הצבעת אי אמון
המתנות של פרקליטת מחוז תל־אביב לשעבר רות דוד, סדרת הטלוויזיה "דיני נפשות" והקרב המתיש על הקמת גוף הביקורת על הפרקליטות — כולם תרמו בשבועות האחרונים לפגיעה הקשה באמון הציבור בתביעה הכללית. כמו שזה נראה, המצב בדעת הקהל רק ילך ויחמיר ובכירי המערכת יצטרכו להתאמץ כדי שחבית חומר הנפץ הזאת לא תתפוצץ | טובה צימוקי
שבועיים קשים עברו על פרקליטות המדינה. לקרב הארוך והמתיש שמנהלים הפרקליטים כבר יותר משנה נגד הקמת גוף הביקורת עליהם, התווספו בימים האחרונים גם פרשת המתנות שקיבלה פרקליטת מחוז תל־אביב לשעבר, רות דוד, מעו"ד רונאל פישר ומהקבלן יאיר ביטון, וסדרת הטלוויזיה של אורנה בן דור. כל אלה חיזקו בציבור את התחושה שמשהו מאוד לא טוב קורה במוסד המופקד על אכיפת החוק.
התיק נגד רות דוד אמנם נסגר, אבל חוות הדעת של היועץ שליוותה את סגירתו לוותה בתיאורים מפליגים של התנהלותה הקלוקלת, שבוודאי גרמה לרבים לחשוב שאם נמצא בארגז תפוח אחד רקוב, אולי יש עוד כמה שטרם נמצאו. תוסיפו על כך את הסדרה של אורנה בן דור, "דיני נפשות", שאמנם עוסקת בסיפורים ישנים, אבל ביחד נוצר הרושם שמשהו בהחלט רקוב בממלכת התביעה.
בשבוע שעבר פירסמה שרת המשפטים איילת שקד את תזכיר החוק להקמת נציבות התלונות נגד הפרקליטים. תזכיר החוק מהווה למעשה את הכרעתה של שקד במחלוקת הקשה שבין הפרקליטים לבין נציבת התלונות המכהנת, הילה גרסטל. בעוד שהפרקליטים התנגדו בתוקף להקמת גוף ביקורת שיבדוק תלונות פרטניות עליהם, הרי שגרסטל התעקשה שיוענקו לה סמכויות, הן לבחינת תקלות מערכתיות והן לבחינת תלונות פרטניות על התנהלות הפרקליטים. תזכיר החוק עושה למעשה "משפט שלמה" ומכריע איפשהו באמצע.
התזכיר, שהכנתו הושלמה על ידי המשנה ליועמ"ש רז נזרי, קובע מעין פיילוט שיימשך שנתיים: בשנה הראשונה יימשך המצב הקיים, שבו לגרסטל יש סמכות ביקורת מערכתית ופרטנית כאחד, ואילו בשנה השנייה, בהתאם להמלצת הוועדה בראשות השופט אליעזר גולדברג, יוקם גוף ביקורת נפרד, פנימי, שיבחן תלונות מערכתיות, בעוד גרסטל תמשיך לבחון רק תלונות פרטניות. בתום שנתיים יוחלט איזה מהמודלים יעיל יותר, כשברירת המחדל תהיה המודל השני, זה שגם מועדף על הפרקליטים.
גרסטל, שככל הנראה לא תוכל להשלים עם בחירת המודל השני וצמצום סמכויותיה, צפויה להתפטר עם כניסתו לתוקף. הסיבה היחידה לכך שהיא לא התפטרה כבר עם הגשת תזכיר החוק, היא שגם היא יודעת שהקשר בין הצעת חוק שמונחת על שולחן הממשלה לחוק הסופי שעובר בסופו של דבר הוא מקרי בהחלט.
זו גם הסיבה שעד היום הסדרת גוף הביקורת לא הגיעה לחקיקה וטופלה רק באמצעות החלטה מנהלית. שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני והיועמ"ש הקודם, יהודה וינשטיין תמכו מאוד בהקמת הגוף, ובהכירם את הכנסת העדיפו לא להשאיר להם את קביעת המתווה. הטעות היחידה שלהם הייתה שהם לא שיערו את עוצמת ההתנגדות של הפרקליטים גם להסדרת העניין בהחלטה מנהלית.
גרסטל מבינה שהליך החקיקה יימשך זמן רב, מה גם שמול הצעת החוק של שקד ניצבת הצעת החוק הפרטית של ח"כ לבני, שמקבעת את המצב שעל פיו פועלת הנציבות היום, ועל כן בכל מקרה הליך החקיקה לא יעבור חלק. בינתיים שני הצדדים כבר נערכים לקרב: בראש התומכים בעמדת הפרקליטים ניצבים ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ומשרד יחסי הציבור שהתגייס לטובתם. בעמדת גרסטל מצדדות בראש ובראשונה הח"כיות לבני ויעל גרמן.
לא משנה מי ינצח, המאבק הזה צפוי לצלק את הפרקליטות ולפגוע עוד יותר באמון הציבור בה. תהיה זו שעת המבחן של שקד ושל פרקליט המדינה שי ניצן. השניים כבר מבינים שכל עיכוב בחקיקה רק יגביר את ההתפלשות בבוץ הפוליטי ואת הצורך של הפרקליטות להתרחק מכך כמו מאש. ניצן, שאין חולק על כישוריו המשפטיים, עוד יצטרך להוכיח גם את כישורי המנהיגות שלו ולרסן את ועד הפרקליטים המיליטנטי. אם נוסיף לכך את הדו"ח הנפיץ של גרסטל, שצפוי להתפרסם בחודש הקרוב, על היחסים הבעייתיים בין פרקליטות המדינה למכון הפתולוגי באבו־כביר – נקבל חבית חומר נפץ שניצבת הרבה יותר מדי קרוב לגפרור.
לפנייה לכתב/ת 
