מילון האישה

א'

אמצעי מניעה:

לפי פרופ' דניאל זיידמן, יו"ר החברה הישראלית לאמצעי מניעה ולבריאות מינית, סקר שערכה החברה ב־2012 העלה כי 41% מהנשים בגילים 30־26 נוטלות גלולות נגד היריון, לצד 11% מבנות ה־18־16, 23%מבנות ה־19־25, 24% מבנות ה־35־31, 14%מבנות ה־40־36 ו־11% מבנות ה־41־45. מגוון אמצעי המניעה הקיים כיום מאפשר לנשים ליהנות ממין ללא חשש מהיריון לא רצוי ותוך הגנה ממחלות מין. אמצעי הגנה הורמונליים כמו הגלולות יעילים מאוד במניעת היריון אך אינם מגינים כלל מפני מחלות המועברות במגע מיני. לכן מומלץ לשלב בין אמצעי מניעה חוצצים (כמו קונדום לגברים) ובין אמצעי מניעה הורמונליים, אומר ד"ר אדם גבע, מנהל תחום רפואת נשים בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה.

ב'

גיל הבלות:

או בשמו המכוער פחות, גיל המעבר, הוא השלב שבו מסתיימת תקופת המחזור החודשי ואיתה פוריות האישה, לרוב בגילים 51־46. אי־הסדירויות בווסת, לפעמים בליווי דימומים כבדים מהרגיל, מובילים בסופו של דבר להפסקת הווסת, וכדאי להיות במעקב רפואי סדיר ולהקפיד על בדיקות מניעה תקופתיות למחלות כרוניות, בהן כולסטרול, סוכר, בריאות השד וצפיפות העצם. חלק מהנשים סובלות מתופעות נלוות כמו גלי חום, יובש בנרתיק, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, ירידה בחשק המיני ועוד, וחשוב לדעת שניתן לטפל בדברים ולהקל את המצב, אומר ד"ר קובי כהן, מומחה לרפואת נשים במכבי שירותי בריאות ומנהל רפואי באיה מדיקל, המרכז לרפואת נשים מתקדמת.

ג'

גירוי מיני:

התשוקה המינית הנשית מבוססת על הלך רוח רגשי ולא רק גופני. לדברי ד"ר עידן מיליצ'ר, אחראי המרפאה הסקסולוגית האנאורגנית לגברים באיכילוב, בשלב הראשון מתעורר גירוי באזור האגן, שפתי הערווה והדגדגן מתנפחים, הפטמות מזדקרות, ובנרתיק מופרש בדרך כלל נוזל סיכוך. גירוי הדגדגן ו/או סביבתו מוביל לרוב לאורגזמה המיוחלת. את העונג הגופני עשויה להעצים תחושת הקרבה לבן/בת הזוג. כידוע, רק שליש מהנשים חוות אורגזמה מגירוי נרתיקי, כלומר בחדירה, וכיום מקובל להתייחס לנשים שלא חוו אורגזמה (ונקראו בעבר אנאורגזמיות) כ"פְּרֵה־אורגזמיות", מתוך הכרה בכך שהדבר אפשרי בכל עת, בהינתן הגירוי הנכון.

ד'

דליפת שתן:

אחת מכל שלוש נשים סובלת מדליפת שתן, אך רובן מתביישות בכך ולא פונות לקבלת עזרה רפואית, שיכולה לשפר משמעותית את איכות החיים. ד"ר אנה פדואה, מנהלת תחום אורו־גינקולוגיה ושיקום רצפת האגן באיה מדיקל, מסבירה שסוגי דליפת השתן העיקריים הם דליפת שתן במאמץ, דליפת שתן בדחיפות (המוכרת גם בשם תסמונת השלפוחית הרגיזה) ודליפת שתן משולבת. דליפת שתן במאמץ נגרמת בעיקר בשל רפיון שרירי האגן, תהליך המתרחש באופן טבעי עם הגיל וההפסקה ההדרגתית בייצור האסטרוגן בגיל המעבר. אולם התופעה מופיעה גם בנשים צעירות עם גנטיקה משפחתית, לאחר הריונות ולידות. גם נשים הסובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן ומאבנים בכליות, נשים עם מחלות ריאה כרוניות, נשים הסובלות מעצירות ועוד עלולות לסבול מהתופעה. כמו תופעות לא מדוברות אחרות, גם את התופעה הזאת ניתן לעצור, באמצעות תרופות, פיזיותרפיה וניתוחים זעיר־פולשניים שמצטיינים בשיעורי הצלחה גבוהים, אומר פרופ' יורם אברהם מנהל היחידה לאורו־גינקולוגיה ולכירורגיה אגנית משקמת בשירותי בריאות כללית, מחוז חיפה.

ה'

היריון:

מומלץ להגיע להתייעצות עם מומחה חודשים ספורים לפני ההיריון המתוכנן, וזו תכלול בירור היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית וכן בדיקות דם לרמות סוכר, ויטמינים, ברזל ושלילת הימצאות נגיפים בדם. ד"ר נעה פלדמן, מומחית במיילדות, בגינקולוגיה ובאולטרסאונד בבריאה, המרכז לרפואת נשים אישית, אומרת כי בהתאם לתוצאות מקבלות הנשים המלצות על שינוי באורח החיים במידת הצורך (תזונה, פעילות גופנית, חיסונים וכו'). כן מומלץ בשלב הזה על ביצוע בדיקות גנטיות שמטרתן לאתר נשאות למחלות כמו סיסטיק פיברוזיס ועל נטילת חומצה פולית למזעור הסיכון ללידת עוברים עם מומים מולדים. בשליש הראשון להיריון מתמקדים באיתור תסמונות גנטיות ומומים באמצעות בדיקת אולטרסאונד ובדיקות דם, בשליש השני נערכת סקירה מוקדמת לאיתור מומים מבניים בלב, במוח ובכליות, ואם יש חשד לבעיה ניתן לבצע בשלב הזה דיקור מי שפיר. בסקירה המאוחרת נבדקת התפתחות כל איברי העובר. אחד החידושים כיום הוא בדיקת דם האם לאיתור תסמונות של העובר – מקטעי DNA עוברי המצויים בדם האם ומאפשרים זיהוי תסמונות מסוימות ללא סיכון להיריון. השליש השלישי כולל מעקב גדילה וניטור לב העובר וכן מעקב לחץ דם ורמת סוכר באם וזיהוי פוטנציאל ללידה מוקדמת.

ו'

וסת:

קבלת הווסת היא אחד הסימנים המרכזיים למעברן של בנות מילדות לבגרות, עם גדילת השדיים וצמיחת השיער בבתי השחי ובערווה, מציינת ד"ר דנה פלורנטין, מומחית לרפואת המשפחה בכללית ומנהלת מרפאת לב העיר בפתח־תקווה. מחזורי הווסת משתנים אצל נשים שונות, ומספר ימי הדימום משתנה גם הוא (גם אצל אותה אישה בתקופות שונות בחיים), אולם מהות הדימום אחת היא – רירית הרחם, שמתעבה לקראת היריון פוטנציאלי, נושרת בהיעדר הפריה. הווסת היא סימן לבריאות טובה ולקיומה של מחזוריות בגוף הנשי. יש נשים שסובלות בימי הדימום ממצבי רוח משתנים, מתשישות, מדיכאון, מהרגשת נפיחות, מרגישות בשדיים ומכאבי ראש – ראו "תסמונת קדם־וסתית".

ז'

זוגיות:

הרצון הטבעי להיות יחד והתקווה לאושר אינם הסיבה היחידה לתחזק זוגיות. המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן מספרת כי מחקרים מלמדים שגם הגוף וגם הנפש מתפקדים טוב יותר כשאנחנו נמצאים בקשר זוגי. אם הוא טוב, כמובן. בריאות הלב יוצאת נשכרת ממערכת יחסים יציבה ומיטיבה, וכמוה גם לחץ הדם. סקר שנערך בארה"ב לפני כשנתיים העלה כי בקרב נשים וגברים נשואים הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם נמוך ב־5% בהשוואה למי שאינם נשואים. זוגיות טובה תורמת כמובן גם למצב הנפשי הרגשי ומסייעת בהפחתת סטרס ובצמצום הסיכון לחוות דיכאון והפרעות שינה. השקט הבטוח הזה מפנה אנרגיות להתמקדות במשימות חיים אחרות ולהצלחה בהן.

ח'

חיץ הנקבים:

ממוקם בין הירכיים, בהמשך למוצא האגן. בחלקו הקדמי של חיץ הנקבים נמצאים איברי המין והשתן, ובחלקו האחורי נמצא אזור פי הטבעת. מעליו, מסביר פרופ' אברהמוב, נמצאת רצפת האגן על שריריה ורקמות החיבור שלה. במהלך לידות עשויות המיילדות לבצע חתך חיץ – חיתוך יזום בפתח הנרתיק שמטרתו למנוע היווצרות קרעים באופן ספונטני באזור פי הטבעת ופי השופכה ומניעת נזק לשרירי רצפת האגן. אולם מחקרים מהשנים האחרונות העלו שהחיתוך היזום אינו הכרחי. תרגול שרירי רצפת האגן מראש ועיסוי האזור בשמן נבט חיטה החל מהשבוע ה־35 להיריון עשויים להגמיש את אזור החיץ ולצמצם את הסיכוי לביצוע החתך, הכרוך בכאבים שעלולים להימשך חודשים.

ט'

טסטוסטרון והורמונים נשיים:

טסטוסטרון מופרש אצל גברים ונשים, אלא שאצל גברים רמתו גבוהה בהרבה. בקרב נשים הוא קשור לשיעור יתר ולתסמונת השחלות הפוליציסטיות. בהיבט הרגשי קשור ההורמון הגברי הזה לאסרטיביות ולביטחון עצמי, ומחקרים שעסקו בנשים שקיבלו תוסף שלו הראו כי נשים אלה גילו שאפתנות מוגברת והתמודדות מוצלחת יותר עם אתגרים מקצועיים. לטסטוסטרון השפעה חיובית על החשק המיני הנשי, ולא פעם נשים בגיל המעבר שחוות קשיים בתחום זה ומעוניינות בשיפור מקבלות טיפול הורמונלי חלופי הכולל גם טסטוסטרון. הורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון, חיוניים כמובן להתבגרות המינית של נשים ולפוריותן. גיל המעבר כרוך בירידה בהפרשתם, מה שמוביל בין השאר לדלדול העצם. טיפול הורמונלי חלופי, מותאם אישית, עשוי להקל על הסימפטומים ולמנוע נזקים עתידיים למערכת השלד, מדגיש ד"ר כהן.

י'

יתר לחץ דם:

בגילים צעירים מדובר לרוב במחלה גברית, אולם בעשור השישי לחיים מתהפכת המגמה, ושכיחות הופעת המחלה בנשים עולה משמעותית. חשוב לעקוב תקופתית אחרי לחץ הדם ובמידת הצורך לטפל בהתאם, אומרת ד"ר פלורנטין.

כ'

כאבים בקיום יחסי מין:

כמעט כל אישה חווה במהלך חייה כאבים בעת קיום יחסי מין. כאבים בעת קיום יחסים עלולים לצוץ בשל דלקות פטרייתיות או חיידקיות בנרתיק, לאחר לידה (בעקבות הירידה בהפרשת האסטרוגן או בהשפעת חתך החיץ או הקרעים בנרתיק שהשאירו רקמה צלקתית), אחרי ניתוחים אורו־גינקולוגיים, בעקבות פגיעה מינית, ובגיל המעבר כתוצאה מהיובש הווגינלי. מעבר לזה, כאבים יכולים להיות תסמין לבעיות רפואיות נשיות נפוצות כמו דלקת במבוא העריה, שגשוג רקמה הדומה לרירית הרחם מחוץ לחלל הרחם ושרירנים. אם כאבים כאלה צצים כדאי להתגבר על המבוכה ולפנות מיידית לרופא נשים. לדברי ד"ר כהן, לרוב ניתן לפתור את הבעיה באמצעות משחות, כדורים ועוד.

ל'

לב:

הסיכון של אישה למות ממחלת לב וכלי דם גדול מהסיכון למות בגלל סרטן השד. למרות זאת, נשים עדיין אינן מכירות את הסימפטומים השונים וכנראה בגלל זה לא ממהרות להזעיק עזרה ולהגיע לבית החולים, אומרת ד"ר בלה קויפמן, מנהלת המרפאה לבריאות לב האישה בבית החולים איכילוב. שימו לב: מדי שנה מאושפזות בארץ כ־30 אלף נשים בגלל מחלות לב, ולרוב הסיבה להידרדרות מצבן היא חוסר מודעות לנורות האזהרה. מהן? הקרדיולוגית ד"ר דנה צפת, מנהלת המרכז לבריאות לב האישה בבית החולים הדסה, מפרטת: אצל נשים רבות מתפתחים סימני אזהרה מקדימים בחודש שלפני התקף הלב, ואלה כוללים עייפות לא מוסברת, קוצר נשימה, הפרעות שינה וצרבת חדשה. אחרות לוקות במה שמכונה "אוטם שקט", נטול סימנים מקדימים.

מהם הסימנים להתקף לב נשי? עייפות, בחילה, קוצר נשימה, זיעה קרה או סחרחורת, כאבים בכתף, בצוואר, בלסת ובגב (ולא במרכז החזה), וכן תחושות של לחץ, כאב חד או שריפה. במצב כזה יש לגשת מיידית להיבדק. חשוב לעמוד על הזכות להיבדק באופן יסודי (אף שייתכן כי יפטרו אותך בהסבר של חרדה, לחץ או בעיות בשרירים) ואפילו להעלות את האפשרות שמדובר במחלת לב. כדאי לדרוש מבחן מאמץ, שכן אק"ג במנוחה אינו מספיק כדי לשלול מחלת לב בנשים.

מ'

ממוגרפיה:

צילום הרנטגן של השדיים מאפשר קבלת תמונה של רקמת השד, בעיקר, מסבירה ד"ר פלורנטין, כדי לאבחן סרטן שד בשלב המוקדם שלו, עוד לפני שניתן למשש גוש בבדיקה ידנית. נשים בגילים 75־50 צריכות לעבור ממוגרפיה מדי שנתיים, והבדיקה מומלצת עוד קודם לכן למי שנמצאות בסיכון מוגבר לסרטן השד, כמו נשים עם קרובות משפחה מדרגה ראשונה שחלו בגיל צעיר וכן נשים שסבלו מגידולים ממאירים במעי הגס, בשחלות או ברחם. אם נמצא נגע חשוד, מופנית האישה לבדיקות נוספות שמטרתן לאבחן אם הממצא סרטני, שפיר או חסר כל משמעות קלינית. בין הבדיקות האלה – ממוגרפיה חוזרת, אולטרסאונד או MRI של השדיים. לעיתים יש צורך בביופסיה, שבמהלכה מוציאים חלק קטן מהאזור החשוד כדי לבדוק אם לתאים מאפיינים סרטניים. גילוי סרטן השד בשלבים מוקדמים מעלה את סיכויי הריפוי משמעותית, לכן הממוגרפיה חשובה מאוד.

נ'

ניתוחים פלסטיים:

לפי נתוני האיגוד האמריקאי לכירורגיה פלסטית, חמשת הניתוחים הפופולריים בנשים הם הגדלת חזה, שאיבת שומן, ניתוח להרמת עפעפיים, ניתוחי אף ומתיחת פנים. בין הפעולות שאינן ניתוחיות הפופולריות ביותר הן הזרקת בוטוקס, זריקות מילוי, פילינג כימי והסרת שיער בלייזר. ד"ר רן טליסמן, חבר הנהלת האיגוד לכירורגיה פלסטית בארץ, והמנתח הפלסטי ד"ר רונן גלזינגר מציינים כי נרשמת מגמה מתמשכת של ירידה בהיקף הניתוחים הפלסטיים לעומת עלייה דרמטית בביצוע פעולות לא פולשניות כמו הזרקות, עיצוב הגוף במכשירים, המסת שומן וכו'.

ס'

סרטן השד:

גידול בשד נגרם, מציינת ד"ר פלורנטין, בשל שיבוש בתהליכי חלוקת התאים ברקמת השד מסיבה לא ידועה. בין גורמי הסיכון להתפתחות סרטן השד: נטייה תורשתית, השמנה, הופעת הווסת הראשונה בגיל מוקדם והפסקת הווסת בגיל מאוחר יחסית, היריון ראשון בגיל 30 ומעלה, עישון וצריכה מופרזת של אלכוהול. מדובר במחלת הסרטן הנפוצה ביותר בארץ ובעולם (שכיחה פי 100 יותר בקרב נשים לעומת גברים), ולפי הנתונים הרשמיים, המחלה מתגלה מדי שנה אצל קרוב ל־5,000 נשים וגברים בישראל.

ע'

עור הפנים:

העור הוא האיבר הגדול בגופנו וככזה, חשוב לשמור עליו. הכלל החשוב ביותר בשמירה על עור הפנים ובניסיון להאט את הזדקנותו הוא ללא ספק מניעת חשיפתו לשמש ושימוש בקרם הגנה באופן יומיומי. כ־70% מתהליך הזדקנות העור תלוי בכמות השמש שאליה הוא נחשף לאורך החיים. ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור, וד"ר חגית מץ מהמחלקה לרפואת עור באיכילוב ממליצות להקפיד גם על בדיקה שנתית אצל רופא העור (לגילוי נגעים חשודים ולטיפול בהם במידת הצורך), שימוש קבוע (עם מרשם מרופא) ברטין A, שימוש בקרם לחות (הוא לא יעצור את ההזדקנות אבל ישפר את המראה), אכילת פירות וירקות רבים (בהיותם מקור חיוני לנוגדי חמצון, שלהם אנו זקוקים כדי לנטרל את נזקי החמצון שמקורם בחשיפה לשמש, בעישון, בזיהום אוויר ובמחלות), צריכה מינימלית אם בכלל של דברי מתיקה (הסוכר גורם לגליקוליזה של רקמות החיבור בעור ולאובדן האלסטיות שלו), נטרול לחצים (גם הסטרס ניכר בעור הפנים, לכן כדאי לתרגל יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך וכל דבר אחר שמרגיע), שינה טובה של כשבע שעות מדי לילה, הימנעות מצריכת אלכוהול מופרזת (עד כוס יין או בירה ביום) והימנעות מעישון (הגורם לקמטוטים אופייניים המופיעים בטרם עת במקומות שבהם העור דק במיוחד, כמו צידי העיניים ומעל השפה העליונה).

פ'

פפילומה:

נגיף הפפילומה נחשב לזיהום השכיח ביותר המועבר במגע מיני לא מוגן בעולם המערבי ולמחולל של סרטן צוואר הרחם. קיימים יותר מ־70 זנים שלו, אולם שניים מתוכם (הזנים מסוגים 17 ו־18) אחראיים לכ־80% מהתחלואה בסרטן צוואר הרחם. שני זנים אחרים (6 ו־11) גורמים לכ־90% מהיבלות, הקונדילומות והנגעים הטרום־ממאירים בצוואר הרחם. בארץ, מציין פרופ' דן גריסרו, מנהל השירות לגינקולוגיה אונקולוגית בבית החולים איכילוב, שכיחות המחלה נמוכה יחסית – אצל כ־400 נשים בשנה מאובחנים נגעים טרום־ממאירים מדי שנה, כ־200 נשים מאובחנות כחולות בסרטן צוואר הרחם, וכ־80 נשים מתות בגללו בכל שנה. סרטן צוואר הרחם ניתן למניעה באמצעות חיסון שנכלל בסל הבריאות וניתן בכיתה ח' לתלמידות ולתלמידים. נשים יכולות לקבל את החיסון עד גיל 45. כיוון שהחיסונים אינם מכסים את כלל הזנים, חשוב להקפיד על בדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ) לגילוי מוקדם ולטיפול בנגעים טרום־סרטניים שעלולים בחלקם להפוך לסרטן צוואר הרחם. הבדיקה מומלצת אחת לשלוש שנים לנשים בגילים 60־25.

ק'

קשיי פוריות:

קשיי פוריות מוגדרים ככאלה לאחר שבמשך שנה של קיום יחסי מין לא מוגנים לא הושג היריון. 10%־15% מהזוגות בגיל הפוריות סובלים מהפרעה בפוריות ומקשיים להרות, ומומלץ לפנות לייעוץ לאחר כחצי שנה של ניסיונות כדי לעבור בדיקות לאיתור הגורם לקושי ולהתאמת הטיפול. מבין הגורמים המשפיעים על הפוריות, מסביר פרופ' אבי בן־הרוש, מנהל תחום פוריות והפריה חוץ־גופית באיה מדיקל, גיל האישה הוא החשוב והמשמעותי ביותר, אם כי במחצית מהמקרים הקושי להרות נובע מבעיה אצל בן הזוג. כ־15% מהזוגות סובלים ממה שמכונה אי־פריון בלתי־מוסבר – מצב שבו תוצאות כל הבדיקות תקינות (הזרע תקין, הביוץ סדיר ואין הפרעה מכנית). כיום ניתן לטפל ברוב המצבים האלה, אולם כדאי לזכור ששיעור ההצלחה בהפריה חוץ־גופית יורד משמעותית עם הגיל: בנשים עד גיל 35 שיעור ההצלחה הממוצע הוא 30% למחזור טיפול (ואף למעלה מזה), ואילו מעבר לגיל 40 שיעור ההצלחה נמוך מ־10% למחזור טיפול.

ר'

רזון:

סוגיית השומן מעסיקה את רוב הנשים על בסיס קבוע, גם כשמשקלן תקין ובריא. הנורמה החברתית המצמצמת את הגוף הנשי האידיאלי ומקדשת את הרזון גורמת לרבות לחיות בחשש מתמיד ועם רגשות אשם, תחת משטר דיאטות וספירת קלוריות סיזיפית. בארה"ב, למשל, מבוזבזים מדי שנה כ־40 מיליארד דולר על דיאטות – שנכשלות ב־95% מהמקרים. החל מגיל 45 עודף משקל של 6־5 קילוגרמים הוא דבר רצוי המיטיב עם הבריאות, מדגישה הדיאטנית ד"ר אולגה רז, מחברת הספר "דיאטת הלחם – מתכון להרזיה ולחיים בריאים על פי אולגה רז". מה כדאי שתכלול תזונה נשית מאוזנת? ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות, מוצרי בשר וחלב דלי שומן והרבה מים.

ש'

דלקות בדרכי השתן:

כחמישית מכלל הנשים סובלות לפחות פעם בשנה מאי־נוחות בדרכי השתן, אומרת ד"ר פלורנטין. תסמיני הדלקות בדרכי השתן (שמקורן בדרך כלל בזיהום חיידקי בשלפוחית השתן) כוללים צריבה ותכיפות ודחיפות במתן שתן, והן שכיחות במיוחד בקרב ילדות קטנות, נערות המתחילות לקיים יחסי מין ונשים לאחר גיל המעבר (אז, בשל חוסר באסטרוגן, רירית הנרתיק נעשית דקה, וחיידקים יכולים לחדור דרך חתכים בלתי־נראים בעור. תכשירי אסטרוגן מקומיים עשויים להחזיר לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה).

איך ניתן למנוע דלקות חוזרות בדרכי השתן? בעזרת לבישת תחתונים מכותנה, שתייה מרובה (לפחות שמונה כוסות מים ביום, כדי לשטוף את מערכת השתן באופן קבוע ולהוציא ממנה חיידקים), אכילת חמוציות (המשנות את חומציות השתן לרמה שמקשה על הישרדות החיידקים) ושתיית מיץ אוכמניות (כוס ביום, כדי לשנות את חומציות השתן).

ת'

תסמונת קדם־וסתית:

בספרות מתוארים כ־150 תסמינים שונים של התסמונת הקדם־וסתית, אומר ד"ר איתן פאר, רופא בכיר במערך הגינקולוגי בבית החולים רמב"ם. התסמינים השכיחים ביותר הם אי־שקט, מצבי רוח משתנים בקיצוניות - בעיקר לכיוון הדיכאוני, וכמחצית מהנשים מתארות שכחה וקשיי ריכוז. גופנית, התסמונת מאופיינת על ידי גודש ורגישות ניכרת בשדיים, כאבי ראש, כאבי בטן, שלשולים וגלי חום. איך ניתן להקל על כל זה? באמצעות שתייה מרובה, צריכת מאכלים עתירי סידן, צריכת פחמימות מורכבות, הימנעות מירקות מצליבים (כרוב, כרובית וכו') וממזונות עתירי נתרן (חמוצים, פיצוחים וכו', שמגבירים את אגירת הנוזלים), שתיית תמציות סרפד או פטרוזיליה (3־2 כוסות כאלה משחררות נוזלים ומקילות על תחושת הנפיחות), נטילת קומפלקס ויטמין B (פרסומים שונים מצביעים על יעילות הטיפול בו להפחתת התסמינים) ונטילת משככי כאבים. במקרים קיצוניים ממליצים גינקולוגים על שימוש בגלולות למניעת היריון שיווסתו את רמות ההורמונים בגוף ויקלו על התסמינים, ואף על טיפול תרופתי באמצעות משפחת התרופות מעכבות הסרוטונין (SSRI) כמו ציפרלקס, סרוקסט ועוד.

shirgos@gmail.com