ציונה בישלה דייסה

יובל אדלמן (42) והאלטר־אגו שלו – ציונה פטריוט – הם שני הפכים. הוא בוגר תקשורת ומנהל עסקים, היא דראג קווין שמסתובבת בארץ ובעולם בהופעות יחיד ובמסגרת להקת "פאות קדושות". הוא מאוד מודע למשקל העודף שלו ומקפיד ללכת לחדר כושר, היא מטפחת גרדרובה של גלימות ענקיות שרק מגדילות את ההקפים, ו"לא מחפשת להיות כוסית". אבל בדבר אחד שניהם תמימי דעים – אין מקום טבעי יותר להופעה של ציונה מ"פסטיבל אישה בחולון", שיתקיים בסוף השבוע תחת הכותרת "זהות ואחרות".

"דראג זאת בהחלט נשיות אחרת", אומר יובל / ציונה. "זה לא סוג של מגדר. להבדיל מטרנסקסואל – דראג זאת עבודה. בדיוק כמו שמי שעובד בתחנת דלק לובש סרבל, ומי שעובד במקדונלד'ס לובש כובע של מקדונלד'ס, אני לובש בגדי אישה ויוצא לעבודה. אלה מדי העבודה שלי. אני לא יכול לבוא בג'ינס וטי־שירט".

בפסטיבל השנה ציונה תעביר ביום שישי הקרוב סדנת קינוחים שלא דורשים אפייה או בישול, "כדי להראות שגם בלי זה אפשר לעשות קינוחים מרהיבים. בתור יובל, אני מת על קינוחים ולמדתי קונדיטוריה. בתור ציונה כבר זכיתי לכינוי 'קארין גורן של הקהילה'". אבל זאת בהחלט לא הולכת להיות סדנת בישול מן השורה. "ציונה לא יכולה להרשות לעצמה לעשות דברים מן השורה. אז יהיה גם סטנד־אפ", מבטיח יובל.

כי אפילו שנים של לימודי תקשורת ומנהל עסקים ועבודה במשרד פרסום לא הצליחו לכבות את האהבה של יובל אדלמן לבמה. "ואז, בסביבות שנת 2000 התחילה סצנת הדראג לבעבע. בנות פסיה התחילו להפציע ובערוץ הראשון היו תוכניות של דיים עדנה – ופתאום גיליתי עולם שקסם לי נורא", הוא נזכר.

ציונה נולדה תחת איום של מלחמת המפרץ השנייה בסוף שנות ה־90, כשמהדורות החדשות היו מלאות בדיבורים על סוללות הפטריוט שאמורות להגיע לארץ כדי להגן על כולנו מטילים. "אז בחרתי את השם פטריוט, ומשם הדרך לציונות ולציונה הייתה קצרה".

כשיובל מדבר על ציונה הוא לא אומר "אני", אלא "ציונה". מבחינתו הגברת היא ישות בפני עצמה – עם חיים משלה, ואפילו חדר משלה בבית ("זה חדר ארונות ענק עם המון שמלות, פאות ואבזרים"). ולא, תודה. הוא לא רוצה להיות אישה, ואוהב מאוד את הגרסה הגברית שלו. "חשוב לי להסביר שדראג לא קשור לנטייה מינית ולא קשור לאיזו שהיא בעיה פסיכולוגית, או חסך שגורם לך לרצות להיות אישה", הוא מדגיש. "דראג זאת עבודה. עבודה קשה. עבודה כייפית. ובסוף ההופעה הדבר הראשון שבא לי לעשות זה רק לרדת מהדראג. להוריד איפור, להוריד חזייה, לרדת מהעקבים, להיפטר מהמחוך והגרביונים הכל כך לא נוחים ולחזור להיות גבר".

איך הגיבו במשפחה על הבחירה המקצועית שלך?

"במשפחה התקשו בהתחלה להשלים עם זה, אבל לא בגלל השמלות. ההערות היו יותר בכיוון של 'מה יהיה עם התואר האקדמי?' 'בשביל מה למדת?' 'מתי תמצא עבודה אמיתית?' אבל כשהם הבינו שזאת עבודה אמיתית, הטענות התחלפו ב'אתה עובד נורא קשה, מתי כבר תנוח?'"