לוקחת לבריאות
נירה רוסו יצאה לבדוק איך הפכה מיכל צפיר לגורו של תזונה וכושר שמצליחה לשמור על גוף חטוב, מינוס 30 ק"ג ולו"ז מתוקתק. רק אחרי טעימות מפשטידת הברוקולי, ומעט לחץ מתון, היא גילתה שמתחת לקוביות בבטן ולחיוך הקבוע ‑ יש אישה אמיתית שנפגעת כשצוחקים עליה. אה, ויש גם מתכונים דיאטטיים
בבית משפחת צפיר נגמר הגז. קורה. שום דבר שאמור להפריע לסדר היום השגרתי של גורו התזונה מיכל צפיר: השקת מסחטת מיצים על הבוקר, נסיעה זריזה לעיר הבה"דים בנגב, שם היא מעבירה הרצאה. בדרך היא כבר מתווה את הסדנה של אחרי הצהריים, משיבה למאות מסרונים נלהבים (בעיניי ראיתי) ומתכננת את לוח המשימות של מחר ומחרתיים.
אבל גז, אין.
לאור סדר היום העמוס, בטח בעלך, יואב צפיר, יזמין גז?
"לא. יואב יודע שבמטבח יש כיריים, וכשלוחצים על הכפתור כנראה נדלקת אש, אבל זה לא מתקשר לו עם העובדה שבחצר יש בלוני גז ושלפעמים הם מתרוקנים. כשהיינו חברים, הוא ניסה להחליף נורת חשמל ובתוך שנייה הרס אותה. ואז הוא הבטיח לי שהוא לעולם לא יפתור בעיות טכניות, אבל שתמיד ירוויח מספיק כסף כדי להביא המון בעלי מקצוע שווים".
וקיים, אה?
"קיים. ברור, אבל כיום אני גם יודעת לתקן מנורות: חותכים את האיזולירבנד ו..."
שכחת את הג'אבקה.
"לא. כאן לא צריך".
לא מטיפה
אחרי שעות של שיחה צפופה עם מיכל צפיר, עולה שיש לה ערכה שלמה של ג'אבקות ושאר כלי עבודה לכל מטרה: פומפות לנפש, צבתות לעקירת תסכולים, מברגים לקיבוע אופטימיות, מקדחה לחציבת מרץ ופעילות וג'אבקה להסרת דכדוך. עכשיו היא מחפשת רק איזולירבנד לבודד אותה מהערות נבזיות.
כמעט אין צורך להציג אותה למי שמתגורר כאן, בציון, או בתפוצה יהודית כלשהי, נסתפק אפוא בתקציר: בת 48, תושבת רמת־השרון, נשואה למפיק יואב צפיר, והשניים הורים לשלוש בנות: מיה (17), שירה (15) וגילי (11). זמרת ושחקנית, בוגרת לא מעט תוכניות ילדים וכמובן – להקת מנגו. המהפך שעברה, אחרי שהגיעה למשקל 100 ק"ג וכלל השלת עשרות ק"ג ואימוץ אורח חיים בריא – מדוברר כיום על פני אינספור פלטפורמות: בסדנאות, בהרצאות, בתוכנית רדיו, ערוץ סרטונים ביוטיוב, בפייסבוק, באתר שלה, והמון תשובות לשואלים בכל המסגרות.
בפרטיות, בארבע עיניים, לבושה בשמלה פשוטה ונאה ("מותגים לא מעניינים אותי ואני מתעבת שופינג"), היא מרשימה וחסרת פוזה: עברית רהוטה ואינטליגנטית, ספריות גדולות בכל פינה בבית הנעים. את כל הידע הזה היא מגייסת כדי לתחזק את המפעל שצמח בפראות סביב מופע היחיד שלה. הכל בגובה העין, אין ציטוט מחקר ללא סימוכין, יש היגיון בריא, צניעות, מעשיות.
"תתחילו בצעד קטן" – אומרת המשנה שלה – "כי גם עשרה צעדים ברחוב עדיפים על כלום. רק תתקדמו או תקדמו גם היום משהו".
ממה נבע המהפך הגדול?
"לא מהפך, אלא תהליך. מסלול. ירדתי בהדרגה במשקל כבר לפני עשר שנים. לקח זמן עד שגיבשתי עקרונות שמירה ודרכים ליהנות מכך. אני עשר שנים בתוך זה. לא בדיוק אינסטנט הצלחה".
אבל מתי התרחשה אצלך נקודת האל־חזור?
"נסעתי לחופשה בלונדון, עדיין עם עשרות קילוגרמים עודפים. אמנם כבר הייתי בתהליך של שינוי, אבל הגרמים ירדו לאיטם: 400־200 בשבוע. אבל לונדון, בכל זאת. וחלק מהכיף זה לנשנש פופקורן מתוק, נאצ'וס עם גבינה וכל מיני. לא ממש שמרתי על עקרונות התזונה הנבונה באותו הטיול. ההבדל הגדול היה שהלכתי. חרשתי את העיר לאורכה ולרוחבה. כשחזרתי הביתה, רצתי כמובן להישקל, בתקווה שלא עליתי יותר מדי. הגילוי היה מרעיש: ירדתי כמעט קילו בשבוע – פי שלושה מקצב הירידה הרגיל שלי – והכל בזכות הפעילות הגופנית".
והפריצה לציבור הרחב?
"לפני ארבע שנים בערך הכל עף פתאום והתרחב. אולי בגלל העניין המתעצם בבריאות גוף ונפש".
ומתי הפכת למרתה סטיוארט, דונה אידיאלה של עולם הבריאות?
"(מתכווצת) מעולם לא. אני ממש לא מושלמת. שום דבר לא מושלם סביבי. אני גם לא מטיפה לשלמות, חלילה".
ונטשת את עולם המשחק ותוכניות הילדים?
"כן, אבל לקחתי איתי המון תובנות מכל השנים האלה ואני משתמשת בהן".
אז מה הג'וב שלך? במה את עוסקת כיום?
"בהגדרה, אני מאמנת לאורח חיים בריא. הורדה במשקל היא רק חלק קטן ולא עיקרי במכלול הזה. המטרה היא לגרום לאנשים – יש גם גברים בין האנשים – שאינם מרוצים, להתניע שינוי, להוכיח שהם מסוגלים, גם אם לא למהפך, לחיים מהנים יותר".
את גם רצה בים עם שחר או עושה כושר. אני בוהה בלו"ז שלך ובא לי להתחפר במיטה. את, לעומת זאת, בסוף היום נראית רעננה, צעירה ומוכנה לקרב. איך, למען השם? ואם תייעצי לי להרבות באכילת פטרוזיליה – אני הורגת אותך!!!
"ראשית, יש לך טעות. עכשיו רק לפנות ערב. בעוד שעה־שעתיים אני נובלת. אני טיפוס של בוקר. שנית, אני אנרגטית מטבעי, אני מודה. ואני יודעת להיות יעילה".
מה העצה שלך לטיפוסים נעדרי תזזית כמוני?
"ראשית כל, גייסו את כל מה שטוב אצלכם".
מה כבר טוב, ריבונו של עולם?
"אני, ברגע של אמת, כשהבנתי איך נראים עליי 30 ק"ג עודפים, גייסתי את התכונות התומכות הפרטיות שלי: המשימתיות, ההקפדה על סדר ומשמעת, שרכשתי בלימודי המשחק בבית צבי".
היו גם תכונות שהפריעו?
"ברור! המטרות שלי היו מושלמות מדי ולכן גם מופרכות. אם חרגתי מעט מסדר היום הבריאותי, נפלתי לייאוש קיומי".
נו, באמת. כולם מציינים שהם "פרפקציוניסטים" כששואלים אותם על חיסרון. חיסרון כזה רק מוציא אותך יותר טוב.
"לא ממש. את רואה את ערימת הבלגן בכיור? ברור שאת רואה, אבל אני למדתי לא לראות. פעם לא יכולתי להתרכז בכלום, אם לא הייתי מסדרת אותה ואז מצחצחת מסביב. נאלצתי לקבוע סדר עדיפויות חדש, וכמובן, לשחרר". לדחוק הצידה המון 'זבובים' מסביב".
לא ספונטנית
כמה אפשר ללמוד על אדם על פי הבלט שהוא רוקד עם האוכל שלו? המון. כיוון שצפיר ואני עוסקות ב"הבראת" מתכונים, כלומר, שיוף הערך הקלורי בלי לפגוע בליבה, סיכמנו שהיא תכין ואני אטעם.
סידור כלבבי. על פי מחול האש שהיא מבצעת סביב הפשטידה והסלט, הכל מתחוור. הברוקולי מצופה בטחינה בהינף בזק ועף לתנור, את הכנת הסלט הצבעוני היא מדגימה לי בחמש אבחות של הרף עין. בקושי יצרנו שיחה וכבר הכל מצטלחת ונזלל על ידי.
גם קודם היו לך רמות אנרגיה כאלה?
"אני אישה חרוצה, אבל הייתי אמא לֵאָה. הכל התיש אותי. נגררתי לגן השעשועים עם הילדות. אף פעם לא הייתי בליינית גדולה. החברים צוחקים עליי שאני אוהבת מסיבות בצהריים. גם בהצגות מאוחרות היה לי ממש קשה".
אז מאיפה צצו האנרגיה וההספקים של היום?
"אני אוהבת את מה שאני עושה! זה טוען וממלא אותי. וכשאוכלים אוכל מזין והגוף קל יותר ב־30 ק"ג, ואף בחמישה, שישה – יש יותר כוח. כשמתרגלים להניע את הגוף, הוא פשוט חזק ושורד יותר. לא צריך דוקטורט כדי להבין שאם אני ניזונה היטב ושמחה בעבודה שלי, זה יתבטא ברמת האנרגיה והריכוז".
מתי את מספיקה להתאמן? שלוש בנות. בית. לו"ז של קצין בכיר באמצע מבצע.
"אימון ותנועה חשובים לי ולכן אני מקפידה שהם לא יהיו ספונטניים, אלא מתוכננים מראש ומובנים בלוח הזמנים – אחרת, אשתמט מהם. נכון שכושר דורש זמן, אבל להתלבש, אחר כך, לעומת זאת, קל מאוד. פשוט שולפים משהו מהארון. הכל מתאים, הכל פשוט, הכל במידה הנכונה".
ואיפה הקושי? ואל תתחילי לעצבן שאת "מחבקת את הקושי".
"התהליך היה ארוך וקשה, ובפירוש לא מתגמל. בשיאי שקלתי מאה ק"ג ונדרש שינוי עצום: להכיר בעובדות, לקבוע סדר יום חדש וכמובן – להתאפק".
איך בני המשפחה מתמודדים עם השיטה? עם אמא זוהרת, משיגה, מצליחה?
"המשפחה, ובמיוחד הילדות, לא חוות אותי כ'שיטה'. הן מכירות אותי כאמא, כדמות תלת־ממדית ומאוד לא מושלמת שחווה איתן ולעיניהן קשיים, משברים וסתם עניינים שבשגרה".
ואם הבנות רוצות צ'יפס?
"אני לא כופה עליהן שום דבר. בהתחלה פשוט בישלתי כפול, בשבילן ובשבילי. היום אני סופרת ניצחונות קטנים: זאת אוכלת צ'יפס, אבל כחלק מהארוחה. זאת בולסת ממתקים עם החברות, אבל מביאה ביוזמתה לבית הספר קופסת פירות מהבית. למדתי שבמקום להרצות, צריך פשוט לעשות. הן רואות, ויש תהליך איטי של הטמעה. אין לחץ".
גם יואב בעלך נפל בסם הבריאות?
"רק אחרי ששמע הרצאה שלי ופתאום ירד לו האסימון. לא רגע אחד לפני".
מה יש לך במזווה? מה לא תכניסי הביתה?
"אני לא מאמינה בלהעביר את הזמן באיפוק ובתסכולים, אבל מנסה לא להכניס הביתה מזונות זבל".
לא ב"דיכי"
הדמות התקשורתית של צפיר מושכת אש, לעג, ביקורת ואי־אמון. הרשת סערה בעקבות השיר "שמנמונת", שהעלתה ליוטיוב שלה ומיהרה להוריד. צפיר סיפרה שכתבה על זיכרונותיה כילדה מלאה שכונתה "שמנמונת" ו"שמנמנולה", אבל רבים האשימו אותה בביקורת על ילדות כבדות משקל. ויש כמובן את דמותה של "מיכל צפיר" בגילומו של טל פרידמן, ככוהנת דיאטות אינטנסיבית הסוגדת לרזון ושואגת ללא הרף את המנטרה: "אני לא שמנה!"
כאשר פוגשים אותה במציאות, קשה להבין מדוע. צפיר רחוקה מלהיות מניפולטיבית. היא ישירה ומכוונת מטרה ואפשר להאמין לה שכסף לא מניע אותה, בעיקר לאור העובדה שהרוויחה יותר ככוכבת ילדים ("באתי מבית שהציב גבולות פשוט כי לא היה כסף. גם אז הסתדרתי"). אולי זה עודף העליצות והמרץ שמעוררים אנטגוניזם כה רב, בעיקר בקרב אנשים תשושים המתקשים למצוא את הזמן לחתוך לעצמם סלט חסה.
למה, לדעתך, הפרסונה התקשורתית שלך מושכת כל כך הרבה אש? הרי לא פגעת באיש, יש לך מספיק מאמינות שמדווחות על שיפור גדול.
"מאיפה שאדע? התגובות המרושעות ברשתות מפתיעות גם אותי. להגיד לך שהכל שטויות? להתעלם? אני מודה שקשה לי. אולי אני חייבת באמת להבין מאיפה זה נובע ולטפל בפער הגדול הזה בין איך שתופסים אותי למי שאני באמת. אולי זוהי קריאת השכמה חשובה, שעליי לחדד את המסרים".
אולי זה בגלל החזית המושלמת, הבלתי עציבה והכה אינטנסיבית שאת מציגה?
"זו לא הצגה. כל מי שמתחיל תהליך חייב להתגייס עבורו ולנסות לא להישבר. ובואי אזכיר לך שוב: אני שמחה כי אני אוהבת את מה שאני עושה, ואולי גם זה מתסכל".
את לא נפגעת? הרי לא עוללת דבר לאיש!
"ברור שאני נפגעת, איך לא. אבל למדתי שמי ששורד הוא הגמיש שמתכופף מול הרוח ולאו דווקא החזק".
ומה את עושה עם הדכדוך?
"מה זאת אומרת???"
דכדוך, נו. דיכי, עצבת, נניח. קצת חידלון.
"(משימתית מתמיד) אני בודקת מאיפה הוא בא, ומטפלת במקור העצב. מנסה למצוא מה לעשות כדי להרגיש טוב יותר. לי אישית יעזרו הליכה, ריצה (אנדורפינים), להכין סלט צבעוני ובעיקר לכתוב".
לכתוב.
"תהליך פשוט שאנשים שוכחים ממנו. פעם כתבו מכתבים ותוך כדי כתיבה חוו תהליכים של הגדרת הכאב, הכרה באמת והקלה. עצם הדיווח היווה תרפיה מסוימת. היום עושים לייק או שמים אמוג'ים במקום לדבר. מחקרים הוכיחו שאדם שכותב או מקליד או מקליט, במשך 20 דקות ביום – יחווה בתוך ארבעה ימים ירידה בלחץ הדם".
ומה את מציעה למי שניסו לאכול מסודר ואז נפלו שוב חזק לפחמימות ריקות?
"תרגיעו קצת. תסדרו מגירה, תאפו משהו, שבו לשיחת נפש, תשחו בים. תתחילו שוב באכילה מבוקרת. סטיתם מעט או המון? לא נורא, הלכתם מעט? הרבה יותר טוב מכלום".
סלט סלק ותפוז של מיכל צפיר
הכנה פשוטה, רכיבים מעטים ומובחרים, צבעים עזים, ערכים תזונתיים גבוהים, המון אנרגיה. מה עוד צריך מסלט יפה? טעם. אז יש.
החומרים הדרושים:
12 סלקים קטנים
2 כפיות זרעי כמון
2 כפות חומץ בן יין אדום או פטל
3.5 כוסות גרגר נחלים
3 תפוזים קלופים, מחולקים לפלחים
300 גרם גבינת עיזים רכה
מלח ים, פלפל שחור
לרוטב:
1 כף דבש
1 כפית חרדל
1.5 כפות חומץ בן יין לבן או שרדונה
3 כפות שמן זית
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום גבוה.
2. שוטפים היטב את הסלקים ומניחים בתבנית עם זרעי כמון וחומץ בן יין אדום.
3. מכניסים לתנור למשך 30 דקות, אפשר לעטוף את הסלקים בנייר אפייה ועליו נייר אלומיניום.
4. ברגע שהסלקים מעט רכים, מניחים להם להתקרר ואז חותכים לרבעים או לחצאים – תלוי בגודל הסלק.
5. מערבבים את כל חומרי הרוטב.
6. מניחים בקערה את הסלקים, עליהם את גרגר הנחלים ויוצקים את הרוטב על הכל. בסוף מניחים את פלחי התפוז והגבינה המגוררת, ולפני ההגשה מתבלים בעדינות במעט מלח ופלפל.
פשטידת ברוקולי, בצל וטחינה
מתכון שעבר הרזיה
פשטידת הברוקולי המוכרת לעייפה עברה אצל צפיר "הרזיה": הושלכו הבצק, השומן והקלוריות. הגבינה והביצים זזו הצידה, וקמח החיטה הומר בקמח כוסמין.
החומרים הדרושים:
400 גרם ברוקולי או חבילת ברוקולי קפוא
1 כוס קמח מלא או קמח כוסמין
3 כפות טחינה מלאה, מעורבבת עם מעט מים
תערובת עשבי תיבול מיובשים
1 בצל פרוס, מאודה קלות
מלח ים, פלפל שחור
3 כפות שומשום מלא, לזרייה
אופן ההכנה:
1. חותכים את הברוקולי לחתיכות קטנות (אם קפוא, מפשירים לפני ומסננים את הנוזלים).
2. מערבבים בקערה את הקמח, הטחינה והתבלינים, ואם צריך מוסיפים מעט מים כדי שהתערובת תהיה אחידה. מוסיפים אל התערובת את הברוקולי והבצל ומערבבים בעדינות יחד את כל החומרים.
3. משמנים קלות תבנית, מעבירים אליה את כל התערובת וזורים את השומשום.
4. אופים במשך 30 דקות בחום בינוני – עד להשחמה.
ניתן להחליף את הברוקולי בכרובית, אפשר להוסיף פטריות ולהחליף את הבצל בכרשה.
השאלונירה
איך את "מבריאה" מתכון?
"ממעיטה בסוכרים וממירה אותם במולסה, סוכר קנים, סוכר קוקוס ומייפל; מחליפה גבינות ושמנות בטחינה; מגדילה כמות ירקות; ומחלקת למנות קטנות יותר".
מה שובר אותך?
"פיצה, לחם טוב עם חמאה, שוקולד. הייתי מכורה".
מה לא תאכלי בשום אופן?
"בוטנים".
מסעדה מועדפת?
"(חושבת, לא בא לה בקלות) אני אסתדר בכל מקום. תמיד אמצא משהו לאכול".
בכל זאת, מסעדה מועדפת???
"רביבה וסיליה. הווייב שם נכון. שילוב של מקצועיות ורעננות".
צמחונות? טבעונות?
"לא. אבל צורכת מעט מאוד חלבון מן החי".
מטעמי חמלה?
"גם. בעיקר קשיי עיכול".
מי מבשל בבית?
"כולם, לא כולל יואב. העוזרת למדה, הבנות יודעות, וגם הבישול ממילא פשוט ומהיר, כי אני מאמינה שלא כדאי לשנות את המזון הבסיסי עד שלא יכירו אותו".
לפני המהפך, סליחה, התהליך, בישלת?
"לא הרבה. טיגנתי שניצלים, הכנתי פירה, כאלה. עכשיו אני יותר במטבח".
מה תשמחי לדעת לבשל, ולמה?
"לאפות לחם מחמצת בריא. מוצא חן בעיניי לגדל את גור המחמצת הזה במקרר".
איפה אתם בסדר פסח?
"אצל אבא ואמא של יואב: יעל וטוביה צפיר".
מה יהיה על השולחן?
"אוכל בסיסי, בריא, הצלי של יעל חמותי".
אוהבת אוכל מסורתי?
"מתה על חזרת! מתגעגעת לחזרת של אמא שלי. משוגעת על עוגיות הקוקוס של פסח".
ומה עם קניידלך, תטעמי בכלל?
"כן. לפי עיקרון ה־ 80 ־ 20 : משתדלת לאכול 80 אחוז אוכל בריא, סלטים, ירקות מבושלים ובשרים ו־20 אחוז חטאים. עיקרון זהב!"
על מה תקפידי שיהיה אורגני במטבח שלך?
"ביצי חופש! עלים ירוקים! (שזה חסות ועשבי תיבול)".
איזה מוטו יעזור לקוראים לצלוח את המצות?
"לא להכניס אויבים הביתה. אם יניחו לי עוש גיות קוקוס מול הפרצוף – אטעם אותן. אין לי אנרגיה להתאפק. לא נכון בעיניי לבזבז כוח רצון על התאפקות כשמשהו מפתה מונח לפניי – אבל לא אכניס אותן הביתה!"
לפנייה לכתב/ת 
