שישי 23 בפברואר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
צילום: גטי אימג'ס
7 ימים • 23.03.2016
"הפוליטיקה הגרמנית סובלת מטראומה של אשמה. יש נושאים שאסור לדבר עליהם, ומי שעושה זאת מואשם מיד בהיותו נאצי. נוצר סוג חדש של דיקטטורת חשיבה. אלה בדיוק הדברים שהובילו ל־1933"
משבר הפליטים, ההאשמות בנאציזם ולמה היא מתנגדת לתנועת החרם. ראיון בלעדי עם פראוקה פטרי, יו"ר מפלגת הימין הגרמנית השנויה במחלוקת, שמסעירה את אירופה
אלדד בק, דרזדן

ביום השואה הבינלאומי האחרון, ב־27 בינואר, נאמה שרלוטה קנובלוך בפני הפרלמנט המחוזי של מדינת סקסוניה, בעיר דרזדן. בפיה של קנובלוך, ניצולת השואה האחרונה שעמדה בראש הקהילה היהודית בגרמניה, היו מילים קשות ביותר. "שבעה עשורים לאחר השואה, שוב נרצחים אנשים באירופה בגלל שהם יהודים", אמרה. "השדים הישנים מאיימים להתעורר גם בגרמניה, גם באירופה. אנטישמיות גדלה פרא בקצוות המלוכלכים של הימין והשמאל, אך נובטת גם בחיק המרכז הבורגני.

 

"איני יכולה להסיר אחריות ממך וממפלגתך", פנתה קנובלוך אל פראוקה פטרי, יו"ר מפלגת הימין הלאומית החדשה, ה־AfD, "אלטרנטיבה לגרמניה", המכהנת גם כיו"ר סיעת המפלגה בפרלמנט בדרזדן. "המפלגה שלך מקדמת אנשים ונושאים ימניים קיצוניים, לאומניים ומסוכנים".

 

פטרי בת ה־40, דוקטור לכימיה ואם לארבעה, חזרה יום קודם מביקור בישראל, שבו ביקשו היא ובן זוגה, המכהן כציר מטעם המפלגה בפרלמנט האירופי, ללמוד מהתנסות אישית על המצב בארץ. הביקור נערך באופן פרטי, מחשש שיעורר מחאה שכן ישראל הרשמית, כמו גם הקהילה היהודית בגרמניה, עדיין נמנעות ממגע עם המפלגה שמשנה בשנים האחרונות את פני הזירה הפוליטית הגרמנית: מאז הקמת גרמניה הדמוקרטית על חורבות הרייך השלישי, לא ישבה בבונדסטאג מפלגה ימנית יותר ממפלגת השלטון הנוצרית־דמוקרטית השמרנית של הקנצלרית אנגלה מרקל. כעת עלולה ה־AfD, השוברת שתיקה בנושאים שנחשבו טאבו מאז מלחמת העולם השנייה, ושמבין שורותיה נשמעות גם התבטאויות אנטישמיות וגזעניות כלפי מוסלמים ומהגרים — להפוך למפלגה השלישית בגודלה במדינה. בבחירות הכלליות שנערכו ב־2013, חצי שנה בלבד לאחר הקמתה, חסרו למפלגה רק כמה אלפי קולות כדי לעשות היסטוריה, ובבחירות המחוזיות לפני שבועיים, היא רשמה הישגים מרשימים ונכון להיום היא מיוצגת בכל בתי הנבחרים המחוזיים שבהם נערכו בחירות.

 

בקיץ האחרון דווקא נראה היה שיריבויות אישיות ורעיוניות יסתמו את הגולל על המפלגה, שהוקמה במחאה נגד היורו והאיחוד האירופי ותמכה בצמצום ההגירה ובהתקרבות לרוסיה. אלא שאז החליטה מרקל לפתוח את השערים בפני מאות אלפי פליטים ומהגרים לא חוקיים, ו"אלטרנטיבה" קמה לתחייה, כשהיא קוראת לקנצלרית להתפטר ומאשימה אותה ואת שותפיה הקואליציוניים בבגידה באינטרסים הלאומיים. בימים האחרונים גם חשפה התקשורת הגרמנית נקודות מתוך מה שאמור להיות תוכנית המפלגה, בהן הצעה לאסור באופן גורף לבישת רעלות בציבור וקריאה שלפיה האיסלאם "לא קשור לגרמניה".

 

מחנה פליטים מאולתר ביוון,  בדרך לאיחוד האירופי.
מחנה פליטים מאולתר ביוון, בדרך לאיחוד האירופי.

 

 

הקרבה האידיאולוגית לזרמי ימין קיצוני, המיוחסת לגורמים במפלגה, ואירועים כמו זה שבו נציג מקומי שלה פירסם קריקטורה אנטישמית המתייחסת למשפחת רוטשילד, ואחד מראשיה דיבר על "דרך ההתרבות של האפריקאים" כסיבה לילודה הגבוהה באפריקה — לא הפריעו לתמיכה העממית הגוברת בה. אך הם הפכו את "אלטרנטיבה" ואת העומדת בראשה לדגל שחור בעיני הממסד הפוליטי והתקשורתי בגרמניה: דובר הקהילות המוסלמיות בגרמניה השווה את המפלגה בשבוע שעבר למפלגה הנאצית, סגן הקנצלרית טען שהיא משתמשת בשפתם של הנאצים, ושר החוץ הצהיר שהיא מסכנת את תדמית גרמניה בעולם. במקביל הועלו הצעות להציב את "אלטרנטיבה" במעקב השב"כ הגרמני, בטענה שהיא מהווה איום על הדמוקרטיה.

 

בלי תוויות

 

אבל פטרי לא נותנת לביקורות כאלה לעמוד בדרכה. אני פוגש אותה במשרדה, בסיום שבוע של מסיבות ניצחון, בעקבות ההישגים בבחירות המחוזיות. ב"אלטרנטיבה" לא אוהבים במיוחד תקשורת, הזוכה לכינוי "עיתונות השקרים" ונתפסת כעוינת. אך פטרי, נמוכה ובעלת מראה נערי, דווקא מעוניינת מאוד להעניק ראיון לעיתון ישראלי, כדי "לשבור מחיצות ולפרק דעות קדומות", כדבריה. הראיון הזה הוא המקיף ביותר שנתנה לעיתון לא־גרמני.

 

אני מציג בפניה את דמותה על שער השבועון "דר שפיגל", בתצלום מעובד שנראה לקוח מימי גרמניה הנאצית לצד הכותרת "מטיפי השנאה", ושואל איך ההרגשה להיות האישה שגרמניה הכי מפחדת ממנה.

 

הפגנה נגד מוסלמים בדרזדן, עם תמונת הקנצלרית מרקל ברעלה והכיתוב, "קחי איתך את המוסלמים שלך ועופי"
הפגנה נגד מוסלמים בדרזדן, עם תמונת הקנצלרית מרקל ברעלה והכיתוב, "קחי איתך את המוסלמים שלך ועופי"

 

 

"אני לא נותנת לזה לחלחל אליי יותר מדי", היא משיבה מיד. "יצירת הרושם הזה היא בדיוק מטרת ההתקפות נגדי. אני נמצאת הרבה מאוד בדרכים, במערכת הבחירות האחרונה פגשתי אלפי אנשים ואני מקבלת הרבה מכתבים והמון תגובות ברשתות החברתיות — ואני מתרשמת שכיו"ר 'אלטרנטיבה' אני מייצגת את הדבר שממנו המפלגות הממוסדות מפחדות. לכן מנסים להפוך אותי לדמות שנואה. הרושם השלילי נשבר תמיד כשפוגשים אותי אישית. זה כואב, אבל חייבים להתמודד עם זה, אחרת אי־אפשר לצפות להשיג שינוי בדרך דמוקרטית".

 

את מבינה את הפחד?

 

"חלקית. אני חושבת שהמפלגה שלנו מפרקת את תחושת הקונצנזוס החברתי, כאילו הכל בסדר ואמא מרקל מסדרת הכל. אנחנו מדברים על בעיות, שהאחרים טוענים שבכלל לא קיימות. קח למשל את סוגיית ההגירה: אם מראש היו מפרידים בין מבקשי מקלט למהגרים, כפי שהצענו, לא היו לנו מאות אלפי מהגרים לא־חוקיים, ולא היינו צריכים לדבר על שינוי חוקי הענקת המקלט. היריבים שלנו מסרבים להכיר במציאות. הם לא רוצים להסתכל על מדינות שכבר מתמודדות עם בעיות דומות, כמו ישראל, למשל. הרי ישראל, כמדינה דמוקרטית וחופשית באזור שרובו אינו כזה, מתמודדת כבר עשרות שנים עם הבעיות שמגיעות אלינו עכשיו. רק שאצלנו לא מודים בזה. השמאל הפוליטי בגרמניה מעדיף לכנות את ישראל 'מדינה נאצית', מה שמראה ששיטות הפעולה שלהם כלפי ישראל וכלפי יריביהם הפוליטיים זהות".

 

איך את מגדירה את המפלגה שלך?

 

 

פטרי בוועידת המפלגה. "אנשים מפחדים להזדהות כימנים. ההאשמה בנאציות תמיד שם,  בכל רגע נתון בפוליטיקה הגרמנית. קשה לנהל ככה דיון ציבורי"
פטרי בוועידת המפלגה. "אנשים מפחדים להזדהות כימנים. ההאשמה בנאציות תמיד שם, בכל רגע נתון בפוליטיקה הגרמנית. קשה לנהל ככה דיון ציבורי"

 

 

"מפלגה ליברלית־שמרנית שומרת חוק. אנחנו רוצים להביא לשמירת החוק בכל התחומים ולהגן על עקרונות החופש והתחרות החופשית".

 

אפשר להיות ימני בגרמניה מבלי שמיד יכנו אותך "נאצי"?

 

"מאז שהמאבק בין שמאל וימין בגרמניה נהפך למאבק בין טוב לרע, בין מוסרי ללא־מוסרי, אי־אפשר להימנע מהתווית הזו. תוסיף לכך את העובדה שהנוצרים־הדמוקרטים כבר לא מגדירים את עצמם מפלגה ימנית־דמוקרטית, אלא פונים יותר ויותר שמאלה תוך ויתור על ערכים שמרניים, ותבין ש'ימין' הפך בעיני רבים לכינוי כללי לימין קיצוני. היום אנשים בגרמניה מפחדים להזדהות כימנים. בגלל התוויות האלה אנחנו מוותרים על המרכז, דוחקים אותו לפינה קיצונית. 'אלטרנטיבה' היא חלק מהמרכז. יש לנו הרבה חברים ותומכים מהמפלגה הליברלית, שאין להם יותר בית פוליטי. אנשים שלא מאמינים במדינה ריכוזית, ליברלים ושמרנים כאחד, באים אלינו, כי הם חשים שהערכים שלהם נבגדו. לא היה שיתוף פעולה כזה מאז אביב העמים ב־1848".

 

לשבור את הטאבו

 

מרקל. "אני לא יכולה להגיד דברים טובים על מה שהיא עושה"
מרקל. "אני לא יכולה להגיד דברים טובים על מה שהיא עושה"

 

 

מפתיע לגלות שציבור הבוחרים של פטרי כולל גם מצביעי שמאל למיניהם. "בוחרי שמאל מרגישים שהמפלגות שלהם לא דואגות יותר לאזרח הפשוט, ומשבר הפליטים, או המהגרים, הבהיר את זה", היא אומרת. "האזרחים רואים שהמסים שלהם, שנועדו להבטיח להם זכויות סוציאליות, מופנים למהגרים".

 

מה את משיבה למי שטוען שאתם מפלגה "נאצית־לייט"?

 

"זו האשמה מאוד לא עניינית. תמיד התבטאנו באופן ברור נגד האן־פה־דה המפלגה הניאו־נאצית, ובניגוד למפלגות אחרות, אנחנו לא מאפשרים לאנשים שהיו בעבר חברים בה להצטרף אלינו. הרבה אנשים מפחדים מזה שאנחנו מדברים על נושאים שהושתקו במשך שנים וחוששים שגרמניה תהפוך בגלל זה ללאומנית".

 

והם טועים?

 

"אנחנו רוצים להפיץ מודעות לאומית בריאה. אם נשאיר את זה לקיצוניים כמו האן־פה־דה, נסייע להם לקבל לגיטימציה ויותר בוחרים. הדרך הטובה ביותר לסחוט את המיץ של הניאו־נאצים היא לדבר בחופשיות על כל הנושאים. הפוליטיקה הגרמנית סובלת כבר עשרות שנים מטראומת האשמה, שקשורה מאוד לישראל, ולא יכולה להתנהל בחופשיות. צריך להפריד בין אשמה לאחריות. נוכל לממש התנהלות גרמנית אחראית רק כשנהיה יותר שלמים עם עצמנו. היריבים שלנו טוענים שאנחנו פשיסטים ונאצים, ובכך יוצרים את התנאים המגבילים שהם לכאורה מתנגדים להם. אבל לאט־לאט אנחנו רואים שינוי, למרות שאנשים עדיין לא מעזים לומר את דעתם".

 

על מה לא מדברים בגרמניה?

 

"ביקורת על היורו, למשל, הייתה טאבו, כי היא נתפסה כעמדה אנטי־אירופית, וכמובן, עניין ההגירה: המון זמן היה אסור לומר בגרמניה שלא מדובר רק בתופעה של פליטים, אלא גם, ואולי בעיקר, בתנועה של מהגרים. יש בעיה תרבותית עם האיסלאם, אבל אי־אפשר לדבר על זה, כי בשם הפתיחות והרב־תרבותיות חובה להתכחש לצורך להגן על התרבות המקומית, ומי שעושה את זה מואשם מיד בהיותו נאצי. ההאשמה בנאציות תמיד שם, בכל רגע נתון בפוליטיקה הגרמנית. קשה לנהל ככה דיון ציבורי".

 

לא מאוחר מדי לעשות משהו נגד האיסלאמיזציה או היורו?

 

"כמי שמעוניינת לקדם פוליטיקה אחראית בגרמניה, גם למען עתיד ילדיי, אני לא יכולה להסכים שמאוחר מדי".

 

היו התבטאויות של חברי מפלגתך שהוגדרו אנטישמיות וגזעניות. את לא חוששת שאלמנטים נאו־נאציים ינסו להשתמש במפלגה לצורכיהם?

 

"זה הרושם שמנסים ליצור סביבנו, אבל מהיכרותי את המפלגה, זה לא נכון. כשבאמת היו התבטאויות אנטישמיות וגזעניות, הגבנו, וברוב המקרים אנשים עזבו מרצונם או הורחקו, וזה כשהסוציאל־דמוקרטים סירבו להעיף בכיר שהואשם בהפצת דעות גזעניות. אז אני מבינה שבוחנים אותנו בעין ביקורתית כי אנחנו מפלגה חדשה, אבל אני לא מקבלת מדיניות של איפה ואיפה. אנחנו פועלים לאמץ מצע פוליטי ברור, שיבהיר לאנשים מה הם התכנים שלנו, ואז מי שמחפש דברים אחרים ילך למקומות אחרים".

 

המילה האחרונה

 

החשש מפני אנטישמיות בשורות מפלגתה של פטרי גבר בימים האחרונים בעקבות פרסום, שלפיו אחת מבכירות המפלגה מעוניינת לכלול במצעה איסור על מילת בנים, נושא שאמור לעלות לדיון בכנס המפלגה בסוף אפריל. לפני ארבע שנים עוררה החלטה דומה של בית משפט גרמני גל אנטישמיות חריף. "מדובר בהצעה פרטית, שאינה חלק מהמצע שלנו", מרגיעה פטרי. "סוגיות המילה והשחיטה עוררו ויכוחים גדולים בחברה הגרמנית, וגם כאן, אני חושבת שהאוכלוסייה זקוקה ליותר מידע על חשיבות הנושאים האלה עבור קהילות דתיות, וצריך גם להבהיר את הבדלי הגישה והפרקטיקה בין היהדות לאיסלאם".

 

מה למשל לא יודעים?

 

"שהליך השחיטה הכשרה מצריך מיומנות רבה, דבר שאינו נפוץ בקרב השוחטים המוסלמים. בעניין המילה, אני חייבת להודות שכאם לשני בנים, התגובה הראשונה שלי הייתה רתיעה. עם זאת, אנחנו מדברים על חופש דת ואני רואה זאת כזכות ההורים להחליט על המילה, כפי שזכותם להחליט על דברים אחרים שנעשים בגוף ילדיהם מסיבות בריאותיות שונות, בעיקר כשביהדות המילה היא סמל להשתייכות לאמונה ולקהילה. אני אפעל כדי שהמדינה תשאיר את ההחלטה בידי ההורים ובטוחה שכשנדון בדברים באופן פרטני במפלגה, נגיע לתוצאות חיוביות".

 

מה דעתך על הפגנות של מהגרים ממדינות ערב והאיסלאם שצועקים: "חמאס, חמאס, יהודים לגז"?

 

"זה סיוט שדבר כזה קורה שוב בגרמניה, ונורא עוד יותר הוא הדיון שהתפתח לאחר מכן, שבו ייחסו את האנטישמיות הזו, המיובאת, לאנטישמיות גרמנית. תמיד הייתה אנטישמיות בגרמניה, לא נכון להכחיש את זה. אבל עכשיו, בשם סובלנות מוטעית, אנחנו מייבאים לכאן משהו שנגדו אנחנו נאבקים זה עשרות שנים. קבוצות שתומכות בקבלה לא מוגבלת של מהגרים או פליטים לא מבינות את זה".

 

בקרוב נציין 71 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. הגיוני שגרמניה עדיין חוששת מניאו־נאצים, מ"מיין קאמפף"? זו לא הוכחה לכישלון ההתמודדות עם העבר?

 

"אצל פוליטיקאים רבים לא הייתה התמודדות פנימית עם העבר. אנחנו חייבים להבין את התקופה הנאצית כפרק שחור בהיסטוריה הגרמנית, אבל לא לאפשר שיצמצמו אותנו רק ל־12 שנות המשטר הזה, כי זה מעמיד בצל את שאר ההיסטוריה הגרמנית. הערכים שלנו מבוססים על חופש ופלורליזם, זה מה שמחבר אותנו עם מדינות אחרות, בהן ישראל. הקשר שלנו לא צריך להתבסס רק על אשמה. אחרת, לא נהיה חופשיים ואנחנו עלולים לטעות. אני רואה את זה בהתפתחויות הנוכחיות: בגלל פחד מדיון חופשי, נוצר סוג חדש של דיקטטורת חשיבה. אלה בדיוק הדברים שהובילו ל־1933".

 

שאלת את עצמך למה הנאציזם קרה דווקא בגרמניה?

 

"אני חושבת שהגרמנים נוטים להמתין הרבה לפני שהם יוצאים להפגין, וכשהם כבר יוצאים, הם נוטים לפתרונות קיצוניים וליישום מושלם שלהם. את הפרפקציוניזם הזה הנאצים הביאו לידי ביטוי מחריד בשואה. לפעמים אני מאחלת שהאזרחים הגרמנים יגלו פחות סבולת ויתעוררו מוקדם יותר כדי להילחם על דברים מסוימים. האהבה לסדר היא לעיתים בעוכרינו. עכשיו המפלגה שלנו מוצגת כמשהו שמאיים על הסדר, על תחושת הנוחות הקונפורמיסטית. אנחנו הלא־נעימים, כי להרבה אנשים לא מתאים שאנחנו יוצאים לרחובות ומפגינים".

 

מה משמעות השואה עבורך?

 

"השואה היא ההתגלמות הנוראית של אסטרטגיית רצח מרושעת, שבוצעה באופן שיטתי, כתוצאה מאידיאולוגיה גזענית שאיננו רוצים בה עוד. אני משוכנעת שהחברה הגרמנית למדה מזה משהו עמוק".

 

אמרת שאת רואה את אחריות גרמניה כלפי היהודים וישראל. במה זה מתבטא?

 

"גרמניה צריכה לחזק את ישראל, כדמוקרטיה אירופית מחוץ לאירופה. עלינו לפעול בשיתוף פעולה למען שמירה על ערכים משותפים ומסורות אירופיות, ולהבטיח שיהיה בלתי אפשרי להפריד בינינו. הערכים המשותפים הללו עומדים בעיניי מעל לכל. אנחנו גם צריכים לזכור יחד, אבל לא ליצור מצב שההאשמות שהופנו כלפי דור הפושעים יופנו כלפי הדורות הצעירים. אשמה היא לא דבר שעובר בירושה".

 

תני דוגמה לחיזוק שאת מדברת עליו.

 

"הרבה פוליטיקאים גרמנים תומכים ביוזמות אנטי־ישראליות, אם ברצועת עזה ואם במסגרת מערכת סימון המוצרים מהגדה, וכך מחלישים את ישראל. אנחנו חושבים שהאיחוד האירופי צריך לחזור בו מהחלטותיו נגד ישראל. לא יעלה על הדעת שמשלמי המסים באירופה יממנו פעילויות נגד מוצרים ישראליים. זו שערורייה.

 

"מעבר לזה, אני חושבת שדיאלוג מסייע להסיר הרבה מחסומים. לכן ביקרתי עכשיו בישראל, והרגשתי שם מאוד בנוח. הרבה מאוד מסורות אירופיות מחברות בינינו, ויש דחף דמוקרטי משותף. אצלכם השריעה מקובלת כמשפט אזרחי, יש פוליגמיה. אני מקווה שזה לא יקרה בגרמניה, למרות שזה כבר מתרחש בפועל, ללא היתר רשמי. זה מראה עד כמה ישראל סובלנית מבחינה דתית, למרות שכך נוצרו גם חלק מהבעיות. פגשתי שם הרבה אנשים עם דעות דומות לשלי. וגם היינות הישראליים טובים מאוד".

 

גרמניה צריכה לדעתך לאסור בחוק את תנועת החרם נגד ישראל?

 

"בהחלט. אין סיבה לחרם נגד ישראל וגם ליוזמות אחרות של האיחוד. האיחוד האירופי חורג בקביעות מסמכויותיו ולא מראה הבנה היסטורית של המתרחש בישראל, שמוצגת שוב ושוב כגורם התוקפני".

 

את תומכת בעמדת מרקל, שלפיה זכות הקיום של ישראל וביטחונה הם חלק מבסיס המדיניות הגרמנית?

 

"כן, היות שאנחנו שתי דמוקרטיות שמאוימות על ידי תהליכים מסוימים. עם זאת, למרקל יש מדיניות דו־פרצופית: בנושא מדיניות ההגירה, היא הייתה צריכה ללמוד מהמצב בישראל ומהעימותים הדתיים שקורים בה, ולעמוד יותר לצד ישראל באופן פומבי. יכול להיות שהיא מתכוונת למה שהיא אומרת, אבל הברית שלה עם השמאל מובילה לתוצאות אחרות".

 

את רואה את ישראל באיחוד האירופי בעוד כמה שנים?

 

"אני לא מאחלת לישראל להפוך לחלק מהאיחוד האירופי. המדינות שהצטרפו לאחרונה מבינות עכשיו שההבטחות שניתנו להן הפכו עבורן למעמסה. אנחנו פועלים כדי שבעוד 15־10 שנה, האיחוד האירופי לא יהיה קיים במתכונתו הנוכחית".

 

בלי גידופים

 

כשאני שואל את פטרי על מרקל, היא מתקשה לגייס מילים טובות, וזאת אף שלעיתים קרובות משווים בינה ובין הקנצלרית: שתיהן ממזרח־גרמניה, שתיהן למדו מדעים מדויקים ושתיהן בחרו לפנות לפוליטיקה. "אני לא מכירה את מרקל באופן אישי", היא מודה. "אני קוראת כרגע ביוגרפיה שלה. אין לי בעיה אישית איתה, אלא עם מה שהיא עושה לגרמניה ולאירופה. שמעתי שהיא אישה מאוד מצחיקה ומלאת שמחה, אבל מה שקובע הם המעשים שלה. בעיניי היא מעוניינת בראש ובראשונה בהמשך השלטון שלה, וקשה לדעת מה העקרונות שלה. אני חושבת שהעובדה הזו פאטאלית עבור גרמניה ואירופה. אני רוצה להישאר הוגנת כלפיה, לכן לא אגדף אותה, אבל כפוליטיקאית אני לא יכולה להגיד דברים טובים על מה שהיא עושה".

 

את תהיי קנצלרית?

 

"השאלה לא עומדת על הפרק", היא צוחקת. "אנחנו מפלגה צעירה וצריכים להיכנס קודם לבונדסטאג. כמובן אנחנו רוצים לקבל מתישהו אחריות שלטונית. מתי? לא נקבע זאת בעצמנו. אני יכולה לומר שתמיד התעניינתי בפוליטיקה ואני שמחה שאנשים נושמים לרווחה מכך ששוב יש דיון פתוח. זו המשימה שבה אני מתמקדת כעת". •

 

eldadbeck@yahoo.de

 


פרסום ראשון: 23.03.16 , 13:04