שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 12.04.2016
    ועדת חקירה
    'צל של אמת' הביאה את האובססיה הלאומית סביב הרשעת רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה לשיאים חדשים. הפרקליטות נכנסה לפאניקה, הצופים הפכו לבלשים מטעם עצמם והיוצרים כונו "סכנה לדמוקרטיה". עכשיו הם מודים - "יצרנו מפלצת" ומתעמתים עם השאלות המטרידות: החשש שא"ק תפגע בעצמה, הבעייתיות המדהימה של תמלול ההודאה של זדורוב בפני המדובב והעובדה שביהמ"ש העליון בכלל לא שמע את העדות של א"ח. במקום לשמוח על הצלחת הסדרה הם מתקשים להירדם בלילה וחושדים שמצותתים לטלפונים שלהם
    יהודה נוריאל

    פרסום ראשון: צעירה נוספת מצהירה בכתב שא"ק הודתה ברצח תאיר ראדה

     

    לפני פחות משנה, ב־11 ביוני 2015, הגיעה אל עורך הדין אביגדור פלדמן בחורה, שנכנה כאן ס'. היא העלתה בפניו על הכתב את הדברים הבאים (המובאים עם השמטות וקיצורים קלים):

     

    "רצח תאיר ראדה 2006: ענת ז"ל הייתה חברת נפש של א"ק. הן הכירו במחלקה סגורה בבית חולים. ענת בגין אובדנות וא"ק בגין ניסיון רצח... א"ק שיתפה את ענת בסודותיה... והוסיפה שהפעם היחידה שלא נתפסה הייתה רצח תאיר ראדה.

     

    "התיאור שהשמיעה א"ק לענת על הרצח של תאיר ראדה: א"ק תושבת קצרין למדה בבית ספר גולן שבאזור. בסביבות גיל 20 פקעה סבלנותה של א"ק והיא החליטה לממש את התשוקה החבויה בה לדם אדם. היא רקמה לעצמה תוכנית ובתאריך 6.12.2006 נכנסה לבית הספר שלמדה בו כשהיא לבושה בתלבושת, על גבה ילקוט, ובתוכו סכין ותלבושת להחלפה.

     

    "א"ק מספרת שנכנסה לשירותים של הבנות וחיכתה למישהי אקראית שתיכנס. אז נכנסה תאיר לתא, א"ק הציגה לענת איך היא פקחה זוג עיניים מאיימות לתאיר והצביעה לה על השפתיים לאות שקט. תאיר קפאה בהתחלה אבל אז א"ק שלפה את הסכין. תאיר ניסתה לקרוא לעזרה אבל היד של א"ק חסמה לה את הפה. א"ק עמדה מאחורי גבה של תאיר כשהיא משספת לה את הגרון וחוסמת לה את הפה תוך כדי שתאיר נאבקת, מושכת לא"ק את השיער ומנסה להדוף אותה. אולם א"ק הייתה גדולה וחסונה מול תאיר והצליחה לבצע את זממה. א"ק עברה מהר תא, החליפה תלבושת ויצאה בסיפוק מבית הספר.

     

    "א"ק שיתפה את ענת ואמרה לה שבלי שום קשר יש לה תשוקה חבויה לדם אדם ולמעשה מאז ועד היום היא מלאת סיפוק מהרצח של תאיר ולא מצטערת עליו".

     

    עו"ד פלדמן: "ס' הגיעה, כנראה לאחר ששמעה שהצטרפתי לייצוג של רומן זדורוב. היא סיפרה את הדברים כי זה רבץ עליה. אבל היא לא חתמה ולא השאירה פרטים, כי היא פחדה מא"ק. ואת זה היא אמרה באופן הכי ברור".

     

    דבריה אלה של ס', המתפרסמים כאן לראשונה, מצטרפים אל דבריו של א"ח, שהיה בן זוגה של א"ק, הטוען כי זו התוודתה בפניו על מעשה הרצח (ר' בגוף הכתבה). בשלב מאוחר יותר ניסו יוצרי 'צל של אמת' להגיע אף הם אל ס'. כך שמעו לראשונה על ענת ז"ל, ואגב חיפושים בקרב חברותיה של ענת, הגיעו אל מאי פלג, זמן קצר לפני שהתאבדה. פלג המנוחה סיפרה להם אף היא על התוודותה של א"ק בפני ענת (ר' בגוף הכתבה).

     

    בית המשפט העליון לא נענה לבקשת הסנגוריה להחזיר את הדיון בעניין הזה. את עוה"ד פלדמן הוא עדיין מטריד.

     

    "האמת היא שמלכתחילה כל הסיפור הזה של א"ח על א"ק נשמע פנטסטי לגמרי. אבל פתאום הוא מתחיל להתממש. ישנה מאי פלג ז"ל ששמעה מענת. ויש הבחורה ס' ששמעה מענת. ושתי אלה עדויות חופפות לא"ח ששמע ישירות מא"ק - ולהן לא הייתה שום סיבה להמציא את זה", הוא אומר, "כשם שאין עדות על קרבה של א"ח לתיק או למשפחת זדורוב".

     

    א"ק מעורערת נפשית. אולי היא פשוט בודה סיפור מטורף, והיא חוזרת עליו בפני כמה אנשים - ועכשיו היא נמצאת "אשמה" על לא עוול בכפה במשפט הציבור?

     

    "כן. זו אפשרות קיימת. ואמרתי בתחילה, אנחנו מגינים על זדורוב, לא נעשה לא"ק אותו דבר. אבל יש דברים שהיא אמרה שמעוגנים במציאות. היא מספרת שיצאה מתא השירותים לתא הסמוך, כולל נעילת הדלת. זדורוב עשה אחרת, הוא יצא החוצה ישר. ובכל זאת א"ק מתארת את מה שהשוטרים חשבו שקרה, ואף אחד אחר למיטב ידיעתי לא ידע אותו. בנוסף יש עדות של ילדה בבית הספר שאומרת שראתה ילדה זרה וגבוהה, שמתאים לסיפור. וכשהייתה בשירותים שמעה שאומרים לה, 'תפוס'. תיאור הרצח דומה. העובדה שהסכין משוננת".

     

    מה ניתן עוד לעשות?

     

    "אם למשל בדגימות הדם שנאספו, שהמדינה עדיין חייבת לשמור עליהן, יימצא דם של א"ק - זו תהיה בוודאי ראיה ניצחת. כי הרי לא נמצא שום ממצא פורנזי שקושר את רומן זדורוב. שום דבר. וזה עניין מטריד ביותר. למשל, אין דם בנעל שלו. אתה יכול לרחוץ, לשטוף, להשרות - או שתהרוס את הנעל, או שיימצא דם. אי־אפשר להדיח דם מנעל, כי המדע הפורנזי הוא מיקרוסקופי. אבל לא נמצא כלום.

     

    "ובכלל, לזדורוב אין מניע. אין שום דבר שמצביע על אישיות פסיכופתית, אפילו על אדם 'אמיץ' בצורה בלתי רגילה. לעשות את המעשה המטורף הזה, באמצע בית ספר, יום לימודים, שעת צהריים, לצאת מהשירותים בלי לדעת מי ייכנס, מגואל בדם, ובלי להותיר שום ראיות פורנזיות. כל זה רק מחזק את תיאוריית א"ק".

    יוצרי הסדרה 'צל של אמת' ביקשו מספר פעמים מ־ס' לספר את דבריה בגלוי. לפי שעה, היא עדיין מסרבת להיחשף.

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

     

     

    תאיר ראדה ז"ל, נערה בת 13 וחצי, נרצחה בשירותי בית ספרה בקצרין ב־6 בדצמבר 2006. תושב קצרין רומן זדורוב, אז בן 29, נמצא אשם ברצח לאחר שהודה ושיחזר אותו בפני חוקרי המשטרה. בדצמבר 2015 נדחה ערעורו של זדורוב בפני בית המשפט העליון, שהחליט לאשר את הרשעתו, ברוב דעות.

     

    אפריל 2016. הסדרה 'צל של אמת' של ערוץ 8, הדנה בפרשה באופן ביקורתי, שוברת שיאי צפייה, למעלה ממיליון הורדות ברשת בלבד, ומעוררת היסטריה ציבורית. פרקליט המדינה שי ניצן מכנה את הסדרה, "סכנה לדמוקרטיה", אליו מצטרפת גם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור. א"ק, הנחשדת בסדרה כי היא התוודתה על רצח ראדה בפני חברה דאז א"ח, הופכת לגיבורת רשת עם חשבון אינסטגרם הומה, הזוכה לאיחולי מוות. קבוצת הפייסבוק "כל האמת בפרשת תאיר ראדה", המונה כרבע מיליון חברים, מכריזה חרם על הסדרה. שי מיקה, שהעידה כי ראתה אחרונה את ראדה המנוחה, זוכה בריאליטי 'האח הגדול'.

     

    להלן חקירתם של מ"ת, י"ג וא"פ. נוכחים: מיקה תימור, 31 (להלן: מיקה). יותם גנדלמן, 30 (להלן: יותם). ארי פינס, 28 (להלן: ארי). שלושת יוצרי הסדרה 'צל של אמת'. תאריך: יום חמישי, 7 באפריל 2016, בשעה 09:30.

     

    "סכנה לדמוקרטיה", מכנה אתכם פרקליט המדינה, שי ניצן. עולה חשש מ"קרקס ריאליטי", שבא במקום פסק דין מרשיע של בית המשפט העליון.

     

    לפתוח את התיק. זדורוב
    לפתוח את התיק. זדורוב

     

    ארי: "אנחנו 'סכנה לדמוקרטיה'? זה מפחיד אותי. זו פגיעה חמורה בחופש הביטוי. וגם מפחיד אותי שפרקליט המדינה לא מבדיל בין תוכנית ריאליטי, לבין סדרה דוקומנטרית שהושקעו בה שלוש שנות תחקיר יסודי, מתוך רצון ליידע את הציבור על הפרשה הכל כך חשובה הזו, שיש בה גם הרבה דיסאינפורמציה שרצינו לתקן".

     

    יותם: "יום לפני הכנס הזה, יושב יובל שטייניץ וקורא לשופטי העליון 'חבורה של הזויים'. ואז פרקליט המדינה מתייצב ואומר שאנחנו הסכנה לדמוקרטיה? מגיע לו פרס על אירוניה".

     

    מיקה: "אין לנו קרב עם הפרקליטות. אנחנו לא אומרים שהם שורש כל רע וכל הפרק הראשון נתן להם פתחון פה מלא, מתוך כבוד מלא לגרסת המדינה".

     

    יצרתם מפלצת. והרעש הזה אולי עוד יזיק לרומן זדורוב, לא?

     

    יותם: "במידה מסוימת זה נכון, יצרנו מפלצת. אבל אנחנו סמוכים ובטוחים שביהמ"ש העליון לא יושפע מאמירות כאלה ואחרות, לא של פרקליט המדינה ולא מהסדרה עצמה. בכלל, איך שמו את נשיאת ביהמ"ש העליון בכפיפה אחת עם פרקליט המדינה, שהוא צד בוויכוח? כולם יושבים ומסתכלים על הדבר הזה כאילו הם קבוצה אחת".

     

    בדיקת השיח ברשת מהיום מגלה: 64 אחוז מהגולשים חושבים שרומן זדורוב לא אשם.

     

    ארי: "כשאחוז כל כך גבוה אומר, אני לא מרגיש שלם עם הרשעת זדורוב - המערכת צריכה להביא את זה בחשבון. כי המערכת נועדה לשרת את הציבור".

     

    אבל כאן בדיוק הטענה על "קרקס ריאליטי". במקום בית משפט וראיות - הכרעה פופוליסטית של צופים לרגע בסדרה עם הכוח העצום של טלוויזיה ורשת.

     

    מיקה: "הסדרה היא בז'אנר ה־True Crime. בארה"ב סרטים כמו Paradise Lost ו־The Thin Blue Line הצליחו להביא לפתיחת התיק, משפט חוזר וזיכוי. לנו אין יומרה לצאת נגד ביהמ"ש העליון ולהפוך את זה ל'קרקס'. רצינו לשאול שאלה עקרונית על התיק הזה. לבוא ולהגיד את זה בהקשר כאן, זה מנותק והזוי. לא, אנחנו לא יוצאים נגד ביהמ"ש העליון. יותר מזה, השופט דנציגר, ראש ההרכב, אמר שהוא היה מזכה את זדורוב מחמת הספק. אז מה, גם דנציגר תומך בקונספירציה?"

     

    אתם חוששים, אולי יחפשו אתכם אישית?

     

    ארי: "כן. התחלנו לחשוש שאולי עלולים לצותת לנו לפלאפונים, למשל. תשמע, הפרקליטות זה גוף עם המון כוח. הם יכולים להחליט את מי מעמידים לדין במדינה הזו, ועם אחוזי הרשעה כאלה גבוהים - הם בעצם יכולים להחליט את מי להרשיע".

     

    אתם מה שנקרא שמאלנים טובים. ובשבועות האחרונים אתם הופכים לכלי נשק בידיים של כל מיני מוטי יוגב, שרוצים לעלות על העליון עם בולדוזר, ולכל מבקשי הקונספירציה מבית יגאל עמיר.

     

    ארי: "זה נושא חשוב לי ואני מודאג מאמירות כאלה. אלה באמת אמירות שמערערות את שלטון החוק, ומסוכנות לחברה דמוקרטית: כשמישהו אומר שצריך לעלות עם די־9 על העליון, או שהעליון פוגע בכלכלת ישראל בעקבות ההחלטה שלו על מתווה הגז. אלה דברים מסוכנים וזו ביקורת לא לגיטימית. אבל אנחנו מדברים על התיק הזה. על בעיות מערכתיות. כמו מעמד ההודאה במשפט הישראלי, או המצב שבו אם יש שופט אחד שמזכה, האדם עדיין מורשע. אנחנו נקודתיים בביקורת שלנו. לא יוצאים נגד העליון, חלילה. הוא חשוב לחברה שלנו אולי יותר מכל מוסד אחר".

     

    יותם: "אחוז ההרשעות בישראל הוא אולי הגבוה בעולם. משהו פה לא כל כך סביר, אלא אם כן יושבים שם האנשים הכי חכמים בהיסטוריה האנושית. מישהו צריך פעם לשאול, למה האחוז כל כך גבוה".

     

    ארי: "כן, יש לנו ביקורת על הפרקליטות. וצריך שתהיה. ומה שקורה עם השופטת גרסטל בשנתיים האחרונות, מאז מונתה לנציבת הביקורת על מערך התביעה – נטרפה דעתם! אחד אחרי השני, כל מי שקשור לפרקליטות, שופטים, כולל דורית בייניש, הולכים ותוקפים את גרסטל פרסונלית. ואומרים, 'אנחנו, הפרקליטות - מלאכים'. זה מבהיל".

     

    יותם: "ואתה לא מבין כמה זה מאורגן. גם ההתקפה עלינו הייתה אשכרה מאורגנת".

     

    מצד שני, נתניהו הביע בכם תמיכה.

     

    (צחוק גדול)

     

    × × ×

     

    בעקבות הסדרה, א"ק נצלבת בראש חוצות. איך ההרגשה?

     

    ארי: "לא נוח. אנחנו לא מרוצים מהמשפט שדה שעושים לה. עשינו כל מה שאפשר כדי למנוע את הזיהוי שלה ושל א"ח".

     

    יותם: "עשינו פרק שלם - השלישי - שבא להראות את הנזק במשפטי שדה מהסוג הזה".

     

    ארי: "אנחנו בעצמנו הטלנו ספק בסיפור של א"ק! לא רצינו להפנות אצבע מאשימה ולהגיד, 'תראו, זו היא'. היה חשוב להראות למשל את ההודעות האובססיביות שא"ח שלח לה".

     

    הבלטתם את הסיפור כדי להגיד, זה מה שיש לנו ואין לאחרים?

     

    יותם: "נכנסנו לסיפור ב־2013. נתקלנו בסיפור של א"ק וא"ח רק בנימוקים לערעור, בכמה פסקאות הזויות. אמרנו, נלך לבדוק את הסיפור. הגענו לא"ח והתחלנו לחפור. רק אחרי חודשים של שכנוע הוא הסכים להיפגש איתנו".

     

    ארי: "כשקראנו על זה לראשונה, זה נשמע הכי הזוי בעולם. פגשנו אותו בתחנת דלק אפלולית מחוץ לעיר, היה קשה לדובב אותו, והסיפור הזה בהתחלה נשמע כמו צ'יזבט. אבל ככל שאתה חופר עמוק אתה הולך ומבין שרוב מה שהוא סיפר למשטרה אומת בחקירות שעברה החברה שלו".

     

    פרקליטת התביעה, שילה ענבר, אמרה שהיו עוד סיפורים של קוקואים אחרים. בדקתם גם אותם?

     

    מיקה: "בוודאי. התחקיר שעשינו היה מאוד מקיף. היה סיפור של נהג מונית, למשל, כמו כל מיני סיפורים אחרים שנבדקו".

     

    יותם: "והיו סיפורים הזויים לגמרי. נפגשנו אפילו עם מגדת עתידות, יהודית פלאות. מדהימה. היא דיברה עם הרוח של תאיר, שציירה לה ציורים שבסוף היא קישרה לכיוון הילדות. זה אגב אחד הקטליזטורים המשמעותיים בסיפור המופרך של הילדות. אבל הסיפור של א"ק הוא הסיפור היחיד שהגיע לכדי חקירת משטרה בימ"ר צפון, ולא במקרה, כי יש בו חשדות קונקרטיים וראיות קונקרטיות".

     

    ארי: "ובניגוד למה שהפרקליטות טוענת שוב ושוב בכל מקום, העדויות של א"ח וא"ק מעולם לא נבדקו על ידי ביהמ"ש העליון. הוא רק קרא את נימוקי הערעור (מעין תקציר בכמה שורות שבהן מנמקים למה לדון שוב בתיק, כמו חוות הדעת שהרצח בוצע באמצעות סכין משוננת, י"נ). התביעה התנגדה והוא קיבל את טענותיה בלי לנמק. כלומר, הסיפור לא נפתח בעליון. הסדרה לא באה להצביע על א"ק כרוצחת אלא לשאול - למה ויתרו בכזו קלות על עדותו של א"ח".

     

    את צו איסור הפרסום של פרשת א"ק וא"ח לא אתם התרתם. למה אחרים לא עסקו בו?

     

    ארי: "אכן שאלה מעולה. גם עיתונאים היו יכולים לחפש את הסיפור הזה, וכדאי שתשאל אותם. ממה שאנחנו הבנו, היו עיתונאים שהסיפור הזה הגיע אליהם, אבל הם קיבלו שיחה מהפרקליטות שהכל שטויות".

     

    מיקה: "אנחנו מכירים לפחות שני עיתונאים שלא הצליחו להגיע לא"ח, למרות שניסו דרך עורכי הדין של זדורוב. ובשבועיים האחרונים, מאז עליית הסדרה, כל עיתונאי שני אומר, 'ידענו, ידענו'. מערכות חדשות וכתבים בצפון מעידים שידעו".

     

    בחרתם בסיפור של א"ק כחותם את הסדרה, כי ערוץ 8 דחף לקדם את הסנסציה?

     

    יותם: "לא. ניתן לנו חופש אמנותי מוחלט, הערוץ לא היה מעורב בתוכן, פרט להחלטה להפוך אותו לסדרה במקום סרט".

     

    א"ח הוא לא נקמן חולה נפש?

     

    ארי: "הסיפור של א"ח מתאים לארבע עדויות של בנות, שהעידו בשבוע של הרצח. א"ח עבר בדיקת פוליגרף. 99 אחוז ממה שאמר בחקירות - התאמת. ויש גם את עדותה של מאי פלג, ועוד חברה שמספרת אותו סיפור (ר' מסגרת) א"ק דיברה עם עוד אנשים.

     

    "הפרקליטות אומרת, הוא חולה נפש שאי־אפשר להאמין לו. יש מסמך, שהוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ונמצא שפוי לחלוטין. א"ח סבל פעם מדיכאון. לבוא ולהגיד שכל מי שסבל מדיכאון הוא 'חולה נפש'? א"ח לא חולה נפש. אין לו בעיה בבוחן המציאות. הוא אדם בעייתי שעשה דברים מאוד בעייתיים, שהוא מודה בהם בחקירות. וצריך לזכור - הוא הביא לנו את החומרים האלה. את ההתכתבויות האלה. חומרים שמוציאים אותו רע. במשטרה הוא לא הסתיר דברים רעים שהוא עשה ויכלו לסבך אותו. הוא שוטח בעצמו את המניעים הזרים שיכולים להשפיע על עדותו. אין לי ספק שחלק מהסיבה שהוא פנה למשטרה זה כדי לנקום בה".

     

    יותם: "זה נכון, אתה מסתכל על הסיפור הזה ואומר, 'כן, יש מצב שהוא באמת רוצה להרוס לה את החיים, והוא הולך כל כך רחוק'. והאופציה הזו קיימת מבחינתנו כל הזמן, והיא מייסרת".

     

    מיקה: "זדורוב הורשע בראש ובראשונה על סמך הודאה. א"ח ומאי פלג שמעו סיפור, שהוא גם מעין הודאה. בשני המקרים זו התמה: הודאות. אדם שמספר סיפור".

     

    יותם: "א"ק נתנה את ההודאה הזו בצורה חופשית בפני כמה אנשים, שאינם קשורים אחד לשני, חסרי אינטרס להפליל מישהי. וכולם מספרים אותו סיפור מפורט! אבל האם זה אומר שההודאה שלה אמיתית? אנחנו לא יודעים. לכן לקחנו פוליגרף לאמת שני דברים: האם א"ק הראתה לא"ח את הסכין המשוננת והתיק; והאם היא התקשרה לספר לו על הרצח, לפני שמישהו בעולם ידע שתאיר נרצחה. ובשניהם הוא עבר".

     

    ארי: "יש כאן בחורה שנעצרה ונחקרה במשטרה בחשד לרצח. ובזמן שהיא הייתה במעצר בית, היא ניסתה לשסף למישהו את הגרון. והיא משקרת בחקירה מהרגע הראשון! היא אומרת לחוקרים שהיא לא גרה בקצרין כבר עשר שנים, אלה דברים שאמורים להביא את המשטרה לחקור. אבל המשטרה לא חקרה. המשטרה עשתה כל מאמץ אפשרי על מנת לא לחקור את הסיפור הזה".

     

    זו טענה חריפה. איפה אתה רואה את זה?

     

    ארי: "הסנגוריה הפעילה לחץ לעשות בדיקת די־אן־איי לא"ק. הבדיקה נעשתה - אבל השוו רק לדגימה שנלקחה מתחת לציפורניים של תאיר, מקום שמראש ידעו שאין בו שום ממצא זר! בזמן שיש המון ממצאים זרים אחרים בזירה".

     

    יותם: "הפרקליטות כיוונה את זה. במקום בדיקה שתשווה לשלל הממצאים בזירה, עשו את המעשה ההפוך: בדקו בידיעה מראש שלא תהיה התאמה! ואתה רואה את המסמך כשהחוקרת מדגישה בעצמה את האבסורד, 'גם בבדיקה חוזרת, אין שום פרופיל גנטי פרט לזה של תאיר ראדה'".

     

    אוקיי. אז מה היו צריכים לבדוק?

     

    ארי: "על הגוף של תאיר נמצאו שלוש שערות של שלוש נשים שונות, שעד היום לא יודעים מי הן; אפשר לבדוק די־אן־איי של א"ק עם די־אן־איי שקיים בזירה; היו בזירה שלוש טביעות נעל בדם: זה מסלול הבריחה, זו ראיה מזכה! הדבר הזה כשלעצמו הוא ספק סביר! אין שום תרחיש שבו מישהו יתחיל לטפס שם, ולא יבוא להגיד, 'היי, זה אני שהשארתי את הטביעות האלה', ויגרום לכולם לרדוף אחרי הבנאדם הלא נכון".

     

    יותם: "בכל השבוע הראשון לחקירה, לפני שהגיע להם זדורוב, היו משוכנעים שטביעות הנעל הן של הרוצח. יש דם של תאיר על המתקן של הנייר טואלט ובתא הסמוך, ויש עדות של המנקה שניקתה דם על מתקן הניאגרה. אז מה זה בעצם אומר? שזדורוב הביא עוד זוג נעליים והחליף?"

     

    ארי: "היו פה הרבה מחדלים פורנזיים. כי ברגע שאתה יכול להרשיע אדם על פי הודאתו, למשטרה אין תמריץ לעשות בדיקה פורנזית. בדיקה כזו יכולה להוכיח שאדם מסוים ביצע את המעשה. אבל היא יכולה גם להוכיח שמישהו לא עשה משהו. אז פה יש לך טביעות נעל של אדם אחר, טבולות בדם, שמובילות לתא השני - בניגוד לסיפור של רומן, ולא מתאימות לו. הדברים האלה מעלים ספקות מאוד גדולים. אז אתה לא יכול להגיד, 'רומן הודה - אבל הוא שיקר בדברים כאלה מהותיים'".

     

    מה זו ההקלטה של א"ק בסוף הסדרה? למה לא לראיין אותה? מאיפה ההקלטה מגיעה?

     

    ארי: "לפני כשנה הצענו לא"ק להתראיין, וגם לעשות פוליגרף. היה חשוב שנביא את הסיפור שלה. פגשנו אותה בקניון בחיפה, ב'ארומה'. היא הגיעה עם מי שהיה חבר שלה באותו זמן, והוא ממש סינגר עליה. אז היא החליטה שהיא לא רוצה להתראיין, וזה בסדר.

     

    "יכולנו לקחת עוד דברים מחשידים שהיא אומרת, על טחב והאהבה שלה לדם, ולא עשינו את זה. היה חשוב לסיים בתגובה שלה. והתגובה שלה בסיום היא מהקלטה שלה, אחת מהרבה הקלטות שלה, ממקורות שלנו".

     

    מיקה: "זה היה השלב הכי קשה, כשהיינו צריכים לסגור את הסדרה. רבנו והתווכחנו ויצאו הרבה אמוציות, עד עכשיו. כי השאלה המוסרית היא דבר שאנחנו לא מקלים בו ראש. אבל היה ברור שאנחנו חייבים לסיים בהטלת ספק, כי זו הסדרה, מטרתה היא להטיל ספק ולהציב סימני שאלה. ומצאנו פתרון יצירתי, איך להביא שקולו של אדם יישמע, גם אם הוא לא ייראה".

     

    בואו נדבר על הפוליגרף. זו ראיה לא קבילה בהליך פלילי. למה השתמשתם בה?

     

    מיקה: "ההחלטה לקחת את א"ח לפוליגרף הייתה קודם כל בשבילנו. כי כשפגשנו אותו, חשבנו ש־90 אחוז ממה שהוא אומר זה שטויות".

     

    ארי: "א"ח ביקש שוב ושוב מהחוקרים, 'תעשו לי פוליגרף, היפנוזה, רענון זיכרון, סם אמת – מה שאתם רוצים'. והם לא עשו כלום. אז אנחנו הלכנו לפוליגרף שערך מי שהיה ראש אגף חקירות בשב"כ. אם יש מישהו שיודע לעשות בדיקה כזו, זה הוא".

     

    אבל בבדיקה לא נשאלה השאלה הישירה: האם היא התוודתה בפניך?

     

    יותם: "לא. כי מי שעשה את הבחינה ובחר את השאלות זה הוא ולא אנחנו. אנחנו בכלל לא היינו בחדר, הפוליגרף נעשה ללא התערבותנו, והמצלמה הייתה נסתרת, דרך מראה חד־צדדית. אם אנחנו היינו מתערבים ושואלים שאלות, היינו מזהמים את הפוליגרף. ויקטור (החוקר) אמר לנו, מה זה משנה אם א"ק התוודתה בפניו או לא - לו ברור שהיא התוודתה. הוא ישב איתו במשך שעה־שעתיים לפני הבדיקה וחילץ ממנו מה קריטי לדעת. ולהבנתו, מה שמהותי זה האם באמת א"ק התקשרה אליו באותו יום להגיד מה שאמרה, והאם באמת א"ק הראתה לו תיק עם בגדים מגואלים בדם וסכין משוננת".

     

    שוב, פוליגרף לא קביל בהליך פלילי. ובאיזשהו מקום אתם עושים לא"ק מה שהמדינה עשתה לזדורוב: משתמשים בג'אנק־סאיינס כדי להפליל אותה בעיני הציבור.

     

    יותם: "נכון, זה לא מדע מדויק. יש מצב של חמישה־שישה אחוז שא"ח הצליח לעבור פוליגרף אחרי שהוא עבר תדרוך של הק־ג־ב, של לא יודע מי. מבחינתנו זו עוד דרך להראות שסטטיסטית ב־90־95 אחוז מהמקרים האיש דובר אמת, ותיקחו את זה איך שתיקחו. גם אנחנו לא בטוחים שזה אמיתי".

     

    מה הכי הפריע לכם בו?

     

    יותם: "מה שהוא עשה לא"ק. אלה היו יחסים סדיסטיים, ובדיעבד הוא הבין שבתוך היחסים היו מקרים שהוא עבר את הגבול, ואני נזהר מלהשתמש במילה קשה יותר".

     

    אני אגיד. הייתה תלונה שלה על מעשי אונס.

     

    ארי: "נכון. ביחסי המין ביניהם הוא עבר את הגבול. והייתה רשימה ארוכה מאוד של תיקים נגדו, שאגב, נמחקו מחוסר ראיות".

     

    א"ח היה חשוד באונס על סמך דבריה של א"ק. אולי מעשה הנקמה נולד כתגובה לכך?

     

    ארי: "א"ח שלח לא"ק ולאחותה, חודש לפני שהלך למשטרה, הודעות בנוסח, 'אלך למשטרה', 'סיפרתי לאחותך על תאיר', הודיע לה במפורש, 'אני הולך להפליל אותך'. והיא לא עונה לו על זה. הוא כועס עליה, נקמני, 'אני אכתוב ספר שאת סייקו־קילר' - והיא לא עונה לו על זה בכלל. א"ק הולכת אחרי זה ומגישה תלונה על אונס, ומושכת אותה יום למחרת. אבל כשהוא פונה למשטרה אחרי שבועיים עם הסיפור שלו, וכשלוקחים אותה לחקירה, התלונה שלה נגדו פתאום חוזרת - ולאותה ימ"ר שחושדת בה ברצח!"

     

    זו מערכת יחסים שמבוססת על פנטזיה ואלימות. אולי גם הסיפור שהיא סיפרה לו מגיע מאותו עולם מדומיין ונורא?

     

    מיקה: "מבחינתנו יש שלוש אופציות: או שזה סיפור הנקמה הכי משוגע ששמענו עליו; או שהיא המציאה את הסיפור, במסגרת מחלת הנפש שלה, וסיפרה לא"ח ולאחרים; או שזו האמת. ואני רק מציינת שאנשים בארץ נעצרים על הרבה פחות מזה. הרבה הרבה הרבה פחות".

     

    מה הייתם רוצים שייעשה?

     

    יותם: "למצות את החקירה עם א"ק וא"ח. השוואת כל הפרופילים הגנטיים שנתפסו בזירה. הייתי חוקר את האנשים שהיא התוודתה בפניהם בעבר או הייתה יכולה להתוודות, ואז חוקר אותה בהתאם. א"ק ניסתה לרצוח בנאדם אחר, ובחקירתה היא מאששת 99 אחוז מהדברים שא"ח מספר עליה. שואלים אותה, האם היא רצחה בעבר - והיא עונה, אני לא רוצה לדבר על זה. ולפי התרשמותי, החוקרת הנחמדה בתיק בכלל לא ידעה שהיא גם חשודה בתיק של תאיר ראדה".

     

    ארי: "ובכלל, מצחיק אותי שאני צריך להגיד למשטרה מה לעשות!"

     

    בדברים שא"ח טוען שא"ק סיפרה לו נמצאו סתירות. למשל, לא נמצאו נשיכות על תאיר.

     

    יותם: "הפרקליטות אומרת, 'אנחנו לא יכולים לשלול את האפשרות שא"ק סיפרה את זה לא"ח, אבל יש סתירה בין מה שהיא סיפרה למה שהתגלה בפועל'. וזה אירוני - אפרופו זדורוב והסתירות בהודאותיו. חוץ מזה, עדות 'נקייה' מדי מחלישה. זו עדות חזקה".

     

    ארי: "באמת הייתה לו עדות שא"ק סיפרה לו שהיא נשכה את תאיר בצוואר, וזה לא תאם את הזירה. רק בואו נזכור שלא הרבה זמן אחרי שהוא אמר את זה, א"ק ניסתה לנשוך שוטר בצוואר! אז יכול להיות שזה מה שהיא סיפרה לו. ואי־אפשר להגיד שהוא למד את התיק על בוריו כדי להעליל עליה ועדיין היו לו טעויות. זה לא מסתדר".

     

    מיקה: "בכל הדרך לא הפסקנו לשאול שאלות ולהטיל ספק. הרגע שבו הלסת שלנו נשמטה הייתה כשהגענו למאי פלג, שחזרה מפי ענת המנוחה על הסיפור של א"ח. זה היה הרגע המרכזי".

     

    זו עדות שמיעה של עדות שמיעה. אין הרבה ערך לראיה הזו.

     

    ארי: "נעשה את זה מסודר. לפני שנה הגיעה לאחד מעורכי הדין בחורה, חברה של ענת, מלווה בחבר שלה. והיא סיפרה שלפני התאבדותה, ענת סיפרה לה את מה שא"ק התוודתה בפני א"ח. אותה בחורה פחדה לצאת עם הדבר הזה ולכן היא השאירה תצהיר מלא בפרטים אצל העו"ד, רק בלי פרטיה המזהים. (ר' מסגרת). ניסינו להבין מי הבחורה הזו, ואז הגענו למאי פלג. ואיך שסיפרנו לה שאנחנו עוסקים בתאיר ראדה, מאי מיד סיפרה לנו מה היא שמעה מענת. אז ככה: יש שתי בחורות, ששמעו מענת את אותו סיפור שסיפר א"ח. והעובדה הזו מוכיחה שא"ק סיפרה לענת את הסיפור הזה".

     

    ידעתם מה הולך ליפול עליה? ידיעה שאומרת, אנחנו בעצם עומדים להרוס לה את החיים?

     

    יותם: "לא איתמם. הייתה שאלה מוסרית אדירה והיה ברור שברגע שהוא יסופר - א"ק תהיה בכיכר העיר. אבל הכף הוכרעה אחרי מאי פלג, כשהבנו שהחשדות מספיק קונקרטיים בשביל להגיד, 'חבר'ה, חייבים לספר את הסיפור הזה'. היום אני אומר בביטחון כמעט מלא, שא"ק מספרת את הסיפור לאנשים הקרובים לה".

     

    מיקה: "זה היה הרגע הכי קשה שהוציא הרבה ויכוחים ומריבות בינינו. גם עכשיו, שבועיים אחרי, אנחנו לא שלמים במאה אחוז עם כל מה שנעשה סביבה. אבל אנחנו מנסים בדרכים שלנו, דרך מכרים או רשתות חברתיות, להבין שהכל איתה בסדר ומצבה לא מידרדר. לא הבנו עד לאן השיימינג ברשתות יכול להגיע".

     

    ואם היא בחורה מעורערת שבדתה סיפור? אם היא חלילה תתאבד, אתם לא תיפלו מהכיסא?

     

    מיקה: "נכון. בצורה הכי כנה: לא ישנתי השבוע שלושה לילות. כי כל מה שחשבתי עליו זה, 'מה יקרה אם'. זה מעסיק אותנו באופן שאתה לא יכול לדמיין. אבל זו ההחלטה שקיבלנו וזה הפרק".

     

    ארי: אני שלם עם ההחלטה. זכות הציבור לדעת סיפור כזה חזק וחשוב. ואת השאלה ששאלת אפשר לשאול על כל מי שעשו עליו תחקיר בנושא הטרדה מינית, למשל. אבל אם היינו במדינה מתוקנת, המשטרה הייתה צריכה להמשיך את החקירה הזו. להגיד, 'אוקיי, עשינו פשלה'. לא להמשיך ולהדוף במקום להתייחס לקול שעולה מהציבור. יש המון חוסר אמון כלפי המערכת - והיא מצדיקה את חוסר האמון הזה".

     

    א"ק הפכה בעקבות הסדרה לכוכבת באינסטגרם. תחושתכם.

     

    יותם: "נו, על הפנים. מה נגיד?"

     

    × × ×

     

     

    קרקס. מיקה שי
    קרקס. מיקה שי

     

    בואו נדבר על תנועת ההמונים למען רומן זדורוב. למשל קבוצת הפייסבוק, "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל".

     

    ארי: "הקבוצה הזו היא דבר מדהים. מדובר בתנועה של רבע מיליון איש שהתחילה ממקום יפה: המון אנשים שאיכפת להם מהבנאדם הכי חלש בחברה הישראלית. וממקום לגיטימי, הבעת ספק במערכת. אבל לצערי, נפוצה שם תיאוריית קונספירציה".

     

    שאומרת: חברות שלה, בנות מקצרין, רצחו אותה.

     

    ארי: "כן. בלי שום בסיס ראייתי כלשהו. והמנהלים העיפו את כל מי שלא חושבים כמותם. ואני לא רוצה שיישמע כאילו אני יוצא נגד 250 אלף איש - רק נגד מנהלי הקבוצה. נעשה שם משפט שדה, השיימינג הכי חמור ברשת".

     

    נשמע כמו "צבא האמת של שי חי".

     

    יותם: "אוהו. 'צבא האמת של חיים סדובסקי'. זו כת עם חוקים, הקלטות טלפוניות שכל אחד מעביר לשני - אני לא יכול להתחיל ולהסביר כמה זו כת. וחיים סדובסקי הוא הגורו. מנהיג הכת, כמו בסרטים".

     

    ארי: "אנשים רוצים ודאות. והם בונים את כל תפיסת העולם שלהם בהתאם - ומתעלמים מכל מה שלא מתאים. אז הקבוצה הזו השתכנעה שהילדות עשו את זה והם לא מוכנים להסתכל על כל דבר אחר; מנגד, המשטרה משוכנעת שרומן עשה את זה. כולם נמצאים בדיסוננס קוגנטיבי. אנחנו מאמינים שמי שהיה מעורב בחקירה באמת חושב שרומן אשם. ולכן תיאוריית הקונספירציה של הקבוצה הזו כאילו 'כולם ידעו ובכוונה הפלילו אותו', מפספסת את הדבר הבאמת חשוב ומפחיד בסיפור: גם בלי שיש קשירת קשר, המערכת בנויה כך שיש סיכוי שבנאדם חף מפשע ימצא עצמו בסיטאוציה קפקאית, שהוא מואשם ברצח שהוא לא ביצע. וזה מה שאולי קרה פה".

     

    תנו לי פרופיל של המאמין הממוצע.

     

    ארי: "יש המון אנשים, גם רציניים, שזה הפך אצלם לאובססיה. אנשים שנשאבו לסיפור ומתעסקים בו חלק ניכר של היום".

     

    מיקה: "ומה שגיליתי, בכלל בהתעניינות לגבי הפרשה - שאין שום התפלגות מובהקת. אם יש דבר אחד שאני יודעת שהוא קונצנזוס בארץ זה פרשת רומן זדורוב".

     

    למה בעצם הסיפור הזה? בגלל שזדורוב הוא "האחר" החלש, הנידח?

     

    מיקה: "זה לא זדורוב. תחשוב: רצח, אור יום, בית ספר, ילדה בת 13, שירותים נעולים. זה המסתורין שאופף את הסיפור".

     

    יותם: "והכי חשוב, שאין ראיה פורנזית שקושרת את הרוצח ישירות. אף אחד לא ראה ולא שמע. ואז תופסים בחור, שהוא פוסטר־בוי של העלייה הרוסית, חלש מול המערכת, ומפילים עליו את התיק הזה".

     

    ארי: "האימה הכי גדולה בסיפור הזה - יותר מהזאבה וא"ק – היא שאנשים מסתכלים על הבנאדם הזה ואומרים, 'בואנ'ה, זה יכול להיות אני'. וההבנה שבישראל אפשר להרשיע אדם בעצם רק על פי ההודאה שלו. יש הודאה - אז אין תמריץ למשטרה לעשות משהו נוסף! זה מפחיד".

     

    ואולי גם רוח התקופה? הרי כולם קורבנות של המערכת, וב־2016, יותר מתמיד.

     

    יותם: "כן. היום, במיוחד אחרי 'מגש הכסף', אנשים מבינים שהגיעו מים עד נפש. יש תחושה חזקה שהאדם קטן מול המערכת, והיא יכולה לדרוס אותך אם תרצה".

     

    ארי: "וזו מערכת שלא יודעת להכיר בטעויות שלה. לאנשים יש חוסר אמון במערכת, והיא צריכה להבין את זה ולתקן, במקום להתבצר. למשל במשטרה, אתה מוצא שם המון הטרדות מיניות - ומצד שני, אנשים רואים איך המשטרה מתייחסת למפגינים בנושא הגז. כל הדברים האלה יוצרים חוסר אמון מוצדק".

     

    אבל אז חצי מדינה, לפחות, מתנערת אוטומטית מסרט שרואים בו חייל יורה באדם על הארץ. "כי מה שאתה רואה זה לא מה שאתה רואה".

     

    ארי: "נכון, וזה מסוכן. כי ברור לך שהחוק אומר, מה שהחייל עשה הוא הריגה או רצח. אבל עד לשם מגיע חוסר האמון. האזרח לא שם על החוק, וזה מאוד מסוכן".

     

    יותם: "הדיסוננס נוצר גם בגלל מהפכת המידע, הבלתי נתפסת. פתאום מישהו אשכרה צילם את החייל יורה בחברון. האם לא היו מעשים כאלה קודם? אני חותם שהיו. הם רק לא צולמו. והתמונות האלה מגיעות לכל מקום. אבל המערכת יושבת ולא מסוגלת להתמודד עם הדבר הזה, היא אומרת, אל תלכלכו לי את ההליך המשפטי, למה לא נחזור לשנות ה־50 ונתבצר במחשכים. אבל זה כבר לא יקרה! כי תיבת פנדורה נפתחה".

     

    × × ×

     

    התווכחנו, דיברנו וצרחנו. אילנה ראדה ובעלה שמואל ז"ל
    התווכחנו, דיברנו וצרחנו. אילנה ראדה ובעלה שמואל ז"ל
     

     

    בואו נחזור לקצרין ולמשפחת ראדה. למה אילנה, אמה של תאיר ז"ל, עדיין נשמעת משוכנעת שמדובר בחברות שביצעו את המעשה?

     

    ארי: "אנחנו לא רוצים לדבר בשמה. אילנה היא אישה חזקה ומעוררת השראה שהלכה נגד המערכת עם האמונות שלה. וזה באמת מקרה נדיר, שאפילו אם המנוחה לא מאמינה לגרסת התביעה".

     

    יותם: "ואנחנו אוהבים אותה. מצאנו את עצמנו יושבים אצלה, מתווכחים וצורחים ומדברים בפתיחות דעת, הכל בהמון אהבה, גם אם לא הסכמנו איתה".

     

    ומה עם משפחת זדורוב?

     

    ארי: "קצרין מקום קטן. אילנה גרה במרחק חמש דקות מאולגה זדורוב".

     

    שגרה במרחק חמש דקות מא"ק?

     

    כולם: "בוא נתקדם".

     

    מיקה: "יש את קצרין היפה והנחמדה. ויש את שיכוני הרוסים, זה ממש נראה כמו גטו. אבל אין לאולגה ברירה אלא להתגורר שם, היא תלויה בשני הוריה שגרים ועובדים שם".

     

    יותם: "ואלה חיים קשים. בן שנולד חודש לפני הרצח ולא מכיר את אבא. ועוד ילד שנולד לפני כמה חודשים (כתוצאה ממפגשי התייחדות, י"נ)".

     

    אגב, תלמידים בבית ספר הולכים לשירותים, שהפכו לזירת הרצח המפורסמת בארץ?

     

    מיקה: "לא. השירותים הפכו לשירותי מורות והם נעולים. שזה לא יהפוך למקום מיתי".

     

    מה שלום הרוצח המורשע רומן זדורוב?

     

    יותם: "דיברנו איתו בכלא. הוא לא יכול להתראיין כמובן, כי אז הוא ייכנס לצינוק. הוא עשה רושם של אדם רגוע, שלו - זה כמובן לא אומר כלום לגבי חפותו. אבל מה שמעניין הוא שיושב אדם בתוך המערכת האלימה ביותר - אגף של רוצחים בבית הכלא, אנשים שם הולכים מכות ודוקרים - ולזדורוב אין אפילו מעידה אחת בנושא אלימות. אחת! ואתה שואל את עצמך, האם אדם כל כך נורמטיבי, שלא עבר עבירה מימיו, התעצבן על ילדה בת 13, שחט אותה, וחזר לחיים שלווים לחלוטין בסיטואציה הכי לחוצה בעולם? אם כן, זה המקרה הכי מדהים של עשר דקות של איבוד שליטה מוחלט".

     

    איזו ראיית תביעה הייתה לכם הכי קשה לעיכול?

     

    מיקה: "עבורי - כל פסק הדין של העליון. הרבה מאוד דברים שמערערים אותך - אוקיי, אולי זה בכל זאת הוא? נגיד, המכנסיים שנזרקו בעיתוי שבו הם נזרקו. וגם כשהוא אומר, 'תגידו לעורך דין שלי שעשיתי את זה בלב שלם'. 'לב שלם', הביטוי הזה גרם לי להתכווץ. אני מודה, אחרי שקיבלתי את פסק הדין של העליון, באתי ואמרתי, אחרי שנתיים וחצי עבודה, 'תקשיבו, אולי אכלנו אותה'".

     

    יותם: "ההודאה למדובב. עד היום כשאני רואה אותה אני מאמין לה. למה שבנאדם יספר כזה סיפור? זה שרומן טועה טעויות עובדתיות לא משנה - אני פאקינג מאמין למה שהוא מספר ברגע הזה".

     

    ארי: "אנחנו לא יכולים ולא אמורים לקבוע אם רומן עשה את זה או לא, אלא רק מסכימים שיש כאן הרבה ספקות. לגבי המדובב, שהוא באמת הדבר הכי חזק כנגד רומן: כשאתה בודק את ההודאה לעומק, היא לא מסתדרת עם הרבה דברים. וזו קלטת החקירה היחידה שלא נשלחה לתרגום על ידי חברה חיצונית, אלא תורגמה באותו לילה בידי שוטר מצוות החקירה".

     

    מה, אף אחד לא בדק את השיחה עם המדובב אצל מתרגם אחר? אתם לא ניסיתם?

     

    ארי: "ניסינו לשלוח לחברה אחרת. והיא אמרה לנו - כמו כל דובר רוסית שהראינו לו אותה - שהם לא מבינים 80 אחוז ממה שנאמר בה. כי הכל נאמר בלחישות. אגב, בכל החקירות האחרות כתוב פה ושם, 'משפט לא ברור', 'מילה לא ברורה'. פה פתאום הכל ברור! השוטר הצליח לפענח כל מילה שנאמרה שם. ולי זה מוזר".

     

    זה מדהים. לא נמצא עוד מישהו שהצליח לתרגם?

     

    ארי: "מה שהצליחו האחרים לתרגם הוא חלקי בלבד, ואת מה שתורגם הכנסנו לסדרה. אגב, גם השופט דנציגר בפסק דין שלו אומר שהוא לא יכול לדעת אם מה שרומן הדגים על המדובב זו הדגמת הרצח, או מה שהוא קרא במדריך לשימוש בסכין הזה של הקג"ב. ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "תיק החקירה הוכרע לאחר שנשקל כל מארג הראיות והחומרים שנידונו במסגרת ניהול ההליך המשפטי במספר ערכאות".

     

    אפרופו. המדריך הזה לא טרד את שלוותכם? או חיבתו של זדורוב לסכינים?

     

    יותם: "כן, בהתחלה אמרתי, 'וואו, סכינים'. הלכתי לחברים רוסים והם אמרו לי, 'נו, סכינים. אפשר לחשוב. הרבה מתעניינים בזה'. והמאמר הזה, מה הסיפור שלו? מצאו שרומן נכנס לפורום רוסי שדנים בו על הכל, מפוטין דרך סכינים ועד כל מיני. והמאמר הופיע בפורום. אבל אין שום אינדיקציה שרומן אי פעם עיין בו. וזה לא מאמר שמדבר על רצח בנאדם, אלא על התגוננות מפני טרור".

     

    רומן גם סיפר על מכות רצח שהחטיף בעבר לאח שלו. בדקתם את העניין?

     

    יותם: "שאלנו את אמא שלו ואת אחיו. עלה שאולי הם הלכו מכות, והאמא אמרה לרומן, אל תרביץ לו יותר. שום אינדיקציה מעבר".

     

    ארי: "גם המשטרה חיפשה בעניין, ולא מצאה שום תיעוד למקרה הזה".

     

    ולסגור את פרק קצרין. היו שם חגיגות השבוע. שי מיקה זכתה ב'אח הגדול'!

     

    ארי: "זה באמת שימוש ציני ברצח. המון אנשים בציבור חושבים שלבחורה החמודה הזו יש איזשהו קשר לרצח, כי היא הבחורה האחרונה שראתה את תאיר - 'אז למה היא לא בדקה איפה היא?' ו'למה היא לא חיפשה?' זה מטורף. זה באמת קרקס".

     

    × × ×

     

    בואו נעבור לתגובת התקשורת, קולגות שלכם. חטפתם לא מעט מים קרים. מיקה, הכתב יוסי מזרחי עשה לך זובור אצל עודד בן עמי בערוץ 2.

     

    מיקה: "כן. רק שבשיחה מוקדמת, יוסי מזרחי ציין שיורם אזולאי (החוקר הראשי בתיק, י"נ) הוא אחד מחבריו הטובים ביותר. הוא דיברר את המשטרה, כמו הרבה כתבי משפט ומשטרה".

     

    ארי: "מסתבר שמזרחי חבר טוב של כל אנשי הפרקליטות והמשטרה שטיפלו בתיק, הוא סיקר את הפרשה בצמוד אליהם. חבל שהוא לא חזר על הגילוי הנאות הזה בשידור".

     

    מזרחי מסר בתגובה: "בשיחה מוקדמת אמרו מיקה וארי שאין להם כבוד לבית המשפט ודיברו כך גם על התובעת והשוטרים. אני אמרתי שסיקרתי אותם במשך למעלה מעשור והם בקיאים בתחומם. לגבי יורם אזולאי: הוא מוכר לי מסיקור גזרת הצפון. איננו חברים והוא מעולם לא היה בביתי או להיפך".

     

    מחדשות ערוץ 2 נמסר: "אנחנו דוחים בשאט נפש את הניסיון להכפיש את מי שחושב אחרת מהתיזה שבחרו יוצרי הסדרה להציג".

     

    עירית לינור ורוני בר־און עסקו בסדרה ב'המילה האחרונה', גם בלי שיראו אותה, כדבריהם.

     

    יותם: "וזה מרתיח אותי. אנשים מעזים להגיד דברים בלי לראות. אני מוכן להתחייב שגם שי ניצן לא ראה את הסדרה, כי מה שהוא אמר לא קשור אליה. וזה מרתיח".

     

    ארי: "גם אנשים שאנחנו מאוד מעריכים, כמו רביב דרוקר, הרשה לעצמו להתבטא על הסדרה בלי לראות אותה. הוא כתב בטוויטר, 'פסק הדין יותר משכנע'. וכשנשאל אם ראה את הסדרה, אמר לא. נתקלנו גם בכתבים שמצטטים קומוניקטים של המשטרה והפרקליטות בלי לבחון את העובדות".

     

    הבטחתם גילויים חדשים בסדרה. אבל תכלס, לא היו כאלה, נכון?

     

    מיקה: "הדבר שאני הכי מצטערת עליו הוא שהפרומו הבטיח גילויים חדשים. וזו הייתה גם הביקורת העיקרית כלפינו".

     

    יותם: "וכדאי שאנשים יפרידו בין פרומו ליצירה. לנו אין נגיעה לראשון".

     

    יהיה פרק נוסף?

     

    יותם: "יש כיוונים שאנחנו בודקים בזהירות. אולי נפנה אותם לעיתונאים, שיעשו את העבודה".

     

    לתחושתכם התיק ייפתח מחדש?

     

    מיקה ויותם: "לצערנו לא".

     

    ארי: "אני עדיין מקווה שכן, אלא שלמערכת מאוד קשה להודות בטעויות. אעשה את כל מה שצריך כדי שזה יקרה. כי אין עוול גדול יותר מהרשעת אדם ברצח שהוא לא ביצע. ומה שאנחנו עושים הוא לא הסכנה לדמוקרטיה. הוא ה־דמוקרטיה".

     

    יותם: "יושבת מדינה שלמה ומרגישה שלא נעשה צדק. אז מה ההתנגדות להשקיט את העם ולהרגיש נוח עם הפסיקה הסופית? ולא, אין חשש שזה יקרה בכל תיק, פרשת זדורוב היא תיק מיוחד וחריג. יושב ציבור שלם ואינו שקט מההרשעה. למה לא לפתוח שוב?"

     

    ואישית, לפחות שילמו לכם טוב על הסדרה?

     

    מיקה: "לא נעים לי להגיד כמה. (מהססת) נו טוב. קיבלנו 50 אלף שקל. שלושתנו ביחד. לעבודה של שלוש שנים וחצי".

     

    אם לא כסף, איך השתנו החיים שלכם?

     

    ארי: "במשך שלוש שנים אתה נמצא בעולם משלך, ואנשים לא מבינים מה עובר עליך. ופתאום, כל המדינה, עוברת בשלוש שעות מה שעברת בשלוש שנים. זה עוצמתי עד בלתי אפשרי לתיאור".

     

    יותם: "הסדרה מאוד מצליחה. היית מצפה שכולנו נשמח. אבל אנחנו יושבים בהיסטריה. לא מצליחים לשמוח".

     

    יהיו כאלה שיתהו, מה לכם, שלושה סמולנים טובים מהבועה התל־אביבית ולסיפור הזה?

     

    יותם: "מה זה 'בועה'? אנחנו אנשים שקוראים כל מילה, מעורבים בכל פרט, הולכים להפגין - בסופו של דבר, האנשים הכי מעורבים במה שקורה במדינה הזו, זה אנחנו, 'אנשי הבועה'".

     

    ומה הלאה?

     

    ארי: "לפרויקט הבא, ממשיך לעסוק בקולנוע ובעיתונות".

     

    מיקה: "זו הייתה הסדרה הדוקומנטרית הראשונה של שלושתנו. אני ויותם באותה חברת הפקה, מגיל צעיר, שבה עשינו פרסומות וקליפים".

     

    יותם: "אבל עכשיו אנחנו ממשיכים לכיוונים עלילתיים. למשל פיצ'ר על רוני ליבוביץ', האופנובנק".

     

    מה, גם הוא חף מפשע?

     

    (צוחקים) "הו, לא".

     

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 12.04.16 , 12:59