החוליה החלשה

ד' חיה במלכוד כפול: גם תחת האלימות של בעלה, שאיים עליה שוב ושוב ברצח, וגם כ”אישה של” — הבטן הרכה של העבריין ששימש עד מדינה והיה מטרה מובהקת לאויביו.

יש משהו כמעט ציני שאישה נרצחה לעיני ילדיה ערב יום האישה, הלוא אלו חדשות שהפכו עבורנו לשגרה. נשים נרצחות על ידי בני זוגן בתירוצים "רומנטיים", נשים נרצחות על ידי אבותיהן ואחיהן "על רקע כבוד המשפחה", נשים נרצחות בפתח בתיהן בשם הטרור, וכן — נשים נרצחות גם כשבן הזוג שלהן הוא עבריין בכיר ואויביו רוצים לאותת לו שהוא על הכוונת.

עבור נשים המרחב הציבורי לעולם לא יהיה בטוח, תהיה הסיבה אשר תהיה. היכולת שלהן לצאת מסיטואציה מסוכנת או רעה מוגבלת עד בלתי אפשרית, כך שכמעט תמיד הן תשלמנה את המחיר. למרות הדרך הארוכה והמשמעותית שעברנו בכל הנוגע לזכויות נשים ולמעמדן, אי־אפשר לשכוח את הסעיף הקטנטן הזה, הסעיף הכל כך משמעותי שהפך להפקר: הזכות לביטחון.

ביטחונן של נשים הוא הפקר בבית, במקום העבודה, בבתי־הספר, ברשתות החברתיות ואפילו ברחוב. מדינה שאלופה בעיסוק בביטחון, בקנייה של צוללות ושל מטוסים, בהכשרה של מפקדים, לא הצליחה ליצור מרחב בטוח ל־50 אחוז מהאוכלוסייה. וד'? היא עוד אישה מוחלשת, הרחק־הרחק בתחתית שרשרת המזון. אישה שגורלה כמעט נגזר בעצם מראש כשחיה עם גבר אלים, עם עבריין, וקיפחה את חייה ברגע לנגד עיני ילדיה היתומים.

ביום שכולו גאווה נשית, הישגים מרשימים ומעוררי התפעלות והשראה, אסור לנו לשכוח את ד'. אסור לשכוח שעבורה כל יום היה יום של פחד ומאבק. אסור לנו לשכוח את אחיותיה, שלא מסוגלות לחלום אפילו יום אחד לגעת בתקרת הזכוכית הידועה לשמצה, כי הן טמונות עמוק־עמוק בתוך רצפת בטון.