נקראים לדגל

הרמטכ"ל שלח אתמול איגרת לכל המשרתים בצה"ל, ובה קריאה יוצאת דופן: "עזרו להשיב את דגל הדיו".

ב"קול קורא" מלשכת הרמטכ"ל נכתב: "אנו פונים אליכם במועד הסמוך לשחרורה של העיר אילת להשבת אחד הדגלים המפורסמים שהונפו ברגע ההיסטורי של שחרור העיר. אם יש בידכם מידע, אנא פנו אלינו". דגל הדיו הפך לסמל לשחרור אילת. הנפתו הייתה אחד מסמלי מלחמת העצמאות. בסיומו של מבצע עובדה, ב־1949, הגיעה חטיבת הנגב למפרץ אילת וכבשה את משטרת אום רשרש. מאחר שדגל ישראל לא נמצא בידי הלוחמים, נחום שריג, מי שהיה אז מפקד חטיבת הנגב, הורה לחייליו לייצר דגל. המזכירה החטיבתית, פועה אראל, מצאה סדין לבן, ועל פי הסיפורים ציירה את דגל ישראל בדיו על הסדין. מפקד הפלוגה, אברהם אדן (ברן), טיפס על התורן והניף את הדגל המאולתר — שכונה מאז דגל הדיו והיה הסמל של שחרור אילת על ידי צה"ל.

הנפת דגל הדיו, שצולמה על ידי מיכה פרי, נחרתה כסמל לסיום מלחמת העצמאות ולניצחון הישראלי במלחמה. למרות החשיבות ההיסטורית של הדגל, הוא אבד, ועד היום לא ברור מה עלה בגורלו.

לאחרונה פנה מוטי חרמון, תושב אילת, לרמטכ"ל גדי איזנקוט בבקשה שיעזור לאתר את הדגל. הרמטכ"ל נענה בחיוב ושלח את האיגרת. חרמון, אשר הפך את מציאת הדגל לפרויקט אישי שלו, סיפר אתמול: "על פי מה שאני יודע, למחרת הנפת דגל הדיו נערך טקס פורמלי ובו הונף דגל ישראל רגיל. הסברה אומרת שמאותו רגע דגל הדיו נעלם. בחיפושים שלי הגעתי לכתבה בעיתון 'דבר', שבה נכתב שהדגל הונף חודשיים אחרי הכיבוש בטקס של חטיבת הנגב. אני מאמין שהדגל נמצא אצל מישהו ואני רוצה לבלום אפשרות שמישהו ינסה למכור אותו. מדובר בדגל בעל משמעות אדירה, ואני שמח שהרמטכ"ל — שהוא בן העיר אילת — החליט להפיץ קול קורא. חשוב מאוד שהדגל יחזור הביתה".