חי על חרבו
עולם הטלוויזיה חייב להתגבר על הפיתוי האדיר ולא להתקרב לשי חי. לטובת כולם
שי חי. תוצרת הארץ. מי היה מאמין שתוצרת הארץ. כי שי חי הוא כמו דמות טובה מדי בסרט הוליוודי מתוסרט לעייפה. כמו טיילר דרדן ב'מועדון קרב'; כיסוי חיצוני כריזמטי, חלקלק וכל יכול שמתחתיו אישיות חלשה, נואשת ורעבה להכרה. פיצול האישיות המרהיב הזה; הזאב הבודד, הרהוט, הנוטה להתבודדות דיכאונית - קורבן לתחלואיה של חברה מוכת איקאה - והאלטר אגו שלו, הבועט במוסכמות, הנצלן, הפתיין, המוחצן, הבריון.
שי חי. מי חשב שבישראל מייצרים כאלה.
וכמו בראד פיט/אד נורטון ב'מועדון קרב', גם שי חי מביא, לבסוף, להתמוטטות הבניין כולו; במקרה זה עונה שלמה של 'האח הגדול'. קורסת בבום. אם יורם זק היה רק טיפה יותר דיוויד פינצ'ר, הוא היה נועל את פרק סיום העונה - פרק פרישתו של שי חי, בהכרח - ב־Where Is My Mind.
ומצד שני, שי חי. תוצרת הארץ. אלא מה. איזה עוד מקום בעולם יכול לייצר מראה מדויקת כל כך של עצמו; הבריון המתקרבן. היורה ובוכה. הבועט ולא מתנצל. שי חי הוא בוודאות ישראל 2016, והעובדה שהפך לגיבור ישראלי היא ברומטר מצוין לאופן שבו אומה שלמה רואה (או מסרבת לראות) את עצמה; חזקה ואבודה. עוצמתית וחסרת אונים. מתעללת ומייללת.
השאלה היא מה עושים עם שי חי עכשיו, והתשובה צריכה להגדיר, קודם כל, מה לא עושים. ובכן, קודם כל מתנגדים לפיתוי לתת לו עוד טלוויזיה; הפיתוי להפוך את הדעתנות, הבוטות והרהיטות האלה לנכס אסטרטגי במלחמות הפאנלים של כל הערוצים. הפיתוי ללהק את האיש לכל ריאליטי באשר הוא. הפיתוי להניח אותו מול מצלמות בלייב, לנעול את הדלת, לברוח במהירות ולספור את הרייטינג במדרגות.
שכן המאניה הכרוכה בכל חשיפה טלוויזיונית תעשה לשי חי את מה שכל פסיכולוג בשירות ההפקה יזהיר מפניו מראש. כן, האיש הוא מגנט רייטינג, אבל זכייניות טלוויזיה חפצות חיים צריכות לדעת לא להתקרב למטען הנפץ האישיותי הזה. אם מאסטר בלוחמה פסיכולוגית כמו יורם זק לא הצליח לאלף את השור ומצא את עצמו מחליק, לבסוף, מגבו, ספק אם עורך כלשהו בתעשייה יצליח. ואולי הגיע זמנה של התעשייה כולה - אחרי תקדימי דודו טופז (ולהבדיל) סער שיינפיין, ישראל בר־און, רונאל פישר, והנה שי חי מצטרף - לוותר על המשחק באש נפשית חיה.
ושי חי עצמו, מה יהא עליו? ובכן, אל דאגה. נדמה לי שהוא מסוגל להיות שחקן אופי מצוין - גדולי השחקנים בעולם סובלים מפתולוגיה נפשית דומה. הוא מסוגל, אולי, לכתוב משהו. והוא מסוגל אפילו למנף את האהדה שזכה לה במגזר בתי הספר ולפתוח רשת אמנויות לחימה כלל ארצית לילדים הזקוקים לחיזוק ותמיכה.
כן, שי חי יכול לעשות לא מעט בטרם תשיג אותו אישיותו הגבולית ותעביר אותו את הגבול. לא מוכרחים לתת לו דחיפה.
