עיתונות עוינת

רק יומיים עברו מאז שבריוני השלטון השתלטו על העיתון הנמכר ביותר בטורקיה, 650 אלף קוראים כל יום, ומומחי התעמולה של הממשל כבר החלו לקרוא להשתלטות על שאר העיתונים הביקורתיים והעצמאיים שעוד נותרו במדינה.

הנשיא ארדואן וחבריו האיסלאמיסטים בממשלה נראים נחושים לגמרי להשתיק את כל הקולות הביקורתיים והעצמאיים בטורקיה. זכות ההתנגדות והביקורת הלגיטימית נחשבת כאן כבר ל"בגידה", בעוד אלה שמשמיעים דעה אלטרנטיבית לנרטיב של הממשלה בעלת האידיאולוגיה הפוליטית האיסלאמית נרדפים בציד מכשפות. ארדואן מיהר לחוקק חוקים כדי להכפיף את מערכת המשפט תחתיו. לכן נראה כי אין לנו סיכוי גדול להפוך את הלאמת "זמאן" באמצעים חוקיים, גם אם לא נרפה ונפנה לבתי־המשפט הגבוהים.

התקווה האחרונה שלנו היא בית־המשפט האירופי לזכויות אדם, שפסיקותיו אמורות לחייב את ממשלת טורקיה — גם אם ארדואן כבר הבהיר כי יתעלם מכל פסיקה כזאת. מאיימים עלינו עכשיו בפיטורים, אנחנו מסתכנים באיבוד מקום העבודה שלנו, ייתכן כבר בעוד כמה ימים, אבל אלה לא הדאגות החשובות ביותר שלי ושל חבריי. למיילים מלאי העוינות ונאומי השנאה שמוטחים בנו כבר התרגלנו, אבל אורח החיים החדש שלנו כולל איומים באלימות של תקיפה פיזית ממשית, אני מסתכן בעונש מאסר בכלא על בסיס האשמות סרק, וגם איומי רצח כבר הפכו לעניין שבשגרה.

אולי זהו המחיר שאנחנו צריכים לשלם כדי להמשיך לחשוף את האמת לאומה הגדולה הזאת.