הכובש הגדול מכולם

הדקה ה־90 אתמול בבלומפילד. האוהדים בצהוב כבר עם הראש בין הידיים, הייאוש מחלחל, שתי נקודות יקרות בדרך לאיבוד. אבל בדיוק לרגעים האלה נולד ערן זהבי, ווינר שלא נראה כאן מאז ימי מ.י.ק.י ברקוביץ׳. ואין ראוי ממנו לשבור את השיא המיתולוגי של נסים אלמליח ז"ל, שהחזיק מעמד 61 שנה, ולהיכנס לספר הזהב של הכדורגל הישראלי.

המשחק אתמול שיקף בדיוק את ההבדל שמפריד בין זהבי ליתר שחקני הכדורגל שלנו. כשהחמצן כבר אוזל, כשאיש לא מאמין, כששאר השחקנים רק רוצים לשמוע את שריקת הסיום, זהבי מסתער מחדש. אתמול סבל מספר 7 מסדרת החמצות שלא מאפיינות אותו. משקוף, קורה, עוד הצלה של השוער. אבל הוא המשיך לנסות, לחצוב, לחפש עוד נתיב אל השער ובדרך גם להראות לשאר שחקני מכבי תל־אביב שאם הוא לא מוותר, אז שום דבר לא גמור. ככה שוברים שיא. בסטייל, במשחק קריטי, כשהרגליים לפעמים רועדות ולא מקור. זהבי הוא לא הכדורגלן הכשרוני ביותר שהיה כאן. אייל ברקוביץ', חיים רביבו, אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, אבי נמני — כולם היו גאוני כדור. אבל לזהבי יש משהו שבו הוא לא דומה לאף אחד אחר — יכולת להיות בדיוק במקום הנכון בדרך לעוד שער, טיימינג מזהיר, שילוב של ראיית משחק, חוכמה וקור רוח כשהוא מקבל את הכדור מול השוער.

צילום: אורן אהרוני

זה לא נגמר שם. בניגוד לרוב הכדורגלנים הישראלים, זהבי מגיע לכל משחק ברעב תמידי ותשוקה, לא נותן לעצמו הנחות, לא זוכר מה היה בשבוע שעבר. ולכן, יותר מהאחרים, הוא זה שיכול לשמש מודל אידיאלי לחיקוי לאותו ילד מהורהר שישב אתמול בבית וראה את השיא נשבר. זה לא פלא, כלומר זה כן, אבל על בסיס עבודה מאוד קשה, חריצות, אמונה עזה בעצמך.

ההיסטוריה תזכור לערן זהבי את השיא אבל אוהדי מכבי תל־אביב יחרתו לנצח המון רגעים גדולים בדרך אל האושר. שלושער בדרבי וניצחון בדקה ה־90 בעשרה שחקנים. צמד מדהים מול באזל בשוויץ ואחרכך עוד שער מכריע שהעניק מקום בליגת האלופות. שערים מכריעים מול הנמסיס מכבי חיפה, מספרות למיניהן, שלוש אליפויות שכבר הוביל אליהן וטרבל מהדהד בעונה שעברה. גם אוהדי הפועל תל־אביב יזכרו לו את שער האליפות בטדי. השיא של זהבי הוא גם ניצחון קטנטן על אותו פרחח שניסה לעצור אותו במכות אחרי שקפץ מהיציע בדרבי ההוא. הוא לא הצליח. ערן זהבי. היו שחקנים טובים ממנו. אין טובים כמוהו.

קראו עוד: כל הדרמה במשחק