"החבר" של ציפי

שש שעות נמשך הוויכוח הסוער בקהיר על מינויו של מזכ"ל חדש לליגה הערבית. 21 מדינות־חברות מינוס סוריה, שהועפה בגלל האלימות של בשאר אסד. קטאר, סודאן ואלג'יר דרשו שתירשם הערת אזהרה למועמד המצרי, אחמד אבו אל־רייט, שיתמסר למשימות ולא יחרוג מהסמכויות.

בסופו של דבר אבו אל־רייט נבחר בזכות עסקה: מצרים תקבל את הליגה הערבית בתנאי שתתמוך במועמד הקטארי למזכ"לות אונסק"ו. עכשיו תור העולם הערבי להתמודד על אונסק"ו. מצרים אמנם הציגה מועמדת ראויה, אך תיאלץ לוותר. בעיני המשקיף מן הצד לא ברור לאיזה תפקיד, בקהיר או בבריסל, נודעת השפעה גדולה יותר.

באותן שעות בחמישי בערב הסתיים תמרון צבאי בסעודיה, בהשתתפות 20 מדינות ערביות ומוסלמיות. לא במקרה קראו לו "רעם הצפון", להצביע על אתגרי התקיפה שמצפון למפרץ הפרסי. סלמאן, המלך הסעודי הקשיש, ישב על בימת המכובדים וצפה בלהק המטוסים, בטנקים ובחיילי הקומנדו המסתערים על מטרות ועל ריכוזי "האויב". זה היה מפגן שרירים ראשון מסוגו: 150 אלף לוחמים שמעולם לא ראו אחד לשני את הלבן בעיניים ואפילו לא מסוגלים לתקשר ביניהם. גם כאן התנהל ויכוח מאחורי הקלעים. נסיכות עומאן התפתלה סביב אינטרסים כלכליים מול איראן. חמש מדינות ערביות ויתרו על התענוג. הנשיא סיסי ניצל את ההזדמנות כדי לסחוט הבטחה מהמלך שלא ייגרם נזק למחויבות הכספית למצרים.

מרתק לזהות שישראל היא כבר לא "האויב", והתמרון הצבאי נועד ליישר את הקו הערבי נגד המחנה השיעי: נגד איראן, חיזבאללה והחות’ים בתימן. ברגע של התפארות הודיע אחד מיוצקי המים על ידיו של המלך הסעודי כי הפגנת שרירי ה"רעם" נועדה לסמן את הקמת כוח נאט"ו של העולם הערבי. ואז, בתיאום לא מקרי, התעופפה ממטה הליגה הערבית בקהיר ההודעה הדרמטית המגדירה את חיזבאללה כארגון טרור. מה עוד יכלו לבקש בירושלים?

הליגה הערבית בקהיר תציין החודש 71 שנים להיווסדה. אין סיבה לחגיגות. המוסד הזה, שחרת על דגלו את השאיפה להיות משקל נגד למטה האו"ם בניו־יורק ובהמשך ניסה לחקות את האיחוד האירופי, משקף היום את אובדן כוחו של העולם הערבי. אפילו הניסיון לארגן פסגת מנהיגים חטף סטירת לחי מצלצלת. מלך מרוקו ויתר על התענוג לארח שליטים שאין ביניהם עניין משותף, אפילו לא הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

בקהיר ניסו למכור את המזכ"ל המיועד, אבו אל־רייט, בדמותו של "הדיפלומט השקט". רק הוא יצליח בזכות עצביו החזקים לגשר על חילוקי הדעות. מחוץ למצרים ליגלגו על "הידיד של ציפי לבני", ודאגו להזכיר את תמונתם המשותפת, היותר מדי מחויכת. לבני, אז שרת החוץ, יצאה לתמוך במבצע עופרת יצוקה בעזה, ואבו אל־רייט הודיע שישבור את רגלי הפלסטינים שינסו להסתנן מרפיח למצרים.

אני מכירה את אבו אל־רייט משבע שנותיו כשר החוץ ומשלל תפקידיו הקודמים. בניירת המודיעינית אצלנו קראו לו "הדוגמן", ולכל גוף מודיעיני היו הסברים מזלזלים בדמותו דקת הגזרה. אבל לא הייתי בונה עליו כעל ידיד ישראל בליגה הערבית. אחרי שחטף בסוף השבוע "המלצות" לנצל את קשריו עם "הידידה ציפי לבני" כדי להיבחר לכנסת בירושלים במקום לליגה הערבית, הוא יאמץ את מדיניות קודמיו: מזכ"ל הליגה לא מקיים קשרים ולא מארח ישראלים. רק במקרה חריג, אם יקרה נס ויפיחו חיים ותגובה ישראלית ברורה לתוכנית השלום הערבית, יסתער אבו אל־רייט על המטרה וייקח את המושכות.