חתונה מאוחרת

חמישה מיליון דולר. זה היה כל תקציב "החתונה היוונית שלי", סרט אינדי קטנטן וכמעט נטול שמות מפורסמים שצולם בשנת 2000. כל מה שהתסריטאית והכוכבת שלו, ניה ורדלוס, קומיקאית אלמונית, קיוותה היה שמישהו יראה אותו. אף אחד לא ציפה אפילו להחזיר את ההשקעה. שנתיים אחרי הצילומים מצא הסרט מפיץ בארה"ב, ויצא לכמה אולמות קולנוע בלי שום יחסי ציבור. מה שקרה אחר כך נחשב עד היום לאחד מסיפורי הסינדרלה המדהימים בהיסטוריה של הוליווד.

הסרט על הרומן בין טולה פורטוקלוס — בתם של מהגרים יווניים שמעולם לא באמת עזבו את יוון — לאיאן מילר, יאנקי מארץ היאנקים, הפך לקומדיה הרומנטית הרווחית ביותר אי פעם. הוא הכניס 250 מיליון דולר בארה"ב בלבד, ו־600 מיליון ברחבי העולם, והעניק לוורדלוס מועמדות לאוסקר על התסריט.

"כשהסרט הגיע לחמישה מיליון דולר הכנסות, אני נשבע שלא האמנתי", אומר ג'ון קורבט, הוא איאן החתיך. "החזרנו את ההשקעה וזו הייתה הצלחה אדירה. ואז פתאום זה הגיע ל־20 מיליון ול־100 ול־200 מיליון. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי בטוח שאף אחד לא יראה את הסרט הזה, או מקסימום ב־2 בלילה באיזה ערוץ טלוויזיה".

כשהתברר גודל ההצלחה, החל הלחץ על ורדלוס לכתוב סרט המשך, אבל היא לא הייתה מסוגלת. "הסרט הראשון הסתיים כשטולה ואיאן נכנסים להיריון", היא אומרת, "ובדיוק במקביל ניסיתי להיכנס להיריון ולא הצלחתי. היו המון רגעים קשים, ולא יכולתי להביא את עצמי לכתוב תסריט, בוודאי לא כזה שעוסק באמהות".

בסופו של דבר החליטו ורדלוס ובעלה, שכמובן נקרא איאן, לאמץ ילדה בת שלוש. "כשהבת שלי הלכה לגן ילדים בפעם הראשונה, זה היה הרגע שבו הבנתי שהפכתי לאמא שלי וישבתי לכתוב".

"החתונה היוונית שלי 2", שביים קירק ג'ונס, ויעלה בארץ בסופ"ש, בנוי אחד לאחד על הנוסחה שעשתה את הלהיט ההוא. גם הפעם מתמקד הסיפור בשלושה דורות של המשפחה היוונית הגדולה והרועשת. לטולה ואיאן יש ילדה בדרך לקולג', הם מתקשים להחזיר את הניצוץ לחיי הנישואים, וכולם מנסים לפתור הסתבכויות משפחתיות כאלה ואחרות. חלק גדול מהסרט מוקדש ליחסים בין ההורים הנשואים כבר 50 שנה.

"ההורים שלי באו מקנדה לגור איתנו בלוס אנג'לס בחורף", היא מספרת, "הם היו אצלי חודש, ואז הבנתי שאני יכולה לכתוב שישה תסריטים על איך זה להיות נשואים 50 שנה. אלה שני אנשים שיכולים להתווכח שבע דקות האם האפרסק כבר מוכן לאכילה. אז גם שאלתי את עצמי אם הם לא היו נשואים, האם עדיין היו בוחרים זה בזו, ומכאן התגלגל הרעיון לתסריט".

ורדלוס הרימה טלפון לקורבט, שמיד אמר כן, ואחריו הצטרף כל הקאסט מהסרט הראשון. "אם היינו עושים סרט המשך שנתיים אחרי הסרט הראשון, זה היה סתם כמו לזרוק ספגטי על הקיר", אומר קורבט. "הלחץ לעשות סיקוולים מהר גורם לרובם להסריח. טוב שהיא לקחה את הזמן, אבל אני שמח שזה קרה כשרוב הקאסט עדיין בחיים".

את מביאה סיפורים מהבית. יש קרובי משפחה שלא אוהבים את איך שהמשפחה מוצגת?

ורדלוס: "הו לא, למשפחה שלי יש חוש הומור, למזלי, וכולם מצחיקים, ואף אחד לא נעלב כי גם אין סיבה".

זה סרט שגם חוגג את היותה של אמריקה מדינת מהגרים. איך את חיה עם דונלד טראמפ ושנאת הזרים כאן?

"אני לא חושבת שאנחנו צריכים לקחת את מה שפוליטיקאי אחד, או אפילו כמה, אומרים, ולחשוב שזה מייצג את אמריקה. אני לא מרגישה בשנאת זרים".

כמה לחץ יש עליכם לעשות עוד להיט?

קורבט: "אני מרגיש לחץ שדומה לישיבה במטוס בזמן כיסי אוויר. חרדה שאתה לא יכול לעשות דבר לגביה. עשיתי המון סרטים, וזה הסרט שהכי אכפת לי ממנו. אני מאוד מקווה שמשפחות שלמות יילכו אליו ויצחקו. בגלל זה אני גם מתנהג כמו ילד טוב בראיונות ולא אומר שוב שוב את המלה 'פאקינג'".

אמרת לפני שני משפטים.

"פאק".