיזוק העצמות".

אז מה כן משפיע על צפיפות העצם, אם לא מוצרי החלב?

ד"ר בנקוביץ: "אורח החיים ורמת הפעילות יכולים לגבור על הגנטיקה בהקשר הזה, כלומר – גם אם יש במשפחה סיפור של בריחת סידן, ניתן למנוע את הופעת המחלה בפועל באמצעות הקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת ועל פעילות גופנית. חשוב לדעת שזה לא עובד הפוך, ואי־אפשר לבנות על גנטיקה טובה: אישה שבמשפחתה אין היסטוריה של בריחת סידן ולכן היא מרשה לעצמה לאכול רע ולהיות לא פעילה מגדילה משמעותית את הסיכון שלה לסבול בעתיד מאוסטאופורוזיס.

"בריחת סידן כשלעצמה אינה כרוכה בכאב – היא נעשית בעייתית כשנוצרים בגללה שברים. לא ניתן למנוע את בריחת הסידן לחלוטין, אבל אפשר בהחלט להבטיח שגם אחרי גיל 80 חוזק העצמות לא יירד מתחת לגבול המסוכן", מסכם ד"ר בנקוביץ. "למעשה, צריך להתחיל לדאוג לעניין הזה הרבה לפני שצצים הסימנים, בהם ירידה בגובה ושברים מינימליים. מי שלא מתחילה להקפיד על פעילות גופנית בגיל 30 עלולה להצטער על זה מאוחר יותר". עם זאת, הוא מדגיש, יש תרופות יעילות לטיפול בבריחת סידן, וגם ניתוחים זעיר־פולשניים חדשים וטובים לטיפול בשברים כתוצאה מבריחת סידן שמבטיחים חזרה מהירה לתפקוד מלא.

מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון?

• להקפיד על פעילות גופנית.

• להקפיד על תזונה מגוונת ובריאה, עתירת ירקות.

• לעבור בגיל 45 בדיקת צפיפות העצם, שתוצאותיה יהוו בסיס להשוואה לבדיקות העתידיות ולמעקב.

• להתייעץ עם אנדוקרינולוג או עם גינקולוג בתחילת גיל המעבר באשר לנטילת תחליפי אסטרוגן טבעיים, שכן השינוי ההורמונלי מאיץ את תהליך בריחת הסידן.

• להכניס את בדיקת רמת ויטמין D לשגרה החל מגיל 40 וליטול תוסף שלו במידת הצורך. הטיפול בחסר בוויטמין D, אומר ד"ר בנקוביץ, יעיל יותר מהטיפול באמצעות נטילת תוספי סידן.