קראם דאדו הרוויח לפחות דבר אחד מההשתתפות בריאליטי "משחקי השף". אחרי שסיפר למצלמות עד כמה קשה לו הניתוק ממשפחתו הערבייה בעכו, שלא ידעה להתמודד עם הבן ההומו שלה וניתקה איתו קשר — הוא קיבל הודעת סמס מאחותו. אחר כך הגיעה שיחת טלפון ובעקבותיה, הוא מקווה בכל ליבו, יפגוש בסוף השבוע את האחות ואת אחיו הקטן, אחרי חמש שנות ניתוק כואב. אחר כך, מי יודע, אולי יפגוש גם את אמו ואביו ואת שאר אחיו ואחיותיו. "אמא שלי, שלא ידעה שהתוכנית צולמה מראש, שלחה לי סמס אחרי האודישן, וכתבה: 'אם אתה צריך מתכונים, תגיד לי'", הוא מספר. "עניתי לה, אבל היא לא חזרה אליי.

"אני מניח שהיא גם עומדת מאחורי השיחה שלי עם אחותי. אני כל כך רוצה שהפגישה הזאת תתקיים. אחי הקטן הוא הדבר הכי יקר לי בעולם. הייתי נוכח בלידה שלו ובכל ילדותו, ועזרתי לו בשיעורים. בעצם לימדתי אותו איך להתחמק משיעורי הבית. הוא לא רק אחי הקטן, הוא כמו הילד שלי. אני חייב המון להפקת התוכנית שהציגה אותי לא רק כהומו, כערבי ודראג קווין, אלא כבן אדם. ההפקה הראתה את כל השכבות שבי".

הופתעת מזה שהמשפחה יצרה איתך קשר. הם גם היו יכולים לכעוס עליך מאוד בגלל שחשפת את הקרע המשפחתי בפריים־טיים?

"עכשיו, אחרי התוכנית, כולם יודעים מי אני ואנשים התרגשו מזה. אנשים כבר לא באים אליהם ואומרים, 'הבן שלהם הומו'. זה כבר, 'אוקיי, הבן שלהם הומו, אבל הוא עבר הרבה דברים בחיים והצליח. הוא לא בן אדם רע'. אבא שלי הוא בן אדם אוהב, אבל לא מצליח להראות את זה כלפי חוץ. אבל עדיין יותר חשוב למשפחה שלי מה אחרים יגידו".

מאז האודישנים לתוכנית קראם זוכה בעיקר לחיבוק ולאהדה. "כמה דקות לפני שנפגשנו לראיון, ישבתי פה בפינה", הוא מספר ומתקשה להסתיר את התרגשותו. "אישה ערבייה זקנה אמרה לי, 'אני לא שרופה על הקהילה, אבל לימדת אותי שזה בסדר להיות שונה, להיות הומו או כל דבר אחר'. אנשים אומרים לי, 'כל הכבוד על מי שאתה, תמשיך ככה, תהיה גאה בעצמך'. בתשעים אחוז מהמקרים זה נגמר בחיבוק, כשלפני התוכנית, כשראו אותי עם השיער הזה, הבגדים הצבעוניים והחולצה עם הנצנצים, קראו לי קוקסינל".

לומדים לשנוא הומואים

קראם לא התלבט בכלל לפני שנרשם למשחקי השף (ראשון ושני, שידורי רשת). "רציתי להוכיח שזה בסדר להיות אחר ושונה. כשנכנסתי לאודישן אמרתי, 'היי, קוראים לי קראם, אני בן 23, דראג קווין מתל־אביב', וכשיצאתי אמרתי, 'היי, קוראים לי קראם, בן 23 מתל־אביב, ואני בן אדם חזק וגאה בעצמי'. לתוכנית היה חלק גדול בקבלה העצמית שלי. למדתי להיות חזק. לפני זה פחדתי שהתוכנית תהרוס את הסיכויים שלי להיפגש עם המשפחה, והתברר שזה לא פגע, אפילו להפך".

מאז שהסתיימו צילומי התוכנית, דאדו שומר על קשר קרוב עם המנטור שלו, מושיק רוט. למרות ההדחה מהתוכנית השבוע הוא מפרגן לשופטים. "מושיק דווקא לא אהב את המנה שלי באודישן. מאיר אדוני ואסף גרניט העבירו אותי והוא לא. אבל דווקא מושיק הפך למנטור שלי בתוכנית ומאוד החמיא לי. אני ומושיק אנשים מאוד שונים, הוא אמר לי שבמטבח שלו אין דבר כזה טבח שרוקד ושר, אבל למרות זאת הוא חיבק אותי".

בחודשים האחרונים דאדו מתגורר באמסטרדם ומנסה את מזלו כשחקן. את בית המשפחה בעכו הוא עזב בגיל 15. "יצאתי מהארון בגיל 13 וחצי בשיא המקריות", הוא מספר. "בעצם לא ידעתי מה אני עושה. בחברה הערבית יש דברים שהם טאבו — כמו להיות הומו למשל. בתור ילד, לא מסבירים לך למה זה טאבו, רק אומרים לך שזה טאבו. לימדו אותי לשנוא הומואים ולא הסבירו לי מה זה הומו. בגיל שבע הלכתי עם כל הילדים של השכונה לזרוק אבנים על חלון ראווה של ספר כי הוא היה נשי. לא ידעתי למה, רק ידעתי שהוא רע, וצריך להעניש אותו".

איך בעצם יצאת מהארון?

"זה היה בחתונה של בת דוד שלי. אמרו לי, 'קראם, בעוד שנתיים־שלוש תכיר בחורה, נבנה לך בית, תתחתן, ותביא לאבא שלך נכדים'. בשיא התמימות עניתי, 'אבל אני נמשך לבנים'. לא ידעתי להגיד, 'וואלה, אני הומו'. התגובה הייתה יחסית אלימה, מצד כמעט כל מי שהיה באזור. אחרי החתונה התנתק הקשר עם כל המשפחה המורחבת שלי".

ואיך הגיבו החברים בבית הספר?

"כשסיפרו להם ש'קראם הומו', ההתעללות והבריונות נגדי עברו גם לשם. צחקו עליי, דחפו אותי, הפלו אותי לרעה. בשיעור ספורט חילקו לשתי קבוצות, ואני לא הייתי באף קבוצה. היום אני הרבה יותר חזק. 'אוקיי, אתה לא רוצה לשחק איתי? זאת בעיה שלך'. אז זה היה נורא קשה. לא היה מי שיגבה אותי".

ההורים ניסו בכל זאת להבין אותך?

"ההורים לא קיבלו את זה", הוא אומר ומבקש לא להרחיב בנושא כדי שלא לפגוע בסיכויים לפגוש אותם בקרוב.

אם משאית תדרוס אותי

כשעזב את הבית בעכו, קראם התגורר במשך חודשים ברחובות תל־אביב. "אחרי כמה זמן התחלתי לעבוד בסושייה ברוטשילד", הוא מספר. "מבחינתי תל־אביב הייתה מחוז חלומות, המקום שכל מי שרוצה חופש הולך אליו. כמה פעמים ביליתי את הלילה בסושייה. סגרו את המקום, שוטף הכלים והרצפה הלך הביתה, ואני אמרתי לו, 'זה בסדר, אני אסגור', ונשארתי שם. עד שהמנהלת עזרה לי למצוא דירה".

בהמשך מצא מיטה חמה לחודש בבית מחסה, שבו מתגוררים בני נוער במצבו. "הסיפור שלי רגיל לגמרי יחסית למי שגר שם", הוא אומר. "חיים שם ילדים בני 14, שנזרקים מהבית בלי כלום, או ילדות בנות 12 שנזרקות רק בגלל החשש שהן לסביות. זאת הסיבה השנייה שבגללה רציתי לבוא לתוכנית ולספר את הסיפור שלי — כי יצא לי לראות אנשים שמוותרים, יצא לי לאבד חברים שהתאבדו רק מחוסר קבלה.

"אם יום אחרי התוכנית או אחרי שהכתבה הזאת תצא, אלך ברחוב ואיזו משאית חלילה תדרוס אותי, אני רוצה לדעת שעשיתי שינוי קטן. אחרי האודישן קיבלתי מלא מיילים והודעות. אחד מהם היה מסבתא שלא רצתה לראות את הנכד ההומו שלה וביקשה שאם היא תמות שלא יבוא לבקר את הקבר שלה בחיים. פתאום היא קלטה כמה כאב היא גורמת לו, והתקשרה אליו. זה השינוי שרציתי לעשות. זה נשמע קיטשי וטרגי ודרמטי, אבל הלוואי וזה יקרה".

אפילו יותר מהבישולים שלו, התספורת של קראם גררה הרבה תגובות ברשת. "אחרי האודישן שלי היה אחד שכתב בעמוד של 'משחקי השף', 'פעם ראשונה בהיסטוריה שמטאטא מדבר עובר אודישן'. זה הצחיק אותי. אבל אני יודע שאם זה נכתב, אז גם דברים אחרים, הרבה פחות סימפתיים, נאמרו על איך שאני נראה או מתנהג". בגיל 17 אחרי ביקור בבר הגייז אוויטה בתל־אביב, דאדו החליט להפוך לדראג קווין, ואימץ לעצמו את השם קארמה סוטרא. "התלהבתי מדראג קווין שראיתי בטלוויזיה הלבנונית, דראגיסט בינלאומי בשם בסאם פריילי, שעושה חיקויים מדהימים של זמרות. הוא מצחיק ומוכשר ברמות. כשהגעתי לאוויטה, לערב דראג, ישבתי מקדימה, והלסת פשוט נשמטה לי מרוב תדהמה. הן היו יפות, מצחיקות וכריזמטיות".

בבישול, שהוביל אותו ללב הפריים־טיים, הוא התאהב עוד כילד. "המטבח הוא חלק מאוד נכבד בחברה הערבית. זה לא המטבח מטר על מטר בדירה שכורה בתל־אביב. תמיד אמרו לי שהמטבח הוא התפקיד של האישה, אבל אני התאהבתי בזה. בבית ניסיתי כמה פעמים לבשל. התחלתי בעיקר בכריכונים כי זה לא 'פוגע בגבריות'. בסושייה בתל־אביב ובכל מקום שבו עבדתי למדתי משהו. עברתי בהרבה מקומות, בין השאר אצל עומר מילר ב'חדר אוכל'".

איפה תהיה בעוד חמש שנים?

"אבא לילדים, אני חייב כמה שיותר ילדים, והלוואי שגם טבח במסעדה של מושיק רוט באמסטרדם".