על רגל אחת: הקשר שבין חרדה ושיווי משקל

נסו את התרגיל הבא: קומו מהכיסא ועמדו על רגל אחת. אחרי כמה שניות עצמו את העיניים והמשיכו לעמוד על רגל אחת. סביר להניח שדי מהר תאבדו את היציבות ותורידו את הרגל. סביר עוד יותר שזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שהייתם עושים לולא הייתם עוצמים את העיניים. זה, בתמצית, הקשר בין חרדה לשיווי משקל.

"בגוף האנושי יש כמה מערכות שחשות את מצבנו בחלל", מסביר הפסיכו־ביולוג פרופ' מתי מינץ מהמחלקה לפסיכולוגיה ומדעי המוח באוניברסיטת תל־אביב. "אחת מהן היא מערכת שיווי המשקל, המערכת הווסטיבולרית שנמצאת באוזן הפנימית. כשאנחנו משנים תנוחה מתרחשות תגובות אוטונומיות כמו שינוי בלחץ הדם שלנו ובקצב הלב. כשיש בעיה באוזן הפנימית ואנו חווים אי־יציבות, גם התגובות האוטונומיות משתנות, והפרשנות שאנחנו נותנים לכך, שאינה מודעת בדרך כלל, היא חרדה. כשזה קורה באופן נקודתי, נניח בגלל נגיף כלשהו, וחולף בתוך כמה ימים – הכל חוזר לקדמותו ואיננו מודאגים. אבל אם הליקוי הזה מתמשך, היציבה לא תקינה וכמוה התגובות האוטונומיות הללו, מתפתחת חרדה כרונית".

נבהיר מיד: לא כל חרדה נובעת מבעיות בשיווי המשקל, אבל לפי ההערכות, הבעיות האלה הן הגורם המרכזי לחרדה בקרב רבים. המאפיין של אלה, אומר פרופ' מינץ, הוא העובדה שאינם מגיבים לטיפולים הקונבנציונליים בחרדה (תרופתיים ופסיכולוגיים), שהינם לרוב יעילים מאוד.

פרופ' מינץ: "כ־50%־60% מהפציינטים שסובלים מחרדה מקבלים תרופות או טיפול קוגניטיבי והתנהגותי ומראים שיפור מרשים. בקרב האחרים, מתברר בדרך כלל שהסיבה לחרדה היא ליקוי כלשהו במערכת הווסטיבולרית, ואיתם הטיפול שונה: אימון פיזי של מערכת שיווי המשקל, שמתבצע בקליניקה במשך כשלושה חודשים, אבל מחייב תרגול קבוע גם בבית, לכל החיים. אימון המערכת כולל תנועה, טיפוס, קפיצה, גלגול, הסתובבות וכו'. אם מאמנים נכון את המערכת, גם התגובות האוטונומיות משתפרות וכתוצאה מכך החרדה פוחתת. המערכת הווסטיבולרית זקוקה לאתגר מתמיד ומתמשך, במיוחד בגיל הצעיר מאוד ומאוחר יותר בזקנה, והחוכמה היא להמשיך באימון גם אם חשים סחרחורת ו/או בחילה, משום שהתחושות האלה הן ההוכחה לכך שהפעלנו את המערכת".

לא רק חרדים הנזקקים לטיפול מקצועי צריכים לאמן את מערכת שיווי המשקל, אומר המומחה. למעשה, תרגול כזה יועיל לכולנו: פרופ' מינץ ממליץ להרים רגל אחת בזמן הבישול וכשמשוחחים בטלפון, להתנסות בעלייה במדרגות בעיניים עצומות (רצוי עם השגחה) ועוד. "חשוב לתרגל בכל גיל, ולא צריך להקדיש לזה זמן מיוחד, כל מצב מתאים. האוזן הפנימית מאותגרת רק כשאנחנו בעיניים עצומות, וזה המפתח לשמירה עליה".

פרופ' מינץ ישתתף בכנס שייפתח מחר ויתקיים במרכז לאמנות עכשווית בתל־אביב, שכותרתו "לנווט בלא נודע, פחדי ותענוגות הסחרחורת". הכנס, שיימשך שלושה ימים, יעסוק בהיבטים שונים של סחרחורת והזיה והוא פרויקט מחקר אמנותי של האמנים האוסטרים רות אנדרוולד ולאונרד גרונד. אלה חוקרים כיצד מצבי סחרחורת, ערפול והזיה נעים בקצה טווח הידע שלנו, מייצרים השראה ומרחיבים עבורנו את גבולות העולם המוכר. תוכנית האירועים כוללת הרצאות, מיצגים והקרנות, כולל כאלה שיגרמו לצופים לאבד את חוש הכיוון.