"נעשה שיהיה בסדר"
שנה מאז מחאת יוצאי אתיופיה ושום דבר לא השתנה, אבל חברי להקת "קפה שחור חזק" כובשים את המצעדים וממלאים הופעות בכל הארץ ומתעקשים שאפשר לשיר את הכאב וגם לרקוד אותו. "מצפים מאיתנו לעשות מוזיקת מחאה, כי אם אנחנו אתיופים אז חייבים לבכות על מה שקורה לנו". ולא רק הם: היום בירושלים יהיה אפשר לקבל טעימה מגל התרבות האתיופית ששוטף את הארץ
עוד לפני שהתחלנו לדבר, גילי יאלו, סולן להקת "זבולון דאב סיסטם" ואחד הזמרים האתיופים הבולטים בישראל, יודע כבר מה תהיה השאלה הראשונה. "בטח זה יהיה משהו על מחאה חברתית או גזענות, נכון?", הוא אומר. והוא גם צודק, אבל עכשיו כבר לא נעים לשאול.
"זה בסדר", הוא מרגיע. "לפעמים דווקא כיף לענות על זה, כי הנושאים האלה בוערים בנו. מצד שני יש את הפחד, מה יגידו על התשובה שלך ואיך יגיבו אם לא יאהבו את התשובה. אבל אי־אפשר לברוח מזה. הייתי מעדיף לדבר על מוזיקה ושישפטו אותי רק על פיה, אבל בעולם של היום חייבים גם לדעת מה הסיפור מאחורי הבנאדם ובסופו של דבר, המחשבות שלי הן גם חלק ממני".
הערב יארח יאלו את הסקסופוניסט אבטה בריהון בבית אבי חי, להופעה שתחבר בין המוזיקה האתיופית המסורתית לבין מוזיקה עדכנית, זו שצעירי העדה אוהבים. "מצפים מאיתנו לעשות מוזיקת מחאה, כי אם אנחנו אתיופים אז חייבים לבכות על מה קורה לנו", אומר יאלו. "ואם אתה שר על כמה שהכול בסדר, אז כועסים עליך כי איך זה שהכל בסדר? צריך לשיר על הקשיים ולשקף אותם במוזיקה".
אז מה אתה עושה?
"חלק מהשירים שלי כן נוגעים בנושאים האלה, וחלק מדברים על אהבה וכיף ושמחה. אני אוהב את החיים ומשתדל להיות חיובי במסרים שלי, אין פה ייאוש או חוסר תקווה אלא להיפך. אבל עדיין בשיר הראשון שהוצאתי לרדיו הבאתי בתים באנגלית של מחאה חברתית אמיתית, ופזמון באמהרית שהיה קצת יותר אופטימי. קצת מזה וקצת מזה".
חיבור של ישן עם חדש. הסקסופוניסט אבטה בריהון
מחפשים שורשים בגוגל
בבית אבי חי בירושלים נערך אתמול והיום לראשונה "סיפור. עם" - מיני פסטיבל בן יומיים שיוקדש בכל חודש לאחת מעדות ישראל. המשתתפים יצאו למסע מוזיקלי, קולינרי, קולנועי, ספרותי ועיוני לקהילות השונות, כשהראשונה היא הקהילה האתיופית, שזכתה החודש לחנוך את המסגרת הזו. בחודש הבא יחגגו עם יהודי מרוקו באירועים מיוחדים בהשתתפות שמעון בוסקילה, חיים אוליאל, ארז ביטון, השף אבי לוי ואחרים. החודשים הבאים יוקדשו ליוצאי רוסיה, קווקאז, פרס ותימן. לא תשמעו שם על הגעגועים לפעם או פולקלור "אותנטי" אלא דווקא את החיבור של הדור השני לשורשים ואת הפרשנות העכשווית לתרבות ההיא.
אחד החיבורים החזקים שיש כיום הוא בלהקת "קפה שחור חזק" שבה חברים אילק סהלו ואורי אלמו שכיכבו במצעדים עם "יהיה בסדר" וממשיכים לחרוך את הבמות ברחבי הארץ גם בימים אלה. "בבוקר היינו בראשון־לציון, עכשיו אנחנו יורדים מהופעה בנתניה ובערב יש לנו הופעה בירושלים", הם מספרים בחיוך. "חוגגים עכשיו 35 שנה לעלייה מאתיופיה, ומזמינים אותנו לכל הארץ. זו שמחה גדולה לראות המון בני נוער, לא רק אתיופים, שמגיעים ורוקדים ושמחים".
ושרים יחד איתכם שהכול יהיה בסדר. אתם מאמינים בזה?
סהלו: "אנחנו אומרים את זה כל הזמן ושרים את זה, אז איך לא נאמין? אם תחשוב טוב אז יהיה טוב, אני בטוח בזה".
אלמו: "אנחנו מאמינים שמחשבה כן יוצרת מציאות, ואם כן תחשוב על דברים טובים אז תמנע מיצר הרע. מה שכן, אי־אפשר רק להגיד שיהיה בסדר, לשבת ולחכות למן שייפול עליך מהשמיים. צריך לעשות תנועה לכיוון המטרה שלך ואז יהיה בסדר".
חברים, בואו נכנס לפרופורציה. הייתה כאן לפני שנה מחאה חברתית ענקית של בני העדה האתיופית שמילאו את הרחובות וחסמו כבישים. מה השתנה?
אלמו: "אתה צודק. עברה כבר שנה ושום דבר לא השתנה. זו הייתה אחת המחאות הכי צודקות שהיו במדינה ובאמת שלא זז הרבה, אבל אולי זה כן עשה טוב כי הציבור נחשף לבעיות ולקשיים שיש לנו ולמה שאנחנו מתמודדים איתו. הגזענות הייתה פה לפני המחאות החברתיות ונשארה אחריה, ואנחנו רק מנסים לעשות הכל כדי שהיא תיעלם יום אחד".
בשנים האחרונות נדמה שיותר ויותר יוצרים חוזרים אל השורשים שלהם - בין אם זה שמעון בוסקילה במרוקאית ובין אם ארקדי דוכין ברוסית, או דודו טסה בעיראקית. כולם רוצים להביא לקהל טעם מהילדות שלהם ודווקא השירים האלה זוכים להצלחה מסחררת. "לפני אחת ההופעות האחרונות שלנו בנתניה ישבתי במספרה, ובא אלינו חבר ששאל למה אנחנו לא עושים שירים על השורשים שלנו", מספר סהלו. "זה באמת תהליך שאנחנו עוברים עכשיו עם עצמנו, לקראת האלבום השני. התחלנו להוסיף כלים שרוב האנשים בישראל לא מכירים, ויש לנו כיוון. בסופו של דבר אנחנו אתיופים ישראלים שעושים פה מוזיקה ישראלית ורוצים לחשוף את התרבות והמנהגים שלנו".
אלמו: "לא מלמדים את זה בבית הספר, ולכן אנחנו מפשפשים עצמאית בשורשים ורוצים להביא את זה לקדמת הבמה".
אילק: "זה גם לא קשה היום להתחבר לשורשים. כל אחד צריך להכנס לגוגל, לכתוב את המדינה שממנה ההורים שלו הגיעו וכבר מהתוצאות הראשונות הוא ילמד יותר מכל מה שלימדו אותו על זה בבית הספר".
תחושה דומה יש גם ליאלו, שנולד במחוז גונדר שבאתיופיה ועלה עם משפחתו בגיל חמש במסע רגלי דרך סודן. "למרות שגדלתי על מוזיקה מערבית וישראלית, אחרי כל השנים כאן אני מוצא את עצמי מתחבר יותר ויותר למוזיקה האתיופית", הוא מודה. "עוד לא פתרתי את הנושא הזה עם עצמי, ואני עוד במסע חיפושים ומנסה להבין אם זה עניין פוליטי או עקרוני או פשוט געגועים לילדות".
ולמה זה קרה רק עכשיו?
"כשעליתי לארץ יצאתי החוצה וראיתי את ישראל. זה לא היה אופנתי לדבר באמהרית וכל הזמן אמרו לנו להתערות בחברה ולא להסתכל לאחור. גם המערכת לא תרמה לזה, ואף אחד לא סיפר לי במערכת החינוך על העלייה שלי. כשההורים ניסו לדבר סתמתי אוזניים ולא היו לי כלים להתחבר לתרבות. אני שמח שזה משתנה עכשיו".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אני עובר תהליך ומתחיל להזדהות עם השחורים בארצות־הברית ובג'מייקה. אחרי הצבא התחלתי לשאול שאלות לגבי מי אני והיה משבר זהות. התחלתי לחקור את התרבות האמהרית ולדבר עם ההורים באמהרית ולהבין את המילים ופתאום אני שומע אלבומים ומתאהב במוזיקה הזאת. גם הישראלים עפים על זה, כי יש בזה גרוב מטורף. יש גל התעוררות של גאווה אתיופית, אם פעם היו מסתירים אז היום מדברים על זה עם ההורים ומדברים אמהרית וכבר לא מתביישים".
לא הכל חמוץ
ויש גם אוכל בפסטיבל. עם יד על הבטן, כמה מאיתנו מכירים באמת את האוכל האתיופי? בישראל צצו בשנים האחרונות מספר מסעדות המציעות אוכל אתיופי, אבל לרוב תמצאו בהן בעיקר סקרנים מזדמנים או אפריקאים שנמצאים בישראל ומחפשים אוכל שיזכיר להם את הבית. האמת הפשוטה היא שאתם מפסידים עושר של טעמים ובעיקר את קמח הטף. "מה שהישראלים לא יודעים הוא שהאוכל האתיופי הוא טבעוני ברובו ומאוד בריא, ככה היינו רגילים לזה מהבית", מספרת סרקאלם מספין ממסעדת אדיס אבא, שעלתה לישראל מאתיופיה לפני 30 שנה. "מכל מאכלי העדות, יש כאן את המאכלים הכי בריאים וטעימים, וחבל שיש כאלה שמפספסים את זה. באוכל שלנו יש הרבה סידן וברזל, פחמימות, ויטמינים ומינרלים".
אילו תפיסות מוטעות יש לנו לגבי האוכל האתיופי?
"קודם כל חושבים שהוא חמוץ מאוד ונרתעים ונזהרים ממנו, אבל כבר מתחילים להבין שיש מגוון טעמים ושהוא בריא. אחרי שלוקחים ביס, הרבה אנשים מתרגשים ואומרים שלא ידעו שזה כל כך טעים, ומבקשים לטעום עוד".
החיך הישראלי יוכל להתרגל לאוכל הזה?
"מי שאוכל גפילטע פיש ואוכל ממולאים ואוכל חריימה וג'חנון, יוכל להתרגל גם לאוכל שלנו". •
הערב בבית אבי חי בירושלים יערך הפסטיבל "סיפור. עם" ובו מגוון הופעות, מפגשים ואירועים הקשורים לתרבות העדה האתיופית
לפנייה לכתב/ת 
