קריאת מוני

בחנו את עצמכם: מה אתם יודעים על מוני מושונוב?

ועד כמה הוא שולט בפרטים? התשובות שלו בכתבה

1. איפה ראית את גמר גביע העולם 1966, ומה שתית?

"רגע אחד, רגע אחד... שתיתי סודה אצל מיוחס במסעדה! הכניסה לשוק ברמלה, מצד ימין. הייתה לו אנטנה ענקית, הוא קלט את המשחק מירדן או קפריסין. ולא שאהבתי סודה, אבל הייתי חייב להזמין, אחרת לא הייתי נכנס. איזה קסם זה היה לראות טלוויזיה!"

תשובה נכונה.

"נולדתי ברמלה בבית החולים אסף הרופא, הבן הראשון בארץ למשפחה מבולגריה. מגיל אפס קראו לי מוני. רק בכיתה א' גיליתי שאני בעצם שלמה. ב'זהו זה' שאלו אותי מה לכתוב בקרדיט, ובאותו רגע החלטתי, מוני. אפילו הלכתי לשנות את השם במשרד הפנים. אמרו לי, '40 שקל למחוק את שלמה, 14 להשאיר בסוגריים'. השארתי בסוגריים". (+1)

אנגליה זוכה בגביע העולמי ב-1966

2. על איזה שחקן תיאטרון אמרת כילד לחברים שהוא דוד שלך?

"את זה אי אפשר לשכוח: חזקי".

אבנר חזקיהו הבלתי נשכח.

בתור ה"באבה בובה" ב'זהו זה'

"ראיתי אותו בתיאטרון העונות עם 'הנסיכה האמריקאית' של נסים אלוני. לא הבנתי כלום, והיה נפלא. הוא הגיע פעם להופיע בקולנוע איילון ברמלה, וכילדים היינו מנסים להתגנב מאחורי הקלעים לראות שחקנים, ואוח, הבן של הסדרן היה אכזר! אז אמרתי לחברים שלי, חזקי הוא דוד שלי. הם לא האמינו. נכנסתי פנימה ואמרתי לו, 'שלום צ'יצ'ו חזקיה'. אצל בולגרים כולם זה צ'יצ'ו. 'הם לא מאמינים שאתה דוד שלי'. חזקי הסתכל עליי ואמר, 'מה שלום אבא?'" (1+)

3. מתי החלקת לראשונה את השיער?

"כשאח שלי התחתן. חייבים לעשות אבו עגילה, אין פה בכלל ויכוח!".

עם אריק איינשטיין

מזל טוב!

"ברמלה של הסיקסטיז היה נהוג לעשות אבו עגילה. הייתי הולך למועדונים של הפושטקים - קליפסו, כריש, גיל, פאר, אורלי, איפה שראיתי את ההמונד הראשון - רק לא העזתי להיכנס. לז'קי מהפלאפל היו שש בנות נדמה לי, הן היו עושות לי את ההחלקה. והייתי הולך עם הכל, חולצה עם צווארון רחב ומכנסי פדלפון. אבל הייתי כזה נחנח. ישר בלט שאני חיקוי. כל כך התלהבתי מהאבו עגילה, עד שלקחתי את התמונה מהחתונה ושמתי בתעודת הזהות. אחר כך הגעתי לאוניברסיטה, והתל־אביבים הסתכלו עליי וקראו לי 'הפרֵח' מרמלה'. זו הייתה הפעם האחרונה שקראו לי ככה". (1+)

4. איפה פגשת לראשונה את אריק איינשטיין?

בסרט 'מסע אלונקות'

"אוי אריק אריק. כן, ברחוב אבן גבירול, בדרך לאודישן לסרט עם יעקב בודו, 'מיליונר בצרות'".

תשובה נכונה.

"שיחקתי אז בתיאטרון העירוני חיפה, ובדרך לשם ראיתי את אריק וסיפרתי לו. אני מגיע לאודישן, פול־און, אני הרי תלמיד השיטה של סטניסלבסקי, נולה צ'לטון. תפקיד של נהג מונית, אבל נכנסתי לזה, אוי, השפלתי את בודו. והוא איש כזה נחמד, בילדותי הוא פעם הכניס אותי להצגה וגם קנה לי טמפו, עם קש. בקיצור, מה זה השפלתי אותו באודישן, 'תראה איך אתה נראה!' - ולא קיבלו אותי. בדרך חזרה ראיתי שוב את אריק. מה קרה? נראה לי שלא התקבלתי, וסיפרתי לו מה קרה. הוא נקרע מצחוק. ומאז נקשרנו.

"האמת שהייתה לי קודם חברה שהיתה שותפה של סימה ואריק היה בחדר השני. אבל אף פעם לא ראיתי אותו. רק רשמתי לו הודעות, בחיל וברעדה. כי הייתי מעריץ שלו, מימי גשר הירקון. והוא היה בנאדם הכי סבבה. תחשוב על החבר שהכי נעים לך לשבת איתו: זה היה אריק. ואז הערב ההוא, אני לקראת הצגה גנרלית, הולך לישון. מציץ לטלפון, זו סימה. מה, סימה מתקשרת? וזהו. אני טס אליהם ורואה אמבולנס בדרך. טסתי מיד לבית חולים. הייתה בהתחלה עוד אופטימיות זהירה. ואחר כך... לא, בוא נעזוב את זה". (1+)

עם אשתו סנדרה שדה

5. זהה והשלם את הציטוט: "הייתה צריכה לבוא בשש וחצי. עכשיו כבר שש ורבע. היא לא תבוא. מואסת בי. לחינם התבזיתי. כבר יש לי..."

"וואו, בא לי לבכות. חנוך לוין, 'המתלבט'. ומה אני אומר בהמשך? כבר יש לי - כאב ראש? רגע, אולי משהו עם הפרוסטטה? שלשול?!"

"כבר יש לי שלשול מרוב מתח. היא שמיימית ונפלאה. ואני, מה אני?"

ומה בן גוריון אמר על אחיו?

"חנוך היה בעיניי מוקצה, עד שראיתי את 'יעקובי ולידנטל' ואמרתי, וואו. זו לא רק המילה, זה השימוש בה. גם חשבתי שהוא יהיר, לא היה אומר לי שלום, עד שבשנות ה־90 הוא הזמין אותי ל'המתלבט'. אני קורא את המחזה ואומר לו, אתה מוכן לקבל הערות? 'כן'. יש לך יותר מדי 'פרוסטטה' בטקסט. חנוך הקשיב והקיף בסוגריים שבע פרוסטטות. אחר כך הוא החזיר את כולן". (1+)

6. לאיזה מספר התקשרו הצופים ב'זהו זה'?

"היו שניים! 414155, והשני (מתחיל לשיר) 426144. לא, את זה אי־אפשר לשכוח. זה כבר בגנטיקה".

עם חואקין פיניקס ב'הלילה שלנו'

אלא מה.

"תמונה מ'זהו זה': פעם הגיעו מהבי־בי־סי לראות איך עושים את התוכנית. היה פרק על גשם. ובארץ כמו בארץ, איך עושים גשם? שמים חבית על סולם, ומוציאים ממנה טוש. אמה־מה, כשהתחילו לספור לאחור, מישהו נשען על החבית וכל המים נשפכו. ואתה צריך להמשיך ולהגיד טקסט! אני מסתכל לקונטרול ורואה איך האנשים מהבי־בי־סי ברחו. הם כבר לא עמדו בזה.

"את הבאבה בובה הכנסתי די מהר למגירה. הוא היה לי כבר יותר מדי. תקופת מלחמת המפרץ הייתה טראומה גדולה. הילדים עם המסכות על הפנים, וסבתא של סנדרה לא רצתה להיכנס לחדר האטום. ניסו שאמא שלה תשכנע אותה - לא מוכנה. 'נו, היא חיה מספיק', היא אמרה. תבין מה זה ילדים ששומעים את זה. ואתה עושה באותה תקופה את הבאבה בובה עד שהוא לא מאפשר לי ללכת ברחוב. זה הגיע למצב שאנשים דתיים, אבל ממש, היו מבקשים ממני ברכה. תרגיעו, זה בצחוק! לא. אין צחוק עם הבאבה בובה". (1+)

הבן, מיכאל מושונוב

7. מתי ואיפה ראית את שלמה בראבא הולך לישון על שולחן?

"אוי אוי, מלחמת לבנון, בסביבות אגם קרעון. בגלל הפחד".

תשובה נכונה.

"הימים של 'אש יא ברבאבא?' אנחנו מופיעים בפני חיילים ובדיוק באמצע הקטע של יאצק, המאגיסט מאחור מתחיל לירות. היה מתח נוראי. באמת מפחיד. אחרי ההופעה אני רואה את בראבא הולך לישון עם מדים, קסדה, שכפ"צ, מניח את הראש על אקורדיון (נקרע מצחוק). 'עכשיו אני מוגן', הוא אמר לי.

"גם נשפטתי משפט צבאי במלחמה הזו. אשתו של שלמה יידוב, חבר אמת שלי, עמדה ללדת. הבטחתי שאקפיץ אותו ארצה. חמש בבוקר, לקחתי ג'י־אמ־סי ונסענו לקריית־שמונה, כשיוני רכטר מאבטח אותנו עם עוזי. כשחזרתי כבר לא נתנו לי להיכנס בשער פאטמה. התנאי היה שנלווה מכלית. איכשהו אנחנו חוזרים ללבנון לקו, ואיזה סגן אלוף מתחיל לצרוח עליי. עליתי למשפט. אוי, לבנון, איזה ימים נוראים. ואנשים כאן רוצים עוד כיבושים, לך תבין". (1+)

8. מה היה הסלוגן בפרסומת שעשית עם בראבא עבור מפעל הפיס?

"רגע, יש לי את זה... אנחנו עושים הכל ביחד!"

כמעט. "כל דבר אנחנו עושים ביחד".

"שיחקנו שם כל מיני דמויות, אפילו היינו רייגן וגורבצ'וב. את זה אני לא יכול לשכוח כי כשאתה עובד עם בראבא זה לפחות מאה טייקים, והוא אוהב את זה, כי הוא אוהב עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בשאיפה ל'אחד הטוב'. שלא קיים, אגב". (1+)

9. מי כתב עליך בביקורת: "איך הוא מסוגל להוציא משהו מהתפקיד הזה, רק אלוהים יודע". ועל מה?

"זה קשה. (מתלבט ארוכות ומקבל רמז: זאב רב־נוף) הבנתי, זה אומר קולנוע. אז אני מניח שזה על 'מסע אלונקות'".

נפנק אותך בחצי נקודה.

"את 'מסע אלונקות' הקרינו אז בקורס קצינים, אתה מאמין? ותראה איפה הצבא היום. וייסמן היה עבורי חוויה קשה. עברתי סיוט בתפקיד הזה, השפלות, ואחר כך הבנתי שג'אד (נאמן, במאי הסרט ־ י"נ) פשוט עשה לי את זה בכוונה. אחרי הסרט הבנתי שקולנוע הוא לא המקצוע שלי. בניגוד לתיאטרון, יש דברים בקולנוע שאתה לא צריך לשחק, אלא להתנהג אותם. וכשרואים אותי בסרט מקרוב, מתחת לאלונקה, אני מתנשף, אבל המצלמה קולטת שזה לא אמיתי. בקולנוע, אם אתה סוחב משהו כבד, הוא צריך להיות ככה באמת. ושם פשוט לא שיחקתי טוב". (1/2+)

10. מנה שלושה תפקידים בקולנוע שעליהם ויתרת ובמקומך קיבל אותם משה איבגי.

"'מתחת לאף', 'שורו'. אני בכלל לא בטוח אם משה יודע מזה, ובכל מקרה הוא היה נפלא בהם".

נכון, והיה גם 'גמר גביע'.

"הכל בגלל תסביכי 'מסע אלונקות'. שבי (גביזון) פנה אליי עם 'שורו', ינקול (גולדווסר) הציע לי את 'מתחת לאף' - לא יודע, קראתי אז תסריטים וזה נראה לי לא רציני כזה. יש שם סצנה שאורי גבריאל, נדמה לי, מתנדנד באוויר, ושם נשברתי, מה זה, אתם עושים קומדיה באמצע סרט רציני?

"איבגי הוא שחקן הקולנוע הטוב ביותר שלנו. מהרגע הראשון, הוא הביא סגנון משחק שלא נראה כמותו. וכמובן בלי להביע עמדה לגבי הטענות כלפיו - אני רק יכול לקוות שנוכל לראותו שוב בקרוב". (2/3+)

11. מה הייתה ההצגה הראשונה שבה ראה אותך בנך מיכאל?

"'אני לא רפופורט'".

אתה צודק.

"ואני זוכר את הבהלה שלו. הייתי מאופר ככושי מאוד מבוגר, עם הדבקות של זקן - מיכאל הביט בי ופרץ בבכי. בכלל, זו ההצגה שבה גם עברתי את התקף החרדה שלי, רק שאז לא הכרתי את המושג. תקופה לא פשוטה, הייתי בחובות היסטריים, משכנתה היסטרית, וגם בטיפול פסיכולוגי. ואני חווה על הבמה את ההתקף כשאני משחק עם גיבור ילדותי חזקי. 20 דקות אחרי שההצגה מתחילה, אני מרגיש שאני הולך למות. אומר לו בשקט, 'חזקי, אני לא מרגיש טוב', בזמן שהוא מדבר את הטקסט. והוא עונה, 'צא לשנייה, תפליץ קצת וזה יעבור'. אני יוצא לדקה, חוזר, ושוב: הולך למות.

"ירדתי לחדר ההלבשה. שומע ברקע את חזקי אומר לקהל את המשפט הקלאסי, 'מוני לא מרגיש טוב. יש רופא באולם?' מגיעים שלושה אנשים. ואני מעולף ככה, עם איפור כבד, וההדבקות של הזקן נושרות. עד שאחד מהם אומר לי, 'תשתה קולה'. בשארית כוחותיי עניתי, 'שבע שנים למדת רפואה, וזה מה שאתה אומר לי?'

"בבוקר הלכתי לפסיכולוג. הוא שלח אותי לים. זה היה הטיפול הכי טוב שעברתי. ישבתי מול המים והתחלתי לבכות, לבכות, לבכות, כאילו יורדים ממני כמה קילוגרמים. חזרתי לפסיכולוג והוא שאל, 'מתי זה קרה לך?' 'באותה סצנה'. 'באיזה משפט?' 'הוא בא'. 'מי האיש שבא?' 'עורך דין, שבא לפטר אותי מהעבודה שלי בתור מנקה'. 'איזה עורך דין אתה מכיר?' הופה. מכאן והלאה כבר בניתי לעצמי את התסריט: זה אח שלי. אחי הגדול. דומיננטיות של אח? יחסי אח גדול־אח קטן? כל זה פתאום יצא החוצה". (1+)

12. ואיך מיכאל קשור לרותי נבון?

"ברור! נו, השיר שלהם, שהיה צריך לשלם זכויות. אהה... 'מה קורה לי'".

יפה. השיר 'רוצה ולא מוצאת' של נבון משובץ בשיר 'מה קורה לי' של כהן@מושון, הרכב ההיפ הופ של מיכאל מושונוב ומשה כהן.

"מיכאל תותח. שחקן נפלא. ראית אותו למשל ב'ערבים רוקדים'? איזה תפקיד. חבל שהסרט נפגע בגלל המצב, כי אנשים כאן אומרים, 'מה, עוד פעם סרט על ערבים?' לא, על מה רציתם שנעשה סרטים? גם באמנות אתם רוצים שלא נתייחס לבעיה האמיתית שאנחנו חווים כאן?

"הילדים שלי ושל סנדרה, עלמה שהיא זמרת אופרה נפלאה, ומיכאל, יותר מבוגרים מאיתנו. כשאנחנו מתחילים ויכוח מיכאל הוא זה שבא ואומר, הופ, אני הולך מפה. הצעד הגדול שעשינו איתו היה להפסיק להילחם בו. מיכאל לא הסתדר, מגיל צעיר הוא היה הולך לפסיכולוג כי פשוט נלחצנו, ובחטיבת הביניים הוא הפסיק ללכת לבית הספר. ואז הפסקנו להילחם בו, והוא מצא את הדרך שלו.

"אחר כך הגיע העניין הזה עם הצבא, שאני מאוד מעוצבן ממנו. מיכאל - ואני מקווה שאין לו בעיה שאני אומר את זה - ממש רצה להיות בצבא. ממש! אבל פשוט לא רצו לקחת אותו. צה"ל לא רצה לקחת עליו אחריות. אבל הוא נאלץ לעבור את הגיהינום הזה, 'משתמט' - שזה בדיוק הפוך ממה שקרה איתו! וזה לא נגמר. מעצבן נורא". (1+)

13. אילו פוביות איבחנת אצל אשתך סנדרה?

"שאלה קשה. מה, הלוק הנשי? אולי ג'וקים?"

ג'וקים, וטלפונים מאוחר בלילה.

"סנדרה למדה מעליי באוניברסיטה ושמה עליי עין כששיחקתי את צ'ה גווארה. הייתי משוכנע שהיא איטלקייה. יותר מאוחר עשיתי איתה ועם בראבא אודישן בפרויקט בעין הוד. ושאלתי את בראבא, תגיד, איך קוראים לאיטלקייה הזו? 'איזה איטלקייה, רומנייה!' ישר הוריד אותי לארץ. (צוחק) והדייט הראשון? ממש בתחילת מלחמת יום כיפור. המתנתי לשיבוץ שלי, אף אחד ממי שהכרתי לא ענה לי, חוץ מסנדרה. אז בינתיים אולי נלך לסרט? טוב. קולנוע אלנבי, 'נשיא על הכוונת', אולם ריק. אפשר לקרוא לזה הדייט הראשון. אה, וחוץ מזה לאבא של סנדרה גם קוראים מוני. נו, צריך להוסיף?" (1/2+)

14. על מי נאמר, "הילד הזה כבר יגדל בארץ ישראל"?

"על אחי הבכור. דוד בן ־גוריון אמר את זה לאמא שלי, בבולגריה".

מדויק.

"דוד של אמי היה פעיל ציוני. הוא הביא את בן־גוריון, מחופש, לארצות הבלקן, כדי לעורר עלייה לארץ. בן־גוריון פגש את אמא שלי ואמר על אחי הבכור, 'הילד הזה כבר יגדל בארץ ישראל'. אמא הקשיבה, ופנתה להשלים את התהליך בכוחות עצמה, בלי שאבא שלי יידע. לאבא הייתה חנות בדים ברמלה, שאחר כך התפתחה לחנות וילונות. הוא היה איש של כבוד, ועד היום קוראים לי שם 'הבן של מושונוב'. הוא רצה שאמשיך את החנות. אולי החמצתי את הקריירה הזו.

"אני חילוני, אבל לא חילוני סטרייט. צם בכיפור ואוכל מצות בפסח. אני מעריץ חילונים אמיתיים, כמו דובל'ה (גליקמן), כי עושים לנו מניפולציה חזקה על היותנו יהודים. ואין מה לעשות, זה חוזר ועולה. אני מיקס בלקני. ובצד המקדוני שלי, נשאר רק סבא, ודווקא בגלל שהיה כופר שיצא מהבית. הם, הדתיים נשארו מאחור, נרצחו כולם. 74 איש". (1+)

15. איזה שחקן סורר הצלחת להחזיר אל הסט?

"המממ, זה לא קל.... רגע! רגע, בטח, את חואקין פיניקס. אוי, איזה אדם מקסים הוא! כמו מיכאל, גם הוא לימד אותי איך לא להתפתות לכל הקרקס מסביב, על הסט".

תשובה נכונה.

"חואקין אמר לי, ביום צילום, תיכנס לסצנה מהבוקר. רק שהוא הלך עם זה מאוד קיצוני. הבנתי שאסור לדבר על האח שלו (ריבר פיניקס המנוח - י"נ). אוקיי. מגיעים ל'הלילה שלנו', סרט ראשון שלנו יחד, סצנה ראשונה. בתסריט ירו באחיו, מארק וולברג. ויוצא שהשורה הראשונה שאני אומר היא, 'אני מצטער על מה שקרה לאח שלך'. הכל מוכן. אקשן. אני אומר את המשפט - ובום! חואקין בועט בדלפק. קאט! 'סליחה, מה קורה?' שואל הבמאי. 'אנחנו יותר מדי מוכנים לסצנה, צריך יותר טבעי'. אוקיי. מנסים עוד פעם. אני חוזר על השורה - והוא שוב דופק בעיטה, 'פאקינג שיט!' משתולל לגמרי. ואיכשהו הוא מחזיק לי את היד ואומר בחטף, 'זה לא אתה', והולך החוצה. נעלם ברחוב!

"אף אחד לא מוצא אותו. מבוכה על הסט. אני יוצא לרחוב, ואני רועד ממנו, כן? ומזהה אותו יושב איפשהו על המדרכה, עם סיגריה. חואקין? 'מה. מה אתה רוצה'. 'אתה פרפקט בסצנה. זה בדיוק מה שצריך. ג'אסט פריים איט', אני אומר לו. הוא איכשהו הרים את הראש. 'תודה רבה'. וחזר לסט.

"בסרט הבא שלי איתו, 'שתי אהבות', אני גם פוגש על הסט את איזבלה רוסליני, והיא כבר דודה כזו. והיא אומרת לי ישר, 'אתה בטח הבעל שלי. אני כל כך שמחה שאין לנו סצנת נשיקה ביום הראשון!' (צוחק) אין, ישר התאהבתי בה. ואיזבלה קלטה את זה. פשוט התאהבתי בה, ובערב התקשרתי לסנדרה לספר לה. וסנדרה ענתה, מסכימה. חצי שנה היא חצי שנה אני". (+1)