אסף מונד על הביוגרפיה של גראוצ'ו מרקס

הטענה שהוא היה הבן המועדף תמיד הצליחה לעצבן את ג'וליוס הנרי מרקס. "פעם אחת מישהו אמר לו שאמא שלו אהבה אותו יותר מאת שאר ילדיה, והוא פשוט התפוצץ", סיפר הקטור ארקה, הביוגרף הרשמי שלו. מאותו מקרה גם נולד אחד המשפטים שהפך למזוהה עם מרקס, או ליתר דיוק עם דמותו הבימתית גראוצ'ו מרקס: "אמא שלי התייחסה אל כולנו אותו דבר - בזלזול".

קשה לומר שחסרות בשוק ביוגרפיות של גראוצ'ו, ולכן זו החדשה שכתב לי סיגל - ויצאה לאור במסגרת הסדרה "חיים יהודיים" של אוניברסיטת ייל - מנסה לעשות את זה קצת אחרת. "ניסיתי לכתוב ביוקומנטרי", מסביר סיגל בפתיחה, "ספר שטווה את החלק החיצוני בחייו של גראוצ'ו לכדי סיפור יחד עם החלק הפנימי - פנימיות שקשורה לעיתים להתפתחות הרוחנית של ההומור היהודי". ואכן הספר לא גדוש בפרטים מתישים על חייו של גראוצ'ו ועל סרטי האחים מרקס, מהסוג שניתן למצוא בעמוד הוויקיפדיה שלו, אלא נכנס לעומקה של הדמות שמוכרת לנו היום בעיקר הודות לשורה של בדיחות ופאנצ'ים.

המשפט המפורסם ביותר שמיוחס לגראוצ'ו הוא ככל הנראה "אינני רוצה להיות חבר במועדון שמסכים לקבל אדם כמוני", ובהתאם לכך הוא זוכה בספר לניתוח מעמיק ומפורט. אם במשך שנים היה נהוג להתייחס למשפט הזה כאל משחק מילים פרדוקסלי או סוג של הומור ביטול עצמי נוירוטי ויהודי, הרי שסיגל מוצא בו דווקא ניהיליזם, מיזנתרופיה וניכור מהתרבות האמריקאית של תקופתו.

לא תמיד הניתוח של סיגל משכנע, אבל בפער בין האיקונה הקריקטוריסטית המודרנית של גראוצ'ו כמפעל לייצור משפטי מחץ, ובין הביוגרפיות הקלאסיות עבות הכרס שמציגות עושר מידע בלתי ניתן להכלה - הביוקומנטרי שלו הוא לכל הפחות מרענן ומעיד על עבודה ארכיונית ואנליטית טובה. לפעמים, כך זה נראה, דרושים גם ביוגרף, גם היסטוריון, גם מבקר תרבות וגם כלכלן כדי להסביר משפט של גראוצ'ו כמו: "סללתי את דרכי במו ידיי מלא כלום למצב של עוני קיצוני".

Groucho Marx: The Comedy of Existence // Lee Siegel , 2016