יש תקציב, אין כסף

הסיפור הזה לא היה אמור לעניין אותי. הוא כבר מאחוריי. הקטנה שלנו עולה לגן, ואומרת להתראות למעון. גדלנו. ובכל זאת, כששמעתי על החלטת מפעילי המעונות הציבוריים שלא לפתוח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה במחאה על היעדר תקציבים, לא יכולתי לשתוק. אין צורך להמתין לשביתה או לאוהלים ברוטשילד כדי להבין שאסור לשתוק. כל פסיכולוג מתחיל יכול לומר לכם כי שלוש השנים הראשונות שלנו בעולם הן החשובות ביותר, אבל מדינת ישראל מפקירה לחלוטין כבר שנים את החינוך בשלב האקוטי הזה.

ההפקרה הביאה למחסור אדיר של מאות מעונות לגיל הרך. בחלק מהערים הצפיפות כה גדולה שעל כל ילד אחד שמתקבל למעון ציבורי יש שלושה שנותרים בחוץ. לפי דו"ח ועדת טרכטנברג, בישראל חיים כ־470 אלף ילדים בגילאי אפס עד שלוש. 270 אלף מהם מטופלים על ידי ההורים, בני משפחה או מטפלת. כ־100 אלף ילדים שוהים במסגרות פרטיות לא מפוקחות, ורק כ־100 אלף מתחנכים במסגרות שבפיקוח. ההורים, שנאלצים לחפש מסגרות פרטיות, משלמים בין 3,000 ל־4,500 שקלים בחודש, מה שהופך את היציאה לעבודה לאמא לשני פעוטות ללא משתלמת. וכן, הנשים הן אלה שנאלצות לוותר ולהישאר בבית.

במשרד הכלכלה אמנם ממתינים תקציבים לבניית מעונות חדשים, אבל מכשולי ביורוקרטיה ומשפטיזציה מעכבים את הקמתם. חלק מהתקציבים כבר הועברו לרשויות המקומיות, אבל הם לא מספיקים. אז מה עושים? פונים לוויצ"ו או נעמ"ת ודורשים מהם לשים מיליון שקל לבניית המעון, ובתמורה לזכות בהפעלתו.

מאיפה העמותות אמורות להביא כסף לבניית מעונות? בטח לא מעודף התקציב השוטף של ניהול המעון, כי אין כזה. התקציב השוטף לא עודכן שנים, למרות שרשימת הדרישות של משרד הכלכלה רק גדלה. התקציב הדל שמועבר לצורך תפעול המעונות מאפשר לשלם בקושי שכר מינימום למטפלות, ואינו מכסה אפילו עלות של בשר בתפריט הפעוטות.

אז מאיפה מגייסות העמותות תקציבים לבנייה? ניחשתם נכון. מיהודים טובים מחו"ל. ככה זה במדינת ישראל, משונררים בשביל הדברים הבסיסיים ביותר, כגון מבני מעונות לפעוטות. למה? כי אין מי שמצליח לנער את המערכת שתובעת בביורוקרטיה, אין בולדוזר שמצליח לדפוק על השולחן. בטח לא ראש ממשלתנו העסוק, המכהן בפועל גם כשר הכלכלה, המשרד האחראי כיום על מעונות היום.

כלכלה? מה הקשר בן מסגרות חינוך לגיל הרך לבין כלכלה? זו בדיוק הבעיה. המעונות נכנסו לסמכותו של משרד הכלכלה (מה שהיה משרד העבודה, התעשייה והמסחר) מתוך חשיבה שביקשה לראות במערך המעונות הציבוריים דרך לעודד אימהות להשתלב בשוק העבודה. משרד הכלכלה יש לציין, אכן מפעיל מערך הענקת סבסוד לאימהות עובדות. אבל חוץ מזה אין פיקוח (16 מפקחים בכל הארץ!), אין חזון חינוכי ובעיקר, אין השקעה אמיתית בהכשרת כוח אדם שבידיו אנו מפקידים בכל בוקר את היקר לנו מכל. ובהיעדר הכשרה ותמיכה ותגמול ראוי, מפעילי המעונות סובלים מעזיבה מתמדת של מטפלות.

בלי החוץ - מבנים פיזיים למעונות, ובלי הלב - כוח אדם מקצועי ומתוגמל שיטפל בפעוטות, הענף קרוב לקריסה. לדור הבא שלנו מגיע הרבה יותר. לכל הפחות פחות מגיע לו את המינימום. √