רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: רועי גליץ
    7 ימים • 04.04.2016
    הולך ופוחת הדוב
    דובת קוטב, ברגע אינטימי, מיניקה את גוריה אחרי מסע ציד מוצלח, פילי ים שרים, פינגווין מרחף באוויר וכלב ים נמרי פצוע אנושות בעקבות נשיכת לווייתן. צלם הטבע רועי גליץ שב ממסע בקצה הצפוני והדרומי של כדור הארץ, והביא צילומים נדירים של בעלי חיים שהולכים ומתמעטים, הנאבקים על קיומם במציאות של התחממות גלובלית. החיות שלא ישובו אל הכפור ‑ יומן מסע בתמונות
    רועי גליץ

    אביב מתעורר

     

    1 במאי 2015 איי שפיצברגן, על גבול האוקיינוס הארקטי

     

    השעה קצת אחרי חצות והשמש שלא שוקעת מלטפת את הפיורד הקפוא מעבר לאופק. אני שוכב כבר שעות, בשלג העמוק של האי שפיצברגן, מול הקוטב הצפוני, מכוון את העדשה לעבר הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם, דוב הקוטב.

     

    צילום : רועי גליץ

    צילום : רועי גליץ

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    המסת הקרחונים, בעקבות ההתחממות הגלובלית, גורמת לכך שמעל דובי הקוטב מרחפת כיום סכנת הכחדה חמורה ורוב המדענים העוסקים בתחום חוששים כי הם לא ישרדו את המאה ה־21. יותר ויותר גופות של דובים מזי רעב מתגלות מדי שנה, כאשר השטחים הקפואים שבהם הם צדים את כלבי הים הולכים ומצטמצמים.

     

    דובת הקוטב, שאחריה עקבתי בימים האחרונים, תוך שאני ניזון מקופסאות "מנה חמה" בלבד ובלי מקלחת, יוצאת החוצה. אחרי ארבעה חודשים של צום מוחלט, במעין תרדמת החורף שבמהלכה שהתה במאורה והיניקה, היא חייבת להאכיל את שני גוריה וכמובן – לאכול בעצמה.

     

     

    צילום: רועי גליץ
    צילום: רועי גליץ

     

    התחושה בידיים וברגליים הולכת ונעלמת בקור המקפיא, אבל דובת הקוטב עדיין ממתינה בסבלנות לכלב הים, עד שיעלה לנשום אוויר. לנו אסור לזוז אפילו מילימטר, כדי לא לדחוס את השלג מסביב ולהסגיר בכך את ההפתעה המצפה לו.

     

    שש שעות אחר כך, הצורך לרוקן את השלפוחית בשילוב העייפות, אחרי לילה שלם ללא שינה, מקשה עליי להתרכז. אבל אז, לפתע, מגיעות 12 השניות הגורליות שיחרצו את חיי כלב הים וינפיקו את התמונה שכל כך חיכיתי לה. דובת הקוטב מסתערת לעברו ושולפת אותו ממי הפיורד. היא נועצת את שיניה במפרקת ובסיבוב אחד שוברת אותה. הציד תם. האדרנלין גועש וכל הקשיים שחוויתי קודם נעלמו כלא היו. המצלמה מתקתקת והתמונה מנציחה את המחזה הנדיר ואת הציד המוצלח.

     

     

    שלושת הטנורים

     

    7 בינואר 2016 , איי ג'ורג'יה הדרומית, ליד אנטרקטיקה

     

    פיל הים הדרומי, המשתייך למשפחת כלבי הים, הוא היונק הימי הטורף הגדול ביותר בעולם – כשמשקל הזכרים יכול להגיע עד ארבע טונות. שיא נוסף שמחזיקים בו פילי הים, שזכו לשמם בזכות חוטמם המרשים, הוא בצלילה לעומק. הם מגיעים עד לאלף מטרים מתחת לפני הים ויש פיל ים שתועד בעומק מרשים של 2,133 מטר.

    במשך כמעט שלוש שעות שכבתי על החוף, ליד יצורי הענק שהתקבצו שם יחדיו, בהמתנה לתמונה הנכונה. עקבתי אחריהם דוחפים זה את זה, נוחרים, שואגים בקול צרוד

    ועוצמתי ומפהקים. לשמחתי, הצלחתי לתפוס שלושה זכרים, צעירים יחסית, שואגים במקביל בעודם מביטים לכיווני וגורמים לי לצחוק לעברם בתגובה.

    מחקרים שנערכו במושבות דובי הקוטב באלסקה מצביעים על ירידה של 40 אחוז בגודל האוכלוסייה בין השנים 2001 ועד 2010, מכ־1,500 פרטים ל־900

     

     

     

     

    צילום: רועי גליץ
    צילום: רועי גליץ

     

    לקרוא ולקפוץ

     

    12 בינואר 2016 , איי ג'ורג'יה הדרומית

     

    כמו הפינגווין הקיסרי, גם הפינגווין האדלי (על שם אדל – לא הזמרת, אלא אשת החוקר שגילה אותם בשנת 1840) חי ומקנן על חופי אנטרקטיקה ואיי ג'ורג'יה הדרומית. הפינגווינים האדליים קטנים יחסית, גובהם נע בסביבות 70 ס"מ והם בעלי נוצות וזנב ארוכים. כמי שתלויים במשטחי הקרח של אנטרקטיקה לציד ולרבייה, גם בהם עתידה ההתחממות הגלובלית לפגוע אנושות. בעיצומה של סופת קרח, שהקשתה מאוד את הצילום, ראיתי חבורת פינגווינים אדליים מטפסים על קרחון. אחרי שהתקרבתי לאט־לאט, מהכיוון הנכון של האור, הצלחתי לצלם אותם מנתרים בין גושי הקרח לגובה מפתיע, יחסית לגודלם ולרגליהם הקצרות.

     

     

    צילום: רועי גליץ
    צילום: רועי גליץ

     

    הפצוע הנמרי

     

    13 בינואר 2016 , איי ג'ורג'יה הדרומית

     

    את כלב הים הנמרי — מטורפי־העל של אנטרקטיקה, הניזון בעיקר מפינגווינים, שלהם הוא אורב במים, צילמתי — כשהוא פצוע אנושות ואחד מסנפיריו חסר. ככל הנראה ננשך על ידי לווייתן קטלן והצליח לברוח. במשך כשעתיים שכבתי לצידו, על הקרקע החמה, בלוע של הר געש פעיל ופולט חום, מה שמסביר את היעדרו של השלג

    מסביב. הגם שהיה ברור שהוא מתייסר מכאבים, לא יכולתי לעשות דבר. כצופים מהצד, אסור לנו להתערב בטבע ואנחנו מנועים מלעזור לכלבי הים. הטבע, במקרה הזה, מוכרח לעשות את שלו.

     

     

    מועדון הפינגווין

     

    2 1 בינואר 2016 , איי ג'ורג'יה הדרומית

     

    אחרי חצי שעה של זחילה בשלג הכבד – הצלחתי להנציח את הפינגווין לבן האוזן מאכיל את גוזלו בעיצומה של סופת שלגים. זהו הפינגווין השלישי בגובהו (אחרי הפינגווין

    הקיסרי והפינגווין המלכותי), שמצטיין גם במהירות השחייה שלו מתחת לפני המים, שיכולה להגיע לכ־ 36 קמ"ש. את הקן בונה הפינגווין לבן האוזן מאבנים, ושני ההורים

    דוגרים על הביצים לסירוגין, יום אחד הזכר ויום אחד הנקבה. לאחר הבקיעה הם גם שומרים על הגוזל בתורות, וכשהאחד מחמם ומאכיל את הגוזל – השני יוצא לתפוס

    דגים. הגוזלים נשארים בקן כ־ 30 יום לאחר בקיעתם, ולאחר מכן הם עוברים ל"מעון" – אזור שבו מבלים פינגווינים צעירים רבים בגילם. בגיל 80 עד 100 ימים שוחים הפינגווינים הצעירים לראשונה לבדם. 

     

     

     

    צילום: רועי גליץ
    צילום: רועי גליץ

     

    אהבה של אמא

     

    26 במאי 2015 , איי שפיצברגן

     

    דובת הקוטב מגדלת את שני גוריה לבדה בתנאים מהקשים ביותר בעולם. לאחר ההזדווגות הזכר משאיר את האם לבדה והיא ממליטה אותם בחודשים שבהם החשיכה נמשכת לאורך היום כולו ומיניקה אותם במאורה. אחר כך היא יוצאת למצוא מזון, כיוון שהגורים הקטנים, שנולדים במשקל עשרה ק"ג, חייבים לעלות במשקל לפני

    החורף הקשה הצפוי להם. זו הפעם הראשונה שראיתי דובת קוטב מיניקה והצלחתי לצלם אותה. המחזה המקסים הזה ריגש אותי במיוחד, כי נוכחתי לדעת שהיא חשה בנוח וסומכת עליי מספיק כדי לעשות זאת ממש לנוכח עיניי המשתאות.

     

     

    צילום: רועי גליץ
    צילום: רועי גליץ

    לחבק את הדובי

     

     6 בינואר 2016 , איי ג'ורג'יה הדרומית

     

    אחד מבעלי החיים הכי מתוקים שפגשתי במסעות הצילום שלי הוא גור דוב הים הבלונדיני הזה. דובי ים, קרוביהם של אריות הים הנעים על האדמה ברגליהם הקצרות, מגדלים את צאצאיהם בחופי איי ג'ורג'יה הדרומית. הגור הבלונדיני הזה, היחיד מסוגו בין אלפי דובי הים על החוף, הוא נדיר מאוד. ביליתי כשעתיים לצידו, כששיחק עם הגורים האחרים ותפס מדי פעם תנומה קצרה. שעתיים שבהן לא הפסקתי לחייך. נראה שיש לי חולשה לבלונד.

     

     
    עוד יום במשרד. רועי גליץ
    עוד יום במשרד. רועי גליץ

     

    בדרך אל הקליק

     

    כל פרויקט כזה מתחיל חודשים רבים לפני היציאה ליעד. ראשית צריך לנסות לחשוב את המקום והעיתוי הטובים ביותר לצילום, כיוון שלכל בעל חיים יש מחזור שנתי משלו

    הכולל חיזור, המלטה ונדידה. ישנם גם לא מעט יעדים המצריכים אישורים שלוקח זמן רב להשיג מהממשלה המקומית.

    מבחינה לוגיסטית, צריך לדאוג לאוהלים או בקתה, דלק ומזון למשך השהות, תקשורת לוויינית, ובחלק מהמקומות גם חייבים, לפי החוק, רובה למקרי חירום. וישנו גם ציוד

    להגנה מקור: בגדים טרמיים, מגפיים ארקטיים שעמידים לטמפרטורות עד מינוס 54 מעלות וגרביים מיוחדים. אם הביגוד לא איכותי, לא נוכל להישאר שעות ארוכות בהמתנה

    לתמונה, בתנאי קור קיצוניים.

    אחרי הכל, בעלי החיים לא ממש מחכים לדגמן עבורנו. ראשית צריך למצוא אותם, להתקרב לאט ובסבלנות כדי לבדוק את תגובתם לנוכחותנו, ורק כאשר הם חשים בנוח

    להתקדם, תוך ניסיון להישאר בזווית המתאימה של האור. תמונה טובה באמת היא בדרך כלל תוצאה של שעות ולעיתים גם ימים של המתנה.

     

    רועי גליץ הוא צלם טבע, מנכ"ל בית ספר לצילום ומדריך מסעות למקומות המיוחדים בעולם בחברת פוטוטבע 

     


    פרסום ראשון: 04.04.16 , 12:06