מלחמת הכוכבות

נכון, זה לא כדורסל, פוטבול או בייסבול, אבל כדורגל הנשים הוא סיפור הצלחה מטורף בארה"ב. מיליוני נערות וילדות בועטות בכדור, גם בתיכונים ובקולג'ים כמובן. זכיית נבחרת הנשים האמריקאית בשלושה מונדיאלים ובארבעה מתוך חמשת הטורנירים האולימפיים שהתקיימו עד היום, הפכה את מדינת הענק לכוח המוביל בעולם בענף. ואולי משם גם תצא הבשורה בכל הנוגע לשוויוניות בספורט.

בשבוע שעבר החליטו הכדורגלניות הבכירות של ארה"ב להפוך מפורצות דרך על המגרש, לחלוצות בתחום המשפטי. השוערת הנפלאה הופ סולו, כוכבת המונדיאל האחרון קרלי לויד וחברותיהן לנבחרת אלכס מורגן, מייגן ראפינו ובקי סאוורברון, הגישו תביעה נגד ההתאחדות האמריקאית והאשימו אותה באפליית שכר. כישלון המו"מ המתמשך בין הצדדים בנוגע להסכם קיבוצי, גרם לשחקניות להוציא את כל התסכול שלהן לדיון פומבי.

סולו, השוערת שהייתה שותפה לכל התארים הנ"ל, הסירה את הכפפות: "אנחנו הטובות בעולם, זכינו במונדיאלים ובמדליות זהב באולימפיאדה. לא ייתכן שנבחרת הגברים מקבלת יותר, רק עבור השתתפות, לעומת מה שאנחנו קיבלנו על זכייה".

והמספרים כמובן מגבים אותה. נבחרת הגברים קיבלה 9 מיליון דולר על ההעפלה לשמינית גמר מונדיאל 2014 בברזיל. הנשים קיבלו על הזכייה באליפות העולם בקנדה, שנה מאוחר יותר, רק 1.8 מיליון. ב־2015 הוציאה ההתאחדות 31 מיליון דולר על נבחרת הגברים, ורק 10 מיליון על הנשים. בחירה לסגל הנבחרת שמשתתפת במונדיאל שווה 30 אלף לשחקנית וכ־70 אלף לשחקן.

השוערת הופ סולו. צילום: איי.אף.פי

כן, ממש לא צריך מחשב כדי לאמוד את הפערים. המשכורת השנתית הבסיסית שמקבלת שחקנית נבחרת עבור 20 הופעות במשחקי ידידות עומדת על 72 אלף דולר, כאשר המקסימום שאליו היא יכולה להגיע הוא 99 אלף (עם בונוסים על ניצחונות, אין תשלום על הפסד או תיקו). בהסכם הנוכחי עם ההתאחדות, כל שחקנית יכולה להגיע לבונוס של 75 אלף במקרה של זכייה במונדיאל.

ואצל הגברים? כדורגלן בנבחרת מקבל 5,000 דולר למשחק בלי קשר לתוצאה, הבונוס שלו עבור כל ניצחון יכול להגיע לכ־20 אלף דולר, ואם ארה"ב תזכה במונדיאל, כל שחקן יקבל 400 אלף דולר. חשוב כמובן לזכור שאותם שחקנים מרוויחים סכומים יפים גם בקבוצותיהם, מה שלא קורה אצל רוב השחקניות.

הנשים רווחיות, הגברים מפסידים

אלו הבדלים משמעותיים, ולנשים נמאס מכך. בטח כאשר הן מרגישות שהפופולריות שלהן גואה, ויותר מכך, שהן שוות יותר כלכלית להתאחדות. בנוגע להיבט הראשון, אפשר להזכיר את הרייטינג. משחק הכדורגל הנצפה בתולדות ארה"ב היה גמר מונדיאל הנשים מול יפן, שבו צפו 26.7 מיליון.

וההיבט השני? על פי הערכות בארה"ב, נבחרת הנשים תייצר להתאחדות הכנסות בסך 18 מיליון דולר בשנה הקרובה, בזכות השתתפותה במשחקי ידידות. הגברים ייצרו חצי מהסכום הזה. מבחינת רווח נטו – הנשים יסיימו עם 5 מיליון דולר, הגברים יפסידו מיליון. לא מדובר כאן בדרישה לשוויוניות מתוך תחושת נחיתות אלא בדרישה מעמדת עוצמה, של נבחרת מהטופ העולמי שמביאה כבוד וכסף, ועדיין מרגישה סוג ב'.

השוויוניות, כפי שכתב ג'ים אקסלרוד מה־CBS, לא נעצרת רק בכסף. הנשים רוצות לקבל את הפינוקים שמקבלים הגברים גם מבחינת טיסות ובתי מלון. האמריקאיות הן לא היחידות שסובלות מאפליה בתחום הזה. באולימפיאדת לונדון נחשף כי נבחרת הגברים של יפן הוטסה לטורניר במחלקה ראשונה, בעוד שהנשים הגיעו במחלקת עסקים.

חיזוקים מהילרי קלינטון ומדונובן

הבעיה היא שבזווית העולמית, כדורגל הנשים עדיין אינו מצליח להתקרב לזה של הגברים. אך אם חוזרים לשטח השיפוט האמריקאי, אין ספק שתחושת הקיפוח זועקת. שם כאמור אין מדובר בענף שמשוחק כמעט במחתרת כמו במדינות רבות, אלא בספורט מוביל, מה שנותן לחמש השחקניות את הרוח הגבית לנהל את המאבק.

והן לא הראשונות. כבר לפני אולימפיאדת 1996 פרץ עימות בין נבחרת הנשים של ארה"ב להתאחדות לכדורגל בנוגע לבונוסים. אלא שמאז עוצמת הנבחרת והפופולריות שלה גדלו לאין שיעור וכעת יש משהו שונה באוויר. שילוב של פערים משמעותיים והצטברות מסיבית של הצלחות שעומדות בניגוד לכך.

התמיכה במאבקן הייתה גורפת. כוכב העבר של הנבחרת לנדון דונובן צייץ: "מגיע להן יחס שווה בכל דרך". המועמדת לנשיאות הילארי קלינטון הוסיפה: "לכל אישה מגיע שכר שווה. לא הייתי רוצה להתמודד מולן, על המגרש או בבית המשפט".

ובטח שלא מול ג'פרי קסלר. עורך הדין הידוע שמייצג את השחקניות הפגיז מיד: "זה המקרה החזק ביותר של אפליה נגד ספורטאיות שבו נתקלתי מעולם. נבחרת הנשים שווה יותר להתאחדות מאשר נבחרת הגברים, ויהיה מוצדק מבחינתן לבקש יותר מאשר מקבלים השחקנים. אבל אנחנו רוצים שוויון". קסלר, אגב, היה האיש שעמד מאחורי ההסכם הקיבוצי לשחקני ה־NFL בשנות ה־90 ומתמחה בנושאים אלה.

מההתאחדות הגיבו כמעט בעלבון, וטענו כי כבר 30 שנה שהם מסייעים לבניית כדורגל הנשים בארה"ב. אבל נראה שהפעם, להצהרות כלליות ומשומשות כאלה כבר לא יהיה תוקף. השחקניות הוציאו את מאבקן מריבים בחדרי הדיונים ומתלונות בחדר ההלבשה אל המרחב הציבורי, ומציגות טענות שקשה להתווכח איתן. הצלחה שלהן יכולה להיות מהפכנית מבחינת התקדים שתיצור בעולם.