"אנחנו לא ביונסה וג'יי זי"

דנה סמו לא מוכנה להראות את תמונות החתונה שלה ושל יובל סמו לילדים. ראשית, כי היא נראתה שם, ככה היא אומרת, פשוט זוועה; ושנית, "זאת הייתה פשוט חתונה מעפנה שבמעפנות", היא טוענת ומתפקעת מצחוק. "שנינו לא אוהבים פוזות, אז אמרתי, 'יאללה, תנו לי בית כנסת בשביל ההורים, עם עשרה אנשים'. בסוף היו מאה איש באיזו מסעדה בזכרון־יעקב. שעה וחצי לפני החתונה יצאתי מהבריכה, אספתי את השיער באיזו סיכה מהצגה, ולבשתי שמלה שגיסתו של יובל תפרה לי. הרב התעצבן עלינו, שיחדנו אותו בכסף רק שלא יברח. בחופה הוא גם התעצבן על יובל כי יובל עשה לו דאחקות".

נכון, דנה היא אשתו של יובל סמו, מכוכבי "ארץ נהדרת", אחד האנשים היותר מצחיקים במדינה, אבל היא גם מופע סטנדאפ מהלך, והיפראקטיבית חסרת תקנה, שזורקת בדיחות לחלל בית הקפה בקצב של מכונת ירייה. עכשיו הגיע גם תורה לכבוש את המסך הקטן, בזכות התפקיד המצוין של אורית, המורה הלסבית, בסדרה הקומית "האחיות המוצלחות שלי", שמשודרת עכשיו ב־yes וקוצרת שבחים.

שני שחקנים באותו בית זה מתכון לבעיות?

"למה? ואם היינו שני עורכי דין, שני מורים או עובדים בהייטק — זה לא היה צריך להפריע? למה אף פעם לא שואלים איך שני מורים גרים ביחד. בסך הכל זה אותו תחום. נכון, הבית שלנו קצת יותר מטופש מבתים אחרים, והילדים שלנו לומדים יותר שטויות. אז אולי יחסית לזוגות אחרים אנחנו קצת פחות קונבנציונלים, רצינים ובוגרים, אבל כביסות אני עושה? עושה. כלים אני עושה? עושה. צעקות אנחנו צועקים? צועקים. בוא נודה על האמת, זה לא ביונסה וג'יי זי. אנחנו לא חיים בסרט. אנחנו כולה בני אדם".

"יובל עשה דאחקות בחופה, הרב התעצבן". דנה ויובל סמו

ואין קנאה?

"מתבקש שהייתי אומרת, וואלה, גם אני רוצה 'ארץ נהדרת', אבל אף פעם לא חשבתי על זה. הדברים שיובל עושה נורא מתאימים לו, והדברים שאני עשיתי מתאימים לי. כנראה שהשאיפות שלנו אחרות. אף פעם לא חלמתי לעשות סטנד־אפ או לעלות לבמה עם חבר'ה שעושים מערכונים. אומרים לי שאני מתאימה לסטנד־אפ, אבל יש בי משהו פחדן, חסר ביטחון. אני לא תופסת מעצמי יותר מדי. כל מה שקשור ביוזמות או בדברים שיבואו ממני, זה לא אני".

אבל בטח כבר מזהים גם אותך.

"מזהים, אבל אני לא יהודה לוי או נינט. מזהים אותי גם בגלל התפקידים בסדרות ילדים. חדירה לפרטיות זה לא דבר קל. בגלל זה אנחנו כבר שנים לא נוסעים לאילת. מי שמפורסם לא יכול להסתובב שם. באילת כל ניצב הוא כוכב. ליובל לא נותנים לזוז שם. הוא גם לא יילך איתי ועם הילדים ללונה פארק בתל־אביב, וגם לא יסתובב לפני פורים בקניון. כולם אומרים לו, 'תעשה את הנהג מונית', ומצטלמים איתו".

"נמרחת ומשתבחת על כולם". עם נלי תגר וטס השילוני, מתוך "האחיות המוצלחות שלי"

ואיך הוא מגיב?

"הוא נחמד. אני חושבת שהוא הרבה יותר נחמד ממה שאני הייתי מסוגלת להיות. כשפונים אליי, ואני לא במעמד שלו, אני משתדלת להיות נחמדה. אבל לפעמים בא לי שיעזבו אותי. במסעדות, באמצע הארוחה, קמים ומבקשים תמונה. אותי זה מעצבן. באותה רגע אני מרגישה שאני הסוכנת שלו ואומרת לו, 'לא, אל תלך, זה לא מנומס. למה אנשים מפריעים באמצע האוכל?!' אבל הוא יהיה נחמד ויצטלם. מה זה, תיתנו כבוד. נראה לי שבלוס־אנג'לס לא עושים את זה כי הם רגילים למפורסמים. בארץ כולם אחים שלך, אבל זאת הארץ המקסימה שלנו, ואני אוהבת אותה".

כשאתה טוב, אתה טוב

למרות שעברו חודשים מתום צילומי הסדרה "האחיות המוצלחות שלי", סמו, 38, עדיין מתרפקת על התקופה. ולא רק בגלל השחקניות (נלי תגר, טס השילוני וגילי סער, שמשחקת את זוגתה), אלא גם בזכות גורי אלפי, במאי הסדרה. "זה נשמע כאילו אני נמרחת ומשתבחת על כולם, אבל אם תכיר אותי, תדע שאני אומרת את האמת", היא אומרת. "אני בנאדם מאוד ביקורתי. אבל אף פעם לא ראיתי מישהו שמנהל צוות הפקה שלם בצורה כל כך סבלנית, תומכת, רגועה, ומקצועית. מישהו שיש לו עין טובה, שמבין, שגורם לכל האנשים סביבו לבטוח בעצמם, ליהנות ולצחוק. אם הוא הצליח לעשות את זה וגם לשמור על מקצועיות, אתה יכול רק להצדיע לו. זאת עבודת הבימוי הראשונה שלו, אבל כשאתה טוב, אתה טוב".

מה הוא יותר, רציני או מצחיק?

"גם וגם. הוא עשה שטויות והצחיק אותנו בין הטייקים".

את אורית, הדמות שלה בסדרה, היא אוהבת מאוד. "כשאתה רואה אותה ואת בת הזוג שלה, אתה אומר, 'וואלה, זה הסטריאוטיפ הלסבי? ככה נראות לסביות?! זה נראה כמו מערכת יחסים רגילה'. כשאתה מתאהב במישהו, אתה מתאהב במישהו, וזה ממש לא משנה מה המין שלו. יש לך את אותן בעיות, אותם ריגושים, אותם פרפרים בבטן, אותן דמעות".

איך עובדים על תפקיד כזה?

"אם הייתי עושה תפקיד משטרתי למשל, הייתי עושה תחקיר. כאן הכל היה רגיל. לא היה לי בחיים ניסיון עם אישה. תמיד צחקתי שאני לסבופובית, שאני באישה בחיים לא נוגעת, לא מנשקת, כלום. היה ברור לי שבזהות המינית שלי אני שייכת לעולם הגברי. אבל תכלס, הכל רגיל. לנשק אישה זה כמו לנשק גבר. פעם ראשונה בטלוויזיה שרומן כזה נעשה בצורה כזאת אותנטית, נקייה, שלא מתיימרת לייצג איזו קהילה מסוימת. הכל נורא אינדיבידואלי, ספציפי".

התחברת לתפקיד המורה?

"זה נורא מצחיק, כי אני מסיימת עכשיו שנה שלישית של תואר באנגלית ובחינוך בסמינר הקיבוצים. אני כבר שלוש שנים מבקרת בבתי ספר, אז כנראה שסיגלתי לעצמי כל מיני מאפיינים משם. אבל דבר אחד בטוח: אני לא אהיה מורה כמו אורית בסדרה. אני אהיה הרבה יותר מגניבה".

הזמרת של הבניין

סמו, אמא לרן (10) ואביגיל (6), נולדה בקריית־ים. רוב שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה ביישוב יובלים שבגוש שגב. היא הייתה טום בוי, שיחקה כדורגל עם הבנים, וחלמה להיות לא רק שחקנית, אלא גם ארכיאולוגית ("היו קוראים לי 'אינדידנה ג'ונס'"). מיד אחרי השירות הצבאי עברה ללמוד משחק בבבית צבי, שם פגשה את סמו. היום הם גרים בגבעתיים, הכי רחוק מהוליווד. "תמיד ראיתי את עצמי כשחקנית דרמטית", היא חושפת. "היה לי אפילו חלום לשחק ברויאל שייקספיר קומפני, אבל בכל פעם שניגשתי לעשות משהו נורא רציני, צחקו. האלטר אגו שלי היה להיות רצינית, אבל כנראה משהו בהתנהלות שלי קומי".

את יובל, שלמד שנה מעליה בבית צבי, הכירו לה חברים. "יובל היה תושב חיפה, אז הוא אמר לי, 'צריכה טרמפ מחיפה למרכז?'" היא מספרת ומחקה אותו. "נסעתי איתו מחיפה לרמת־גן, וזהו".

מה משך אותך בו?

"הוא חרוץ, אחראי, מצחיק, מוכשר נורא ויש לו עמוד שדרה. יש בו משהו מאוד יציב, הפוך ממני. הוא מגדיר אותי כטיפוס מעופף. הוא אומר שאני חיה על הקרח. הוא בנאדם מאוד פרקטי. אני בנאדם חולמני, עם יותר פנטזיות. מתלבט, מתחבט, חופר. מזל מאזניים. הוא הקומנסנס שלי. הוא מביא לי את המציאות מול הפנים. אומר לי, 'אני יודע שמה שאת חושבת הוא בעולם שלך, אבל המציאות היא אחרת'".

מאז בית צבי סמו שיחקה בלא מעט סדרות, ביניהן "פולישוק", "רביעיית רן" ו"החברים של נאור", וגם הצגות ילדים ופרינג'. "אני מרגישה מאוד מחוברת ל'פולישוק'", היא אומרת. "שיחקתי שם שלוש עונות, זה ממש תפקיד שבא לי מהלב. במיוחד העבודה עם ששון גבאי. לי ולששון הייתה כימיה נפלאה, לכן היה לי כל כך קל להתאהב בו. הסאטירה הפוליטית בסדרה עדינה מול המציאות. היא גם רלוונטית כל הזמן. בפוליטיקה כנראה שום דבר לא משתנה".

את גם אמא, גם סטודנטית וגם שחקנית. איך אתה מספיקה הכל?

"מה הבעיה? מה, אני מנתחת מוח? אני במשמרת בבית חולים כל היום?! מדענית אטום? לא. אז אני לומדת, והילדים כבר גדולים. הם יכולים להסתדר עם בייביסיטר, ולפעמים גם לבוא הביתה לבד. הם גם לא חייבים לאכול כל יום אוכל מבושל. יובל גם די הרבה בבית, אז מסתדרים".

איפה תהי בעוד חמש שנים?

"מה רע בתואר 'המורה השחקנית'? אני כל הזמן רוצה להיות משהו אחר. חברה שלי, פרקליטת מדינה, מספרת לי סיפורים מהפרקליטות, ואני אומרת לה שאני רוצה להיות עורכת דין. שבוע אחר כך אני רוצה להיות נערת ג'ימס בונד. אחר כך זמרת קאנטרי שחיה חצי שנה בארץ וחצי שנה בחו"ל. אני חולמת גם על מחזמר, אבל מי ייתן לי לשיר? היום אני מפילה את כל הבניין כשאני שרה. יובל אומר לי, 'תקשיבי, את הזמרת הכי טובה בבניין'", היא מתפקעת מצחוק. "אני נורא אוהבת לשיר, אבל לפעמים, כשאני שרה בבית, הילדים שלי אומרים לי, 'די אמא, שקט'". •