השאלה היומית: האם יש להעמיד לדין באשמת רצח את החייל שירה במחבל בחברון

פעל למניעת אסון גדול יותר

סמדר שיר

האם מדובר בחייל שטייל להנאתו ברחובות תל־אביב או בשבילי הגליל ולפתע פתאום דרך את הנשק וירה באזרח תמים מטווח אפס? אני מצדיקה את הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון שעל המקום גינו את האירוע שאינו הולם את ערכי המוסר של צה"ל. אבל חייבים להבהיר את העובדות לפני שיעמידו לדין, באשמת רצח, חייל שירה במחבל בעת מילוי תפקידו.

גיבורי הפרשה הם לוחם מצטיין ומולו מחבל שכבר הספיק לדקור חייל אחד, ואילולא נוטרל היה ממשיך במסע הדקירות. המחבל, לדברי החייל, לבש מעיל עבה ובשל כך נעור בו החשש שמתחתיו מסתתרת חגורת נפץ. בסרטון השני, שצולם מזוויות אחרות, נשמע חייל אחר צועק, "יש עליו כנראה מטען, עד שלא בא חבלן לא נוגעים בו". ציטוט מדויק. ואז, לדברי החייל, הוא ראה את המחבל זז.

מה היה עליו לעשות ברגע הזה? לסמס ליו"ר ארגון "בצלם"? לבקש אישור בכתב?

"עשיתי את הדבר הנכון, בזמן הנכון, על מנת למנוע פגיעה בחפים מפשע. פשוט חששתי שהמחבל יפוצץ את עצמו עם מטען החבלה", אמר החייל לבני משפחתו ואני חותמת על כל מילה. יפי הנפש שמיהרו לשופטו מתבקשים לנצור את פיותיהם מפני שהם מעולם לא היו במקומו — לא בחברון ולא ברגע של סכנת חיים, שבו "הקם להורגך השכם להורגו".

כן, צריך לחקור את האירוע — גם כדי לשמור על התדמית שלנו בעיני העולם ובעיקר על מנת להסיק מסקנות — אבל להעמיד לדין באשמת רצח חייל שזיהה סכנה ממשית ופעל למניעת קורבנות נוספים? הרי ברור שאילו המחבל היה מפעיל את חגורת הנפץ ומתאבד בקרב החיילים לא היה את מי להעמיד לדין. מפני שאיש לא היה נשאר בחיים. אז כך מגבים חיילים?

"עדיף מחבל מת על פני חיילים מתים" — זו המנטרה שמתרוצצת עכשיו ברשת. היא הגיונית, אבל אכזרית. אני מעדיפה הסדר מדיני.

להחזיר את שלטון החוק

יגאל סרנה

"אני, חייל בחיל הרפואה של צבא ההגנה לישראל, נשבע היום הזה להושיט יד עוזרת לכל פצוע ולכל חולה, אם נקלה ואם נכבד, אם אוהב ואם אויב. ולכל אדם באשר הוא אדם". כך נשבע גם החשוד ברצח הדוקר הפלסטיני הפצוע בסיימו קורס חובשים צה"לי.

חשבתי על השבועה כשראיתי את סרטון הרצח כולל פירוט סצנות שעוקבות אחרי מעשי החשוד ברצח מגדוד שמשון, כפיר. איך בהיסח הדעת ממש, כמי שדורך על תיקן, ניגש זה שנשבע לטפל, חובש חיל הרפואה, ותקע לגוסס כדור בראש. בעבר, טרם התבהמנו, צייתו חובשים רבים לשבועתם וטיפלו כנדרש גם בחיילי אויב. על כך הייתה גאוותנו. עכשיו, במה שצולם יש כל מה שדרוש לאישום אף ברצח בכוונת תחילה. אומר במאמר מוסגר: גם כל מי שנכח שם בסצנת האימים, צריך להישפט. על אחת כמה וכמה החובש, חסידם השוטה, על פי דף הפייסבוק שלו, של לה פמיליה, הצל, מרזל, גופשטיין ודומיהם.

לגבי טענת הש"ג — החובש לא היה ש"ג שנרדם בשמירה. הוא היה ער מאוד, מודע ומוסת היטב. לכן משפט על רצח — אם בסופו גם ייגזר עונש מרתיע — חיוני להצלתנו ולהבהרה החד־משמעית כי דברי הרמטכ"ל נגד ריקון מחסנית בנערה, אינם יציאת ידי חובה ריקה, אלא הודעה שתם עידן הרצח החופשי. חייל שנוטל בריקנות מוסרית כזאת חיי אויב, ייקח בעתיד חיי שכן או חבר או קרוב משפחה שהרגיז אותו. לכן זו נורמה שמאיימת על עצם קיומה של חברה שפויה.

מי שטוען כי לחשוד נעשה משפט שדה, קצת מתבלבל: זה החשוד שביצע משפט שדה שבו הוא היה גם שופט וגם תליין. מה שמחכה לו, למזלו, זה בית משפט של שלטון חוק. אם נשאר כזה אחרי 50 שנות כיבוש.

תוצאות הסקר האחרון: האם כדאי ללכת לסרט "באטמן נגד סופרמן"?

כן — 74% הסכימו עם רז שכניק

לא — 26% הסכימו עם עינב שיף