מתקפה בטעם רע

כמי שמכורה לפייסבוק מיהרתי להעלות פוסט בגנותה של "בייק־אוף", התוכנית שכל פרודיה של ארץ נהדרת עליה רק תחטא לדבר האמיתי. אולם בעוד שלגיטימי בעיניי לעשות שיימינג לתוכנית שגורמת לי להתנזר מעוגות מעתה ועד דיאטה, הרי שצליבתה על המוקד של קרין גורן הייתה מהמזעזעות שנתקלתי בהן.

לא ניתמם. כשאת שופטת בתוכנית בפריים טיים של ערוץ 2 לא מן הנמנע שישפטו אותך בחזרה על המראה שלך. שום דבר שלא עשו לרושפלד ויותר מפעם אחת. אז מה שונה הפעם? העליהום המטורף, ההתבדחויות על חשבונה, הרוע שנטף מכל בדיחת פייסבוק שמנונית. נכון, היא הוסיפה כמה קילוגרמים, ונכון, הייתי שולחת את הסטייליסט שלה לעשות הסבת מקצוע (לאפות עוגות בתוכנית, נניח), אבל חובתנו המוסרית היא לשמור על צלם אנוש ועל כבוד מינימלי. מה שבטוח, אנחנו כולנו שיכורים מכוח הביקורת, והאצבע קלה על המקלדת. מישהו באמת חושב שהיא לא מסתכלת במראה? ואותו מישהו באמת חושב שהיא לא בוכה דמעות מלוחות לנוכח הקטילה האכזרית שחוותה אך ורק על שום זה שהשמינה? כולנו יפים וחכמים ונאורים ומסבירים עד מחר כמה המשקל לא חשוב, והיופי הפנימי הוא זה שקובע. אז הנה, אולי אתם יפים מבחוץ, אבל מכוערים מבפנים.

רק לפני כמה שבועות תבענו את עלבונה של איילת זורר שפוטרה לכאורה בגין המראה המקשיש שלה, ועכשיו כולנו גולברי, עושים אותו הדבר. הפעם על רקע משקל.

גם באותו פוסט שכתבתי על התוכנית בפייסבוק היו שהגיבו על המראה שלה. לא מחקתי. חשבתי שזכותו של כל אדם להביע את דעתו, אבל אותו אדם צריך לשאול את עצמו איך היה מרגיש לו היו קורעים אותו לגזרים רק כי הוא עלה במשקל. איזו חברה אכזרית נעשינו, שום עוגת קצפת לא תוכל להמתיק את זה.