הסדרה "צל של אמת" על פרשת תאיר ראדה: עיתונות חוקרת או גיבוב של קונספירציות?

עומדת באתגר | דני ספקטור

לצפייה ב"צל של אמת" ניגשתי משוחד. הביקורות כבר היללו, החברים ברשתות החברתיות קבעו שמדובר בסדרה שחייבים לראות והיו גם מי שהשוו אותה ליצירת מופת אמריקאית עכשווית כמו "הג'ינקס". ואין ספק שלשם כיוונו גם היוצרים — כי הרי אין עיתונאי אחד שלא ישמח שפענוח פרשיית רצח תהיה קשורה בשמו, ובפרס היוקרתי שהוא יקבל בהמשך הדרך. אין בזה רע, זה טבעי ולפעמים גם מתמזל המזל וזה קורה. ספוילר: לא הפעם, אבל זה לא הופך את הדרך לשם לפחות מרתקת או מייתר את הצפייה בסדרה. ההפך הוא הנכון — כל מה שאמרו עליה היה נכון ואף יותר.

כבר מהפתיח המושקע הרגשתי שיש כאן משהו אחר, לא דומה לרוב הסדרות המושקעות שנעשות בישראל. גם פרשייה כמו זו של רצח תאיר ראדה, בה נדמה שכבר שמענו וקראנו הכל מכל זווית אפשרית, מתגלה כסבוכה ומפותלת יותר מכל דמיון. בפרק הראשון אתה משוכנע שזדורוב הוא הרוצח, בשני אתה רוצה לצאת לכיכר העיר ולהפגין לשחרורו המיידי מהכלא, בשלישי אתה מתחיל להבין שאתה לא מבין כלום וברביעי אתה יודע שהלילה כבר לא תישן כמו שצריך. נראה את ההורים שולחים את הילדים בלב שקט לבית הספר אחרי צפייה מרתונית בסדרה.

בסופו של דבר, וסליחה על הספוילר השני, אין מסקנה ברורה. יוצאים מהסדרה הזאת עם יותר שאלות ותשובות וזו בדיוק המטרה. תפקידה של עיתונות הוא לשאול את כל השאלות הנכונות, לפקפק בכל דבר, לחקור ולנבור — ולא תמיד היא תביא את התשובות. וזה בסדר. אנחנו כצופים יכולים לדרוש עכשיו חקירה, יכולים לבקש מהמדינה שתפתח את התיק מחדש ויכולים גם להחליט שזדורוב הוא הרוצח. כל התשובות הנכונות, והעיקר שכל השאלות הנכונות נשאלו כאן. גם אני יצאתי עם צל של ספק מהסדרה הזאת, ומבחינתי ברגע שזה קרה — הסדרה עשתה את שלה.

אין שום דבר חדש | יקיר אלקריב

אז מי באמת רצח את תאיר ראדה? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שדעתי על הפשע המחריד הזה לא השתנתה בעקבות הצפייה בסדרה "צל של אמת". זאת, בעיקר מפני שלא הובא בסדרה חומר — לא ברמה העיתונאית ולא ברמה המשפטית — שיש בו כדי לשפוך אור חדש על התעלומה המטרידה את הציבור הישראלי זה כמעט עשור.

עיקר החידוש של הסדרה התבסס על עדותו של אחד, א"ח, שסיפר כי בת זוגו לשעבר התוודתה לפניו, שהיא רצחה את תאיר. אבל גרסתה של אותה בת זוג לשעבר הרי נבדקה על ידי הפרקליטות כבר ב־2012 ונדחתה לאחר שהתברר שמדובר בבחורה פסיכוטית בעלת דמיון מפותח במיוחד. אז מה הטעם להביא אותה שוב?

כל שאר החומרים שהוצגו — למשל העובדה שבעת מעצרו לזדורוב לא היה מושג במה מדובר כלל, או שבזמן השחזור הוא לא ידע היכן נמצא תא השירותים שבו התבצע הרצח וכוון לשם באופן מגמתי על ידי החוקרים, או היעדרה של ראיה מדעית חותכת מהזירה, או המדובב המניפולטיבי ששתל בראשו את כל זדורוב הפרטים "המוכמנים" — כל זה מרעיש, חשוב, מרתק, אבל לא חדש. הכל נאמר ונטען ושודר במשך השנים באין־ספור תחקירים, סרטים ותוכניות טלוויזיה שחזרו אל המקרה, אבל גם הם לא הצליחו להניח על השולחן את העדות הדרמטית או את הראיה החותכת שתסתום את הגולל פעם אחת ולתמיד על הרצח הנורא הזה.

מה שנשאר הוא לארוז חומרים ישנים בעטיפה חדשה ולהגביר את הספקות סביב אשמתו של זדורוב — מהלך שהפרקליטות והמשטרה מנסות ליירט בכל דרך, כדי שלא לאבד את הרשעתו. העובדה שהאיש הורשע פעמיים, על ידי אותו הרכב מחוזי, וערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון שבדק את התיק שוב — מדברת בעד עצמה. בינתיים.