מותר להרוג את האויב. מי שיורה טוב, יפגע במחבל בראש כשהוא מאיים עם סכין או נשק. מלחמה היא עסק אכזרי. השתתפתי בשירותי הצבאי במספיק פעולות ומבצעים שבהם נהרגו מחבלים, חלק בווידוא הריגה תוך כדי לחימה. לפעמים טעו בשיקול הדעת. לפעמים שגו בהחלטה. תמיד חתרו לחסל את האויב. אני ישן מצוין בלילה. אם אצטרך לירות במחבל מחר, שוב אעשה זאת. כל זה כיוון שפעלתי ברשות ובסמכות. שהאמנתי ואני מאמין במה שאני עושה ובמוסר שלי.

ההיגיון המבצעי פשוט. באמצע קרב יורים על מנת להרוג. אחריו לא. לא תמיד הורגים מחבלים, לפעמים משאירים בחיים במתכוון. באינתיפאדה השנייה התאמצו להשאיר מחבלים בחיים לחקירה מודיעינית. התועלת של חקירה הייתה גדולה מהמוות שלהם. מי שמת לא יכול היה לדבר, ובכך לחסוך פיגועים נוספים.

על פי סקר כלשהו 80% מהמגיבים ברשתות החברתיות תומכים בפעולת החייל שירה בחברון. 60% מהישראלים תומכים בו על פי סקר אחר, ו־30% מהחברים שלי טענו שמוטב שלא אכתוב שאני חושב שהחייל הזה הוא צרה צרורה. תראה את הסקרים, אמרו.

ראיתי את הסרטונים כולם. חייל ללא קסדה יורד מרכב כמה דקות אחרי שאירוע לחימה מסתיים. יורה ללא הכרזה וללא אישור, ממרחק של כמה מטרים, במחבל רוצח ששוכב על הכביש. הירי מתבצע בלי שהודיע לאף אחד, בלי שצעק מטען, בלי שהרחיק אנשים.

אם חשב שהיה עליו מטען, יכול היה לפוצץ את כולם אם היה פוגע כמה סנטימטרים מתחת לראש. אם סתם ירה, כי חשב שהמחבל עדיין מסוכן או אוחז סכין, לא ביקש רשות וגם לא וידא שכולם ידעו שהוא עומד לירות כדי שלא ייכנסו לטווח האש. ניסיתי להריץ שוב ושוב בראש את התרחיש הזה של החייל, לא כעיתונאי אלא כמפקד פלוגה במילואים. במקרה הטוב הוא חייל כושל, ודאי לא גיבור, ויש גם תרחיש רע יותר של בעיית מוסר לחימה. לא ימין ולא שמאל, מקצועיות פשוטה שכל מי שהיה מפקד פלוגה כמו בנט יודע היטב.

שלשום, בישיבת הקבינט, הציגו ממצאים חמורים על האירוע. השרים כולם שמעו. המערכת הפוליטית מודעת למה שקרה. הם יודעים מה נכון ומה לא, אבל הם לא רוצים להנהיג. הכל בגלל הסקרים שמפחידים אותם. בסדנה למנהיגות בבה"ד 1 לימדו אותי, לפני 20 שנה, שיש שני סוגי מנהיגים. אחד רואה איפה כולם נמצאים ומצטרף אליהם. קול ההמון זה הקול שלו. הסקרים מעצבים לו את האידאולוגיה. השני רואה איפה ההמון נמצא ומוביל אותו למקום שבו נכון להיות. אתם צריכים להיות קצינים מהסוג שמוביל, אמר לנו אז מפקד הקורס.

בנט צודק בכך שצריך חקירה נטולת פניות. הוא צודק בכך שלא קוראים לחייל "רוצח". החגיגה שעשו משמאל על גב חיילי צה"ל כולם הייתה מבישה. אמירות בנוסח "הנה 'שוברים שתיקה' צודקים בכל הטענות" היו טרמפ פוליטי. ארגון "פרספקטיבה" השווה בין המהדורות באנגלית ועברית של עיתון "הארץ". במהדורה האנגלית הפכו את המילה "מחבל" ל"פלסטיני" כל כך הרבה פעמים. היו אחרים שכבר קראו לו חף מפשע. התבלבלו לחלוטין.

כל שאמר בנט על הסיבוב התקשורתי ביום הראשון נכון, אבל אנחנו כבר כמה ימים אחרי, והנה – ברגע שהוא צריך להגיד משהו שסותר את דעת הקהל, את הסקרים – הוא משתתק. מליברמן אני לא מצפה, מבנט המפקד כן. אני לא מאמין לאף אחד מהפוליטיקאים מהמערכת הפוליטית שהם לא מבינים מה נכון ומה לא. שנחכה ונשפוט. מיום שישי בבוקר יש כבר תחקיר של פיקוד מרכז. השרים כולם מכירים אותו.

מי שמאמין לצה"ל מול "שוברים שתיקה", מאמין לצה"ל גם כשתוקפים אותו מימין. מי שנותן גיבוי לצבא מול השמאל הקיצוני צריך לגבות אותו גם מול הימין. זה כבר לא אולי, זו רק שאלה עד כמה החייל הזה פעל באופן בעייתי. אלא שכאן צריך אומץ מול הסקרים, בעיקר מימין. להיות מנהיג. זה לא התפקיד שלי לתת גיבוי לחקירת צה"ל, להסביר למה מותר לחסל את אבו־ג'יהאד ולמה בעייתי לירות אחרי שאירוע מסתיים, זה תפקידה של הנהגה פוליטית. √