אנחנו המורדים. אנחנו לא מפחדים
אחרי שהרסו לנתניהו את ההצבעה על חוק ההשעיה, דודי אמסלם ואברהם נגוסה לא מתכוונים לעצור. לא עד שישראל תקיים את הבטחתה להעלות את שארית יהודי אתיופיה בראיון לוחמני מזהירים שני הח"כים מהליכוד מהתפרקות הממשלה ("לכבוד יהיה לאבד את הכיסא בשביל הערכים"), תוקפים את שר הקליטה זאב אלקין ("הוא נוהג בגזענות"), מסבירים מי דווקא היה מתקבל כאן בחיבוק ("עלייה יותר לבנה, יותר בלונדינית") וגם מספרים איך המאבק הזה קשור לסבא המרוקאי של אמסלם
זמן קצר לאחר ההצבעה הדרמטית על חוק ההשעיה, הבייבי של ראש הממשלה, החליט בנימין נתניהו להעניש את הח"כים דודי אמסלם ואברהם נגוסה מכיוון שהעזו להפר את המשמעת הקואליציונית. היועץ המשפטי של הכנסת טען כי כדי שהחוק יעמוד במבחן בג"ץ עליו לעבור לפחות ברוב של 61 קולות, אבל את שני חברי הכנסת הסוררים מהליכוד זה לא הטריד. הם העדיפו להיעדר בהפגנתיות מההצבעה, במחאה על כך ש־9,100 מבני עדת הפלשמורה תקועים במחנות באדיס־אבבה ובגונדר שבאתיופיה – וגרמו לראש הממשלה להסתפק ברוב של 59. "חוק ההשעיה זה חוק אווירה", אומר ח"כ אמסלם. "הכל חרטא. הוא בדיחה. אבל זאת באמת לא הייתה הסיבה שנעדרנו. עשינו את זה כי על נושא כל כך מהותי וחשוב למדינת ישראל, העלאת יהודים, לא נתפשר".
בעקבות ההיעדרות פנה נתניהו ליו"ר ועדת הכנסת, ח"כ דוד ביטן. הוא רתם אותו במהירות כדי לגייס מאחורי הקלעים רוב להדחתם של שני הח"כים מתפקידיהם בוועדות במשכן: אמסלם כיו"ר ועדת הפנים ונגוסה כיו"ר ועדת העלייה והקליטה. אמסלם, חברו הקרוב של יו"ר ועדת הכנסת, התקשה לבלוע את העלבון. "דוד ביטן היה איתנו בקיץ האחרון באתיופיה, במשלחת ח"כים שנסעה לבקר במחנות הפלשמורה", הוא מספר. "איש טוב, יש לו לב טוב. הוא קם לדבר שם בבית הכנסת, ואמר לאנשים משפט שחקוק לי חזק בלב, 'אני מתנצל בשם כנסת ישראל שאתם פה'. נחנקתי במעמד ההוא, היו לי דמעות בעיניים. ואני חשבתי שאחרי כל מה שעברנו יחד, יקום ביטן ויגיד לנתניהו, 'אדוני ראש הממשלה, הייתי עם דודי באתיופיה ואני מסכים איתו. במקום להעניש אותו, תביא את יהודי אתיופיה לארץ'. ציפיתי שביטן גם יאמר לו, 'עצור ביבי, דודי חבר שלי, אני לא נוגע בחבר שלי'. אבל התברר לי שבכנסת אין חברים".
חשבת לעצמך שאתה נמצא בתוך גועל נפש? שאולי כדאי ללכת הביתה?
"כל יום אני חושב על זה. אני באמת שוקל את האפשרות הזאת. 35 שנה אני בפוליטיקה, עוד מימי הפוליטיקה המקומית ומרכז הליכוד. אני נמצא בה יותר שנים מרוב חברי הסיעה. אבל בחיים שלי לא נגעלתי כמו בשנה האחרונה, שאני בכנסת. אם לא הייתי רואה את התפקיד שלי כשליחות, הייתי שם את המפתחות והולך הביתה. זה טוב יותר לבריאות שלי".
לא בשביל פרארי
לצד ח"כ אמסלם יושב עכשיו בחדר שותפו לדרך, ח"כ נגוסה. הראיון איתם מתנהל ימים ספורים לאחר ההצבעה ההיא, שעוררה את זעמו של נתניהו. אמסלם דומיננטי, אמוציונלי, מתעקש לתפוס את הקשב בכל רגע נתון. נגוסה שתקן, ביישן, לא מאריך בדיבור. שניהם מנסים, כל אחד בדרכו, לסכם את החוויות שעברו עליהם במושב החורף שהסתיים בשבוע שעבר, ובמהלכו סדקו עוד קצת את הקואליציה השברירית, התלויה על חודו של קול. עדות ללחץ שבו נמצא ראש הממשלה בגלל התנהלותם אפשר היה לקבל בשיחות סגורות שהוא ניהל השבוע, בהן תקף את השניים והזהיר שהפרות משמעת בסיעה עלולות להוביל להתפרקות הקואליציה.
הכל התחיל בהחלטה שקיבלה הממשלה בנובמבר האחרון. ארבעה ימים לפני ההצבעה על תקציב המדינה הצליחו אמסלם ונגוסה להביא את נתניהו ואת שר האוצר משה כחלון להסכמה על מתווה להעלאת שארית יהודי אתיופיה. ההחלטה קבעה כי בני הפלשמורה שנותרו מאחור יובאו לארץ תוך חמש שנים, בחמש פעימות שוות. עוד הוחלט כי נתניהו יקים צוות בין־משרדי שיגיש לממשלה תוכנית עבודה מעשית תוך פרק זמן של 60 יום. בתוך 120 יום, כך נקבע, תתחיל הטסת בני הפלשמורה לישראל.
אלא שמאז קבלת ההחלטה הדרמטית לא עלה לישראל ולו בן פלשמורה אחד. תוכנית עבודה? אפילו על זה אין מה לדבר. "אני בנאדם מסודר, ואחרי 60 יום הזמנתי ישיבה משותפת בנושא לוועדת הפנים ולוועדת הקליטה", מספר אמסלם. "הגיעה לשם נציגת משרד ראש הממשלה ואמרה, 'לא הספקנו. אנחנו צריכים עוד שבועיים'. אמרתי לה, 'זה לא בסדר, אבל בואו שוב בעוד שבועיים'. קיימנו דיון נוסף אחרי שלושה שבועות, ואז פתאום בא נציג שאמר, 'אין לנו כסף ליישום התוכנית'. יותר מ־120 יום עברו כבר מאז קבלת ההחלטה, וכלום לא קרה".
את הקפאת החלטת הממשלה על העלאת בני הפלאשמורה מגדירים נגוסה ואמסלם כגזענות. והם מייחסים אותה לשרשרת כולה: לפקידי האוצר, לשר העלייה והקליטה זאב אלקין, לראש הממשלה. "אין הגדרה אחרת חוץ מגזענות", אומר נגוסה. "זה המניע, בהחלט. רוצים כאן עלייה יותר לבנה, יותר משכילה, יותר בלונדינית. אם הייתה קהילה דומה ברוסיה, באירופה או באמריקה, היו מקבלים אותה עם שטיח אדום".
השר אלקין, לפי אמסלם, עומד בראש סולם האשמים. "אלקין, כשר הקליטה, נוהג בגזענות", חוזר הח"כ על המסר, הפעם כלפי חבר מפלגתו. "הוא טוען כביכול שהיהודים מאתיופיה הם לא־יהודים, אבל מעלה לא־יהודים מחבר המדינות. בכלל, אני מציע להסתכל מי היו שרי הקליטה ב־20 השנים האחרונות. כולם ממוצא רוסי. ככה אתה מבין למה מביאים עולים משם ולא מביאים את אחרוני העולים מאתיופיה".
אלקין דוחה בתגובה את הטענות נגדו. "חבל שח"כ אמסלם מתבטא בנושא שהוא לא מכיר לעומק", אומר השר. "משרד הקליטה או שר הקליטה אינם קובעים מי זכאי לעלות לישראל או מי יהודי או לא יהודי. זה נמצא בסמכות משרד הפנים. אני מעולם לא התנגדתי לעלייתם של בני הפלשמורה, כולל בהחלטת הממשלה האחרונה. לא בגללנו התהליך הזה נעצר ולכן אני לא מבין למה הקצף יצא דווקא עליי. כנראה שבגלל שאני כזה 'גזען' אני פועל להעלות את יהודי צרפת ויהודי תימן וכנראה שבגלל שאני 'גזען' תמכתי בפריימריז האחרונים באמסלם ונגוסה".
אלא שלפי שני הח"כים, אי־יישום החלטת הממשלה נגוע לא רק בגזענות. זה גם עניין כלכלי. בנוסף לטענות האוצר על חוסר בתקציב, ישראל, לדברי אמסלם ונגוסה, פשוט לא רוצה לקלוט עלייה חסרת אמצעים. כך, הם טוענים, היא מתנערת מהעקרונות שהינחו אותה בעליות קודמות. "מיד עם הקמתה, כשלא היה כסף לכלי הנשק הכי בסיסיים שהיו צריכים פה, המדינה קלטה מאות אלפי עולים", אומר נגוסה. "הצעד הזה היה עלול לגזור כליה על המעטים שהיו בארץ ונלחמו על קיומה, ובכל זאת הביאו לכאן מסות של עולים. לא יכול להיות שאומרים ליהודי, 'אתה לא יכול לבוא לארץ כי אין כסף', לא יכול להיות שרוצים עליות שיש להן יותר יכולות ויותר רכוש".
אמסלם: "כשמדינת ישראל העלתה כמיליון יהודים מברית־המועצות אני לא זוכר שהיו ויכוחים אם להעלות אותם או לא, אם יש כסף או אין כסף. בסוף כל עולה שמגיע לפה מחזק את המדינה. מה גם שהיהודים באתיופיה מצויים בפיקוח נפש יומיומי. מדינת ישראל נוסדה כדי לקלוט את כל היהודים מהעולם כל הזמן. התכלית שלה היא לא לחיות כאן עם פרארי וכסף. התכלית שלה זה לקלוט עלייה. 99 אחוז מאזרחי המדינה הם ילדים או נכדים של מהגרים. עכשיו שכל אחד יחשוב מה הוא היה עושה אם היו מספרים לו שאת סבא שלו לא רצו להעלות לישראל בגלל שלא היה כסף או בגלל המוצא שלו".
יש איזו מסקנת ביניים מכל הסיפור הזה?
"אני מציע לאזרחי מדינת ישראל: תשתדלו לא להיות מוחלשים, זקנים, עניים ובוודאי לא שחורים. אם אתם נכנסים לקטגוריות האלה, אתם על הפנים. אתם לא מעניינים אף אחד. אם 50 ילדים משכונת צהלה היו תקועים בחו"ל, כל המדינה הייתה רועשת ורוגשת. אבל אלה אתיופים, אז גם 9,100 איש לא מעניינים אף אחד".
אבא, הבננה והמעברה
הם מכירים 15 שנה, מפעילות משותפת בסניף הליכוד בירושלים. לשניהם זוהי כהונה ראשונה בכנסת. לא מעט גבות הורמו במשכן בעקבות הזיווג הפוליטי בין נגוסה לאמסלם, אבל מי שבקיא ברקע שלהם מבין היטב כיצד התאחדו סביב הדרישה להעלאת יהודי אתיופיה. אצל נגוסה ההסבר פשוט: כבן העדה הוא רואה את משימת חייו בהשלמת הבאת בני ארצו לישראל. ואצל אמסלם? כשהוא נלחם על עליית בני הפלשמורה, הח"כ הנמרץ רואה מולו את סבו ואביו שהגיעו ממרוקו.
"כשאתה מביא לארץ עולה מאתיופיה, תוך שנה הוא מתחיל לעבוד בעבודות בדיוק כמו שסבא שלי היה עושה", מסביר אמסלם. "כשסבא הגיע לארץ שלחו אותו להיות שותל עצים בקרן קיימת. עד שיצא לפנסיה, הוא וחבריו שתלו את יער ירושלים. במרוקו הוא היה צורף בעל אמצעים ופה הוא גר בצריף מט ליפול עד שנפטר, אבל זה לא עניין אותו. הוא בא לארץ ישראל, שזו כל התכלית של החיים שלו. גם כשהרוסים הראשונים הגיעו לארץ, בשנים הראשונות הם היו עובדים בעבודות דחק. רק אחר כך הילדים שלהם כבר התקדמו למשהו טוב יותר. מעולם מדינת ישראל לא עסקה בפריזמה של השקלים בכל מה שנוגע לעליית יהודים לארץ ישראל".
אז המאבק שאתה מנהל פה זה בעצם תיקון של הילדות שלך?
"בוודאי. אני נולדתי במעברה בקריית יובל בירושלים ב־1960. בגיל שנה הייתי חולה והרופא אמר לאבא שלי, 'תביאו לילד בננה', אבל לא היה לו כסף לזה. כשאני רואה את החבר'ה מאתיופיה אני רואה את עצמי כילד, אני רואה את אבא שלי, אני רואה את סבא שלי".
אמסלם ונגוסה מתכוננים למאבק ממושך, למלחמה. אינם מוכנים להסתפק בפשרה. "הממשלה יכולה ליפול בגלל שנאת שחורים", אומר נגוסה. "אני מקווה מאוד שזה לא יקרה ואני גם לא רוצה להאמין שדבר כזה יכול לקרות, אבל אי־העלאתם של בני הפלשמורה היא הקו האדום שלנו, שאני לא יכול לחצות. אני מקווה שלא נגיע למצב שבגלל שנאת השחורים ממשלה בישראל נופלת".
אתם מוכנים לפרק את הקואליציה בשביל זה?
נגוסה: "בשביל הנושא הזה באתי לכנסת. זה חשוב לי יותר מכל דבר אחר. אני נכנסתי לפוליטיקה כדי לייבש את הדמעות של אותן משפחות שיום ולילה בוכות פה, במדינת ישראל, כי הילדים שלהן, הבנים והבנות והאחים שלהן, נשארו באתיופיה".
אמסלם: "החבר'ה האלה שתקועים שם באתיופיה יותר חשובים מהכיסא שלי, יותר חשובים מהתפקיד שלי. אם אני צריך לבחור בין הערכים שלי לבין הכיסא, בלי שום היסוס אני מוותר על הכיסא. זה יהיה כבוד גדול לאבד את המשרה שלי בשביל עניין כל כך חשוב".
אתם לא פוחדים מסנקציות שיטיל עליכם נתניהו?
אמסלם: "אני לא מפחד מכלום חוץ מהקב"ה. אני לא מפחד ואף פעם לא פחדתי. גם לא מפחיד אותי אם ידיחו אותי או לא יבחרו בי שוב. אבל אני כן מפחד לראות את הילדים האתיופים. אני מפחד לראות את הזקנים".
אמסלם ונגוסה מסרבים לומר אילו הפתעות הם מסתירים בשרוול, אבל בכנסת יודעים היטב שפוטנציאל הנזק שלהם גדול מאוד. אם, למשל, נתניהו יביא לאישור הכנסת את סעיף היציבות במתווה הגז שנפסל בבג"ץ, השניים יוכלו להיעדר מההצבעה ולמנוע מראש הממשלה לקדם את הנושא הקרוב לליבו. בסוף השנה, כשתקציב המדינה יובא להצבעה בכנסת, היעדרותם של השניים אף עשויה להוביל להפלת הממשלה. וזה עוד לפני שמדברים על הנזק שאמסלם ונגוסה כבר גרמו לנתניהו – בחוק ההשעיה ובניצחון שהעניקו לאופוזיציה בכך שנעדרו מהצבעה על חוק פנסיה שהגישה ח"כ מיכל בירן מהמחנה הציוני.
בכל מקרה, בכנסת מעריכים שאמסלם ונגוסה לא יניחו את המפתחות ויתפטרו לבד, אלא יעדיפו לקחת את הכנסת כולה לבחירות חדשות. ועם ההערכות האלו, לא פלא שבמשכן כבר מכנים את השניים "המורדים החדשים". "אבל 'מורד' זו הגדרה לא נכונה", מתעקש אמסלם. "המציאו את המושג הזה בליכוד בזמן הגירוש מגוש קטיף והיום עושים לו גזור־הדבק".
בניגוד למאבקים אחרים, אל שדה הקרב הפוליטי הגיעו נגוסה ואמסלם לבדם. בלי חברי כנסת נוספים, בלי לוביסטים ובלי עניין תקשורתי יוצא דופן. "רוב הח"כים עושים חשבונות פוליטיים", מסביר אמסלם מדוע הם נותרו שני חיילים במערכה. "חברי כנסת מגיעים למשכן והדבר הראשון שהם חושבים זה איך להיבחר בפעם הבאה. זה מה שמשבש להם את כל המחשבה. אצלי אני יכול להגיד לכם שהמאבק הזה לא ייתן לי קולות בפריימריז. יכול להיות שאני פוליטיקאי חד־פעמי".
גם השטח לא מפרגן. "אני מקבל תגובות מחברי מרכז. הם כועסים עליי", אומר אמסלם. "בשבילם ראש הממשלה זה דבר קדוש. שתהיה ממשלה, זה הדבר הכי חשוב מבחינתם. לא משנה מה היא תעשה. אבל בשבילי ממשלה זה כלי שאמור לנהל את המדינה, את האזרחים. לכן אני חושב שהמדינה שלנו הייתה נראית הרבה יותר טוב אם חברי כנסת היו שמים את השיקולים האישיים בצד והולכים עם הערכים. אני נלחם על העקרונות שלי, אני לא קרטון. אני ואברהם לא קרטונים".
צריך ראש ממשלה ספרדי
קשה להתייחס למאבק שמנהל אמסלם בלי הקשר האישי שלו לראש הממשלה. הח"כ המורד נחשב לאורך שנים לתומך של נתניהו, רץ בשבילו בבחירות הפנימיות והיה לצידו גם בתבוסות פוליטיות, כמו מול אריאל שרון ב־2002. עד שערב בחירות 2013 הגיעה הבגידה הפוליטית הגדולה: אמסלם התמודד על המקום ה־27 המיועד לנציג מחוז ירושלים, אך בעקבות ההסכם שחתמה המפלגה עם ישראל ביתנו נתניהו דחק אותו למקום 42 הלא ריאלי.
"מעולם לא ביקשתי מביבי שום דבר, אבל הוא הפנה לי עורף", אומר אמסלם. "שנה לפני הפריימריז התחלתי להתכונן ושברתי חסכונות של הילדים שלי. במשך שנה רצתי ממקום למקום כשאני יודע שמחוז ירושלים משוריין במקום ה־27 ברשימה. בוקר אחד אני קם וחשכו עיניי: בגלל ההסכם עם ליברמן דחקו אותי אחורה. אבל היום הכל מתחבר לי. אני גדלתי על ההדר הבית"רי. כבוד, הדר, אמת, דוגריות, מילה זאת מילה. עכשיו, בשנה שאני בכנסת, נכנסתי למשבר עם עצמי".
הטענות על גזענות כלפי יהודי אתיופיה מעוררות אצל אמסלם סוגיה שמטרידה אותו לא מעט: מדוע מאז קום המדינה ועד היום לא כיהן בישראל ראש ממשלה מעדות המזרח, ויותר מכך – איך בתנועת הליכוד לא הוכתר מנהיג שאינו אשכנזי. "הסטטיסטיקה לא משקרת", אומר הח"כ. "המדינה הזאת קיימת כמעט 70 שנה, אבל לא היה ראש ממשלה אחד ספרדי. תבדוק היום כמה ספרדים יש בממשלה. תבדוק לכל אורך השנים. זה לא קורה סתם. כנראה שיש כאן בעיה".
אז למה באמת עד היום בראשות הליכוד לא עמד ספרדי?
"שאלה מצוינת. זאת השאלה שאני שואל את עצמי הכי הרבה פעמים. זה מדהים אותי. עד היום חשבתי שהמועמד הספרדי הראשון לראשות הממשלה יבוא מהליכוד, ובסוף הוא הגיע ממפלגת העבודה. רוב מצביעי הליכוד הם ספרדים, אבל העבודה היא זו שבחרה את עמיר פרץ לעמוד בראשה. הבחירה בו גרמה לי לגאווה גדולה".
זה הזמן לראש ממשלה ספרדי?
"זה היה צריך להיות מזמן. מזמן. אם ספרדי היה עומד בראשות הממשלה אני מניח שדברים היו נראים אחרת, כי כל בן אדם מביא את תבנית נוף ילדותו ומולדתו לתפקיד וזה בהחלט משפיע. המוחלש מזהה את המוחלש, וגם אם הוא כבר השתקם, וצמח, והצליח, והפך להיות מנהיג, הוא תמיד יבין את החלש שמדבר איתו".
מישהו מנסה למנוע מספרדים להגיע להנהגת המדינה?
"לא ניתחתי עדיין איך הגענו למצב הזה, אבל יש בישראל כמה אליטות שמנהלות את המדינה".
מה עם נתניהו? לאורך השנים הוא פעל נגד מועמדים שאיימו עליו פוליטית כמו דוד לוי, סילבן שלום, משה כחלון.
"לדעתי נתניהו לא פועל ממניעים של 'אתה ספרדי, אתה אשכנזי'. הרי היה לו את הסיפור הזה גם עם גדעון סער".
אתה חושב שדוד לוי היה צריך להיות ראש ממשלה?
"בוודאי. הוא אחד המנהיגים הכי דגולים בעיניי. אני מעריץ את דוד לוי עד היום. פשוט מעריץ. הוא היה נר לרגליי. אני גדלתי עליו. אבל המפלגה שלנו הרגה אותו".
למה?
"לא יודע. עד היום אני לא מצליח להבין למה זה קרה. במבחן הסופי זאת התוצאה ואין לי הסבר למה. הרי מה, הספרדים הם נגד הספרדים? זה לא הגיוני. משהו פה לא מסתדר לי". ¿
לפנייה לכתב/ת 
