ועכשיו ברצינות
אברהם טל נמצא במקום טוב בקריירה שלו. עוד קצת תעוזה, והוא יהפוך מיוצר חביב לאחד שממש חשוב
כשמקשיבים ל"עכשיו החיים", האלבום החדש והרביעי של אברהם טל, קשה לדמיין שעברו 16 שנה מאז ששוטי הנבואה בהנהגתו כבשו את הפלייליסט כחלק מגל השאנטי ששתף את המדינה. פרט לקול הכה מזוהה עם להקת האם, לאווירת השרוואלים הקופצנית ההיא כמעט אין זכר, וטל (בסוף השנה בן ארבעים) נמצא במקום אחר לגמרי.
אברהם טל התברגן. גם הקהל נטול הדאגות שקיפץ איתו בשעתו כבר שקוע היום בדברים אחרים. טל עשה את המסע הזה ביחד איתם, וגם הוא עסוק כיום בחיים עצמם: בתחזוק הזוגיות ("הימים עוברים" ו"גם כשאני שונא"), במגורים בפרברים ("בוקר פרדס חנה") ובחשבון נפש אישי ("ציפיות"). ובמילים אחרות: כל הילדים שקופצים כרגע נמצאים אצלכם בסלון והפאנן היחיד שתזכו לו יהיה כשהם יילכו סוף־סוף לישון.
מתחילת הדרך לטל הייתה כריזמה נעימה שכזו, שנדמה שרק מתעצמת מאז. גם כשהוא מייצר מיינסטרים ישראלי נעים הוא מצליח לזהור מדי פעם. רגעים יפים נרשמים ב"ציפיות" הסוחף עם הטוויסט המזרחי וב"נהרות חיי" היפה שמרגיש קצת כמו שיר שגם שלמה ארצי היה מרגיש בו בבית. אפילו בלדה נוטפת מיתרים ומכוונת פלייליסט כמו "הימים עוברים" צפה בזכות ההגשה האינטימית. דווקא ב"להיעלם בך" הסמי אלקטרוני עם מארינה מקסימיליאן פוטנציאל ההפתעה מתנפץ בגלל ביצוע שלא מעז מספיק.
ב"ציפיות" — אולי השיר הטוב ב"עכשיו החיים" — טל מפגין הומור ("מצפה שגם השיר הזה יצליח כמו אורות") ומאותת על שאיפותיו ("מצפה להיות זמר נשמה, מאמי לאומי, גבוה, זמר השנה"). בניגוד להוא שטוען לתואר הלאומי, טל משכנע כאן בעיקר הודות לטונות של קלילות ולכנות.
שמונה שנים לתוך קריירת הסולו ולאחר ארבעה אלבומים, טל במקום טוב. הקהל איתו ובכל הופעת אורח שלו (באלבום האחרון של ארצי או עם הדג נחש ב"תן לי מנגינה", כאן ובחדש שלהם), הוא תמיד משאיר טעם של עוד. עוד כמה גרמים של קצת תעוזה הוא יהפוך מיוצר חביב לאחד מהחשובים שפועלים כאן.
לפנייה לכתב/ת 
