ומצפה ומצפה

ילדים ונכדים גורמים לכל מי שאני מכירה אי־שליטה מוחלטת על הסוגרים, ואני מדברת, כמובן, על סוגרי ארנק הכסף.

התינוק מחייך עם שן אחת – מיד פותחים לו קרן השתלמות. לבת השש יש דמעה בזווית העין? מיד ערכת צבעי "ואן גוך". כולכם מכירים את זה. גם חרצובות השמירה על הבריאות מתרופפות לגמרי כשהילד דורש: "קרמבו וקולרבי". מופרך? הייתה זו דרישה אמיתית של בתי, השפית דהיום רותי רוסו, וזה אכן בדיוק מה ששמתי לה בתיק בית הספר.

"רויאל אייסינג" הוא ציפוי לבן לעוגות ולעוגיות. הוא מתקשה ועמיד, יחסית לשיטות זיגוג אחרות, ומאפשר ליצור שלל צורות וקישוטים. את שיטת הזיגוג המרהיבה הזאת גילתה הנכדה שלי, מיקה. הנכדות שוטטו עם אמן ברשת והרחיבו את הטכניקה למכלול צבעים ורקעים וצורות משמחות.

מה אין כאן? תזונה נכונה. אבל גם אין צבעי מאכל מלאכותיים.

אוזני המן במילוי מרציפן. זה רק נראה מסובך

מה יש כאן? תקרובת ומתנות יצירתיות לימי הולדת ומשלוחי מנות. וגם טכניקה פשוטה ויפהפייה לזמנים מעוננים. לנו זה סייע בדיוק בזמן מעונן כזה.

ולפסח מה ייצא לי? תוכלו לעטר כל עוגה כבדת משקל יחד עם ילדיכם. המזון אינו להיט בריא, אבל הוא משפחתי בהחלט.

את העוגיות בתצלומים שלפניכם יצרו נעה ומיקה טקגי. האמא המשימתית שלהן, דניה, הפכה זאת למציאות.

יתר על כן: כדרכה, הפכה דניה את המתכון לפשוט, מצומצם, מסודר ונגיש. ועל זה נאמר במשפחה: ויקומו המלפפונים ויכו את הגנן.

עוגיות חמאה לזיגוג

מתכון פשוט וממכר.

החומרים הדרושים:

200 גרם חמאה/מחמאה קרה

350 גרם קמח

100 גרם סוכר

1 ביצה

4־3 טיפות תמצית וניל

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל־160 מעלות.

2. חותכים את החמאה הקרה לקוביות.

3. מערבבים את כל החומרים במיקסר עד לקבלת תערובת פירורית.

4. מאחדים בלישה בידיים את התערובת לבצק אחיד ללא גושים ועוטפים בניילון נצמד.

5. מקמחים משטח עבודה ומרדדים עליו את הבצק לעובי של כ־6 מ"מ.

6. קורצים צורות מהבצק ומניחים בתבנית עם נייר אפייה. אופים בתנור המחומם 15 דקות, עד שקצוות העוגיות משחימים, ומצננים במקרר שעה.

7. לאחר שהעוגיות צוננות לחלוטין אפשר לעטרן עם ה"רויאל אייסינג" (זיגוג מלכותי).

זיגוג מלכותי

את אבקת החלבון יש להשיג בחנויות המתמחות. היא תספיק לזיגוגים רבים.

החומרים הדרושים:

250 גרם אבקת סוכר

2 כפיות וחצי אבקת חלבון/ אלבומין (יש לשים כפית אחת על כל 100 גרם סוכר)

חצי כפית אבקת קרם טרטר (לייצוב החלבונים, להשיג בחנויות התבלינים ובמחלקת מצרכי האפייה במרכולים)

מעט תמצית וניל

50 מ"ל מים

צבעי מאכל, רצוי טבעיים. אנו רוכשים את שלנו בחנות "אבלין" בכפר־סבא המתמחה בציוד אפייה, אך אפשר גם בכל החנויות המתמחות.

אופן ההכנה:

1. מקציפים את כל החומרים יחד, חוץ מצבעי המאכל, כ־5 דקות, במהירות בינונית, עד שהבלילה יציבה.

2. מחלקים לקערות על פי מספר הצבעים הרצוי. צובעים את הבלילה בכל קערית בצבע אחר.

3. מכניסים לשקית זילוף וקושרים את חלקה העליון.

4. יוצרים במספריים פתח קטן בחלקה התחתון של השקית ומזלפים.

כמה טיפים לציפויים:

• אפשר לשמור את תערובת הציפוי בתוך שקית הזילוף במקרר ולהשתמש בה שוב עד 10 ימים.

• העוגות המזוגגות יישמרו היטב בקופסה סגורה, שלושה עד ארבעה ימים.

• לפני האריזה יש לייבש את העוגיות כ־24 שעות.

• מומלץ לא להניח את העוגיות אחת על השנייה, אלא בשכבה אחת, לבל ייפגע הזיגוג.

• הרשת מלאה עיצובים, דגמים וטכניקות שונות. גגלו Royal Icing וקבלו השראה. חפשו גם ב־Food Network וב־Martha Stewart.

אוזן משולשת

וכרגיל, לפני פורים, כמו בני המן, מתרבים עכשיו גם דירוגי אוזני ההמן: איך לא? מבליסטראות קטנות ודחוסות עם פרג מעופש, הפכו אותן אמני הפטיסרי בישראל למתיקה (וגם מליחה) נחשקת.

אז שאני אדרג? מה פתאום?! לכאן נכנס המשפט של פיבי מ"חברים": “I wish I could but I don’t want to”.

השנה, בשקט ובצנעה, רושמות האוזניים של כולם הישג יוקרתי: הן מעודנות, מקוריות, מבושמות ועדיין (שלא כמו סופגניות, למשל) – הן לגמרי אוזני המן ולא יצירות כלאיים. אלה של הפטיסיירים מופחתות סוכר ושומן ודקיקות בצק.

כולן היו בנותיי: "ביסקוטי", עם מלית פרג־תפוז שלא תשכחו; בצק החמאה המעודן של "לחמים"; המחיר הסביר והאיכות הפריכה של "ברמן"; מילוי קרם המקרון החדיש של "מתוקה"; היופי של "רולדין".

הן נהדרות: במאפיות "ג'ייקובס", "ארקפה", "לחם יין", "בוטיק סנטרל" וגם באוזני המרגרינה בתפזורת חל שיפור כללי. ככה זה, כשהרף עולה, הכל עולה.

ותחול ברכה על כל מפתחי האוזניים עם המילוי המלוח, שיצרו לנו סמבוסק עברי חדש ומקסים, ללא טיגון: בשם אחיי, אסורי־הסוכר, אני מודה בהכנעה.

לפניכם אוזני המן של מאפיית "לחמים", כי כה זול לאפות בבית ולשלש את העיגול (של הבצק)! זה רק נראה מסובך ואני לא אשמה שהכמויות בגרמים. כבר הוסבר כאן עניין הדיוק שרק שקילה מאפשרת.

אוזני המן של "לחמים"

החומרים הדרושים (ל־25 יחידות):

לבצק:

חצי ק"ג קמח (2 כוסות)

3 גרם אבקת אפייה

קורט מלח

50 גרם שקדים, טחונים דק ומנופים (רבע כוס)

275 גרם חמאה

60 גרם סוכר (רבע כוס)

120 גרם אבקת סוכר (חצי כוס)

2 ביצים

אופן ההכנה:

1. מכינים ושוקלים את כל החומרים מראש.

2. מנפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והשקדים הטחונים יחד בקערה נפרדת.

3. בקערת המיקסר עם וו גיטרה מערבבים את החמאה, הסוכר ואבקת הסוכר.

4. מוסיפים לתערובת החמאה את הביצים אחת־אחת, עד שהתערובת מתאחדת.

5. עוצרים את פעולת המיקסר, מוסיפים את החומרים היבשים ומערבבים עד לאחידות.

6. משטחים את הבצק למלבן, עוטפים בניילון נצמד ושמים במקרר למנוחה של מינימום שעה.

7. מוציאים את הבצק מהמקרר, מרדדים אותו לעלה בעובי כ־3 מ"מ וקורצים עיגולים בקוטר 8 ס"מ.

למלית המרציפן־תפוז

החומרים הדרושים:

250 גרם מרציפן גולמי איכותי

120 גרם סוכר (חצי כוס)

קליפה מגוררת מ־1 מנדרינה או תפוז

3 חלבונים (80 גרם)

אופן ההכנה:

1. מערבבים בידיים את המרציפן עם הסוכר והקליפה המגוררת ומוסיפים את החלבונים בהדרגה, תוך כדי לישת המרציפן לתערובת חלקה והומוגנית.

2. מקררים מעט, מגלגלים לנקניק ארוך ומחלקים בצורה שווה ל־25 יחידות ומגלגלים לכדורים.

3. מניחים כדור מרציפן על כל עיגול בצק, מקפלים את הבצק למשולש מהצדדים ולוחצים את הבצק לכדור.

4. אופים ב־175 מעלות, 12־10 דקות, עד ששולי הבצק שחומים.

על המדף: כנפיים של וויסקי

שמעתם פעם על בן אנוש שהתאהב בוויסקי דרך דייסת קוואקר? קבלו אותי!

הזיווג התרחש בפיטלוכרי, סקוטלנד, עת הגישו לי דגני שיבולת שועל חמים (שזה בעברית "דייסת קוואקר"). ולידם שלוש קעריות: שמנת טרייה, סוכר חום וגם וויסקי.

ארבעה מוצרי טרואר שהולכים נפלא זה עם זה. הטעם היה כה משכר, שדהרנו למבשלת דאלמור ופצחנו בטעימות. זה היה הסוף שלי: צריכה מזערית, חיבה גדולה.

לכן הסתקרנתי כשנוסף למדף, חדש וטרי, "ספר הוויסקי", אלבום מושקע שכולו וויסקי, מאת יונתן ישי, מנכ"ל "מועדון הוויסקי הישראלי" וד"ר אביאם סלע, חובב מושבע

(הוצאת כנרת).

כשלעצמו מדובר בספר מתנה רב־דורי. מדריך קליל אך רחב יריעה על עולם הוויסקי. מי שאוהב את הטעם יבין כאן מדוע ויזכה גם לשלל (מוגזם מעט) של תצלומים. רוב

הספר הוא סיור עולמי בין מזקקות וויסקי ב"מדינות הוויסקי" בעולם, עם מידע מאוזן ללוגם המתחיל.

חבל רק שאחד ממקורות ההשראה של סלע הוא חיל האוויר, שסלע לחם בין שורותיו כטייס ומפקד. "כפי שלימדוני בחיל האוויר – המקצוענות מחייבת. כעת אני כבר אחרי

קריאת עשרות ספרים, מאות טעימות... ומבחר בקבוקים לא קטן", הוא מעיד על עצמו.

נכון שרוב בני האנוש מגייסים לשיווק עצמי את קורות חייהם, אבל לעניות דעתי, עדיף היה להשאיר את החיל המהולל מחוץ לתמונה ומחוץ לשיווק ספר על אלכוהול, ולא לרמוז שמקצוענות החיל המופלא הזה היא שחינכה את סלע לטעום את הוויסקי שלו בקפדנות.

ניסוי כלים: מסחטה קטנה ומטריפה

הקטנה הממזרה שבתצלום נועדה לסחוט הדרים לתוך בקבוק, לכל מטרה: מרוטב סלט ועד שפריץ סודה. הצינורית מתלבשת על פיית הבקבוק או על כוס צרה ביציבות ואינה מאבדת טיפה.

להשיג: בחנות יצחק כהן בכפר־סבא ובחנויות כלי בית דווקא לא בהכרח מובחרות (מניסיוני אצל כהן בדרך כלל זול יותר).

יצרן: Umbra