בתנו לא מתפקדת ולא מתקשרת

בתנו גויסה לקרבי ושוחררה מצה"ל על ידי הקב"ן. מאז אינה משתפת פעולה, אינה מתפקדת, אוכלת מעט ואינה מתקשרת עם אף אחד. בקשות לעזרה נענות בתשובה: "אם אינה מזיקה לעצמה, תחיו עם זה". הייתי בשיחות ובקבוצות תמיכה, אבל אנחנו פוחדים לעשות מהלך שנצטער עליו מאוחר יותר. אנו מרגישים אשמים, מבולבלים, חסרי אונים, מודאגים.

במצב הזה הרשויות לא יכולות לעזור לך. החוק אומר שאם אדם איננו מסוכן לעצמו או לסביבתו והוא כבר איננו קטין - אין הן יכולות להתערב בענייניו. משום כך אתם נתונים לעצמכם מבלי שאיש מבחוץ יוכל לעזור לכם. זה רק אתם והיא.

צאצאים המתרחקים ומתנתקים מהוריהם גורמים להם תחושות מצוקה איומות, אבל המתנתק שממשיך לגור בבית ולקיים חיים חולניים הופך את חיי המשפחה למסויטים פי כמה. אי־אפשר להדחיק את נוכחותו, אי־אפשר להתעלם ממנו, אי־אפשר להתנער ממנו, הוא מטיל על בני משפחתו חשרת עננים כבדה ואוויר מורעל עד כדי מחנק.

אינכם אמורים להאשים את עצמכם. הנטייה של הורים לקחת על עצמם את האחריות על הבעיות, התסביכים, המחדלים והחוליים של ילדיהם היא פרי החינוך של המאה הקודמת, אותה תפיסה מסולפת שהילדים הם כחומר ביד היוצר ואנחנו מעצבים אותם, ואם הם "לא בסדר" מכל בחינה שהיא, זאת אומרת שאנחנו שגינו וחייבים לקחת את האשמה על כך. לפני הכל, התייחסו למצב כמשהו שלא בהכרח אתם יצרתם.

כאשר את כותבת "פוחדים לעשות מהלך שנצטער עליו מאוחר יותר", בין אילו חלופות אתם מתלבטים? הרי מרחב התמרון שלכם מוגבל מאוד: אין לכם דרך להוציא את בתכם מהבית כיוון שאיננה מתפקדת, אינכם יכולים לחייב אותה לקבל טיפול ואינכם יכולים לאשפז אותה. "איננה מתקשרת עם אף אחד"? כיום יכול אדם להיות מסוגר בין ארבעה קירות ולהיות בקשר עם כל העולם באמצעות מחשב או סמארטפון.

במצב כזה אתם חייבים לקבל הדרכה מעשית כיצד להתמודד עם מצב שהשליטה שלכם בו מוגבלת ביותר. אתם צריכים לקבל הוראות מפורטות כיצד להמשיך לנהל את חייכם תוך הסתגלות למצב שלא בכוחכם לרפא - כאילו היה מחלה כרונית. אתם חייבים לקבל הדרכה מדויקת כיצד לנהל את המחלה: עד כמה להתעלם ממנה, עד כמה לא לחזר אחריה, עד כמה לא להציע לה אוכל, עד כמה לא לנסות לדובב אותה, לתת לה להסתובב בבית או להסתגר בחדרה כאילו הייתה עב"ם. בקיצור, להפחית אשמה, לקבל הדרכה ולחיות עם המצב מתוך עמדה של "זה מה שיש" (כרגע).

שאלות לורדה ניתן לשלוח למייל:

varda1940@gmail.com לפקס: 6094132 ־ 03

או לכתובת: דוד המלך 15 , ת"א 64953