ללכת שבי אחרייך

במרוצת השנים הזדמן לי לחלוק במה עם נורית הירש אי אלו פעמים. יש רגע אחד שאני תמיד מחכה לו. לא משנה אם זה בארץ או בהופעות מול הקהילות היהודיות בעולם. כשמתחיל "עושה שלום במרומיו" הקהל נכנס לאקסטזה של תפילה. הלחן הזה, שהולך ומתגבר בלהט פנימי, הוא תמצית היצירה הגאונית של נורית הירש: לחן קליט וסוחף עם שאר רוח והשראה אלוהית. לא פעם שמעתי ממנה שהמחמאה הכי גדולה שהיא מקבלת היא כשחושבים שלחן שלה הוא שיר עם.

נורית היא מהיוצרות הכי מגוונות בזמר העברי. היא נגעה בכל הז'אנרים, מפופ קל ועד מוזיקת עולם, גידלה דורות של ילדים, זכתה בכל הפרסים האפשריים והטביעה חותם נצחי בזמר העברי. די אם נזכיר שיר כמו "בלדה לשוטר" שמעביר צמרמורת של התרגשות גם בפעם המיליון. יש לנורית חותמת ייחודית, ממזרית אפילו. כששומעים לחן שלה אפשר ממש לראות בדמיון את העיניים השובבות שלה. היא פרצה דרך לנשים יוצרות בשנות ה־60 וה־70 והייתה בין היוצרות הבודדות שהתבלטו בעולם גברי של כותבים ומלחינים. וזה לא היה עניין פמיניסטי. היא פרצה דרך בזכות כישרון אינסופי.

הזוגיות המקצועית המשמעותית שלה הייתה עם אהוד מנור, שגם היה חבר אישי קרוב שלה. הם השלימו זה את זה בזכות התום הילדותי המשותף לשניהם. במקום שבו הוא נמצא עכשיו הוא בטח מלא נחת על הזכייה של אחותו ליצירה.

וגם לי הייתה זכות גדולה לבצע את לחניה. ובכל פעם מחדש הלכתי שבי אחריה. "אתה לי ארץ" (מילים של יורם טהרלב) הוא שיר שאני מבצעת בכל הופעה שלי, וכשהקהל שר איתי את הפזמון אני יודעת שזכיתי במתנה לכל החיים.

את השיר המשותף האחרון בינתיים הקלטתי לקראת יום השואה לפני שנתיים. נורית מצאה טקסט גנוז של חנה סנש וביקשה ממני לבצע אותו. היא לא הייתה צריכה לבקש פעמיים.

אין ספק שנורית ראויה לפרס ישראל, וכמו שאני מכירה אותה, הפרס רק יגרום לה להלחין עוד ועוד. לחפש אתגרים חדשים. להמציא את עצמה מחדש. ראפ היא עדיין לא עשתה. נורית, יקרה, אני יודעת, עוד רבה הדרך, אך שורשייך כבר בתוך תוכי.