זיוף בחצי שקל

הכינור המופיע על מטבע חצי השקל הוא אחד הסמלים הארכיאולוגיים המוכרים בישראל. במשך שנים האותנטיות שלו הייתה שנויה במחלוקת, ושורה של חוקרים אקדמים טענו כי הוא מזויף. הבוקר חושף מגזין ה"ניו ריפבליק" האמריקאי כי בנק ישראל היה מודע לספקות לגבי מקורו — אך למרות זאת הוא הנפיק את המטבע והנציח את הסמל המפוקפק.

נראה כי מקורו של החותם לא ידוע. ב־1978 קנה האספן ראובן הכט את החותם בשוק העתיקות. החותם עשוי מאבן ישפה, עם חריטה של לירה (מעין נבל) בעלת 12 מיתרים וכתובת בכתב עברי קדום 'למעדנה בת המלך'. הכט הביא את החותם לפרופ' נחמן אביגד, וזה חקר את החותם ותיארך אותו למאה ה־7 לפנה"ס. הגילוי עורר התרגשות רבה בארץ, שכן הכינור נתפס ככינור של דוד המלך, ובבנק ישראל החליטו להנציח אותו על גבי מטבע חצי השקל החדש, שהונפק ב־1985.

בתחקיר שמפרסם העיתונאי דניאל אסתרין הוא מראה כיצד בנק ישראל התעלם מהמידע הבעייתי על החותם לאורך השנים. כך למשל הוא מביא מכתב ששלחה ד"ר בתיה באיאר, מוזיקולוגית מהאוניברסיטה העברית, למחלקת המטבע בבנק ישראל לפני הנפקתו. לטענתה לא היו קיימים כלי נגינה כאלו, והמבנה של הכלי החרוט על החותמת לא מאפשר לנגן עליו. אך הדבר לא עצר את הנפקת המטבע חודש לאחר מכן.

יש לציין כי קיים קושי מדעי לתארך את החותם באופן חד־משמעי, מכיוון שמדובר באבן שלא ניתן לערוך עליה בדיקות פחמן 14. רק ב־2013 נערכה בדיקה מדעית מקיפה על ידי ארכיאולוג בשם כריסטופר רולסטון, והוא קבע כי הכלים ששימשו לחריטת החותם שונים לחלוטין מהכלים ששימשו לחריטת כתובות עתיקות. "בנק ישראל כמובן אינו צד לדיון הארכיאולוגי, אשר ייתכן שיימשך עוד שנים רבות", הגיבו מבנק ישראל. "בכל מקרה, מטבעות חצי השקל המהלכים במחזור הם רשמיים, אמינים ובטוחים לשימוש".