תגובות
אפשר גם עם חמאס
אלכס פישמן מנתח את שיתוף הפעולה הסמוי בין ישראל לחמאס ("ידיעות אחרונות", 15.3) באופן שמסביר גם מדוע ממשלת ישראל נמנעה בעצם מ"הליכה עד הסוף" במבצע צוק איתן. הגיע הזמן לומר זאת בפה מלא: לישראל נוח יותר שחמאס שולט בעזה, מאשר מצב שבו ישתלטו על הרצועה ארגוני טרור הרבה יותר סהרוריים ומסוכנים.
חמאס הוא ארגון רציונלי. יש לו מה להפסיד. הוא אמנם לא ישנה את אמונותיו ולא יזנח את רצונו להשמיד את ישראל, אבל יש — מתברר — אפשרות לבוא עימו להבנות. לכן דווקא מדיניות זהירה של פתיחה רחבה יותר של המעברים למעבר סחורות והפעלת לחץ על העולם לממש הבטחותיו לסייע לשיקום עזה, יכולות להביא למצב שבו השקט יישמר לזמן ארוך יותר. אנחנו יכולים לחיות במצב של "תהדייה" לא רשמית כזו אפילו לאורך שנים, כמובן, תוך כדי הפעלת כל מנגנוני המודיעין האפשריים במטרה לעמוד מקרוב על כוונותיו ותוכניותיו.
לאחרונה התפרסמו תרחישים לא מעטים שלפיהם הסיבוב המבצעי הבא עם חמאס קרוב מאוד, אבל יש לו חלופה. עם כל ההתלהמות של גורמים בלתי אחראים, וגם אם בסופו של דבר המבצע הבא בלתי נמנע בטווח הרחוק יותר, עדיין אפשר לנצל את העובדה שאם לתושבי עזה ולא רק לשלטון חמאס יהיה מה להפסיד — רכוש, פרנסה, עבודה — הם יפעילו לחץ על המשטר שלא לצאת ללא סיבה טובה ממש מבחינתם לסיבוב צבאי שיחריב את בתיהם ועולמם שוב.
לכן, טוב יהיה להמשיך להגיב באופן מידתי ומדוד על ירי רקטות מהרצועה, במיוחד כאשר ברור לנו שלא חמאס עומד מאחוריו.
יואב כהן, רמת־גן
עסק זה לא טנגו
תפקידה העיקרי, אם לא היחיד, של המועצה לצרכנות הוא להגן על הצרכן ולפעול לטובתו. מדהים, אם כן, לקרוא במאמר לכבוד יום הצרכן הבינלאומי ("ידיעות אחרונות", 14.3) את דעתו של מנכ"ל המועצה לצרכנות: מטרתם של עסקים להניב רווחים לבעליהם, פעילותם אמורה למקסם את רווחיהם ועסק חוטא לחובתו אם אינו פועל כך. זוהי נקודת ראות של בעלי עסקים, לא של הצרכן, ואפשר בשקט לומר גם לא של כלל החברה.
מבחינת חלוקת העבודה החברתית, מטרתו של העסק (אם הוא מפעל) לייצר נכסים כלשהם או (אם הוא מקום מסחר) לתווך אותם לצרכנים. ההשקפה שעסק צריך למקסם את רווחיו היא נחלת משטר חברתי־כלכלי מסוים, שההיסטוריה טרם החליטה אם הוא הטוב ביותר לחברה. מחקרים הוכיחו שדווקא חלוקה החותרת ליותר שוויוניות עדיפה לכלל רווחת החברה.
ממנכ"ל המועצה לצרכנות יש לצפות שידאג למחירים סבירים, שיפיקו רווחים סבירים לעסקים ואת מירב כלל התועלת המשותפת לעסקים וללקוחותיהם, לפני שהוא דן ביושרם של בעלי העסקים. אם אתה מסכים שעסק נועד רק לייצר רווחים לבעליו, מתאים לך אולי להיות מנכ"ל של חברה עסקית לא של הגנת הצרכן.
תמר רז לנג, גבעת־חיים איחוד
איפה ואיפה
ב"ידיעות אחרונות" פורסם אתמול ששופט הורה לשתי נשים לשלם 550 אלף שקל לעורך דין בגין הוצאת לשון הרע עליו. השופט כתב דברים חמורים על הנשים הללו. שמו של עורך הדין הנפגע פורסם ואילו שמותיהן ותמונתן של הנשים לא פורסמו.
מדוע? הרי טובת הציבור היא לדעת מיהן.
יחיאל ספרא, הרצליה
הגולשים כותבים
• בעקבות החלטת מפכ"ל המשטרה להתעלם מתלונות אנונימיות של שוטרות על הטרדה מינית: ההחלטה מוצדקת. האלף־בית של הליך חוקי הוא שהנאשם יידע מי מאשים אותו, ויידע להתמודד בהתאם. יותר משזה צודק, זה גם נכון — הכוח הרב שניתן למאשימה להצביע על אדם ולהכניסו לסחרור בלי משפט, הוא לא סביר וחריג. לא צריך ששמה של המתלוננת יפורסם בתקשורת, אבל מתן האפשרות להתגונן, והביטחון שאין אינטרסים זרים בתלונה, מצדיקים את החלטת המפכ"ל.
יונתן בנדל
• עם כל הכבוד למפכ"ל, המשטרה חייבת לחקור כל חשד גם אם הוא אנונימי. אם מחר בבוקר אתקשר למשטרה ואודיע על רצח, ולא אזדהה בכלל, האם גם אז המשטרה לא תחקור? או שהכי קל לא לחקור כי מדובר "רק" בשוטרות מוטרדות מינית וזה בסדר?
שי דביר
