כבר שנים רבות ששאלת הספק הסביר הדרוש לצורך זיכוי נאשם מעבירת רצח מעסיקה את מערכת המשפט. הדברים שאמר בשבוע שעבר שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שלפיהם קיומה של דעת מיעוט במשפט רצח היא כשלעצמה יוצרת את הספק הסביר ולכן מחייבת זיכוי — העלתה את הנושא מחדש לסדר היום.
דנציגר יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו היה בדעת מיעוט בהרכב השופטים שהרשיע את רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל. בניגוד לדעת חבריו, השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל, הוא חשב שיש לזכות את זדורוב, ולו מחמת הספק. מאחר שעל פי הדין הקיים די בקיומו של רוב לצורך הרשעה — זדורוב הורשע בניגוד לדעתו של דנציגר.
דנציגר התייחס לעניין בפאנל בכנס אילת שעסקה בשאלה "האם דעת מיעוט מהווה ספק סביר?", ואמר: "אכן במשפט הפלילי לא ניתן להגיע לוודאות מוחלטת, אולם יש בעובדה ששופט מקצועי מגיע למסקנה שיש לזכות נאשם בשל קיומו של ספק סביר כדי להצדיק את הזיכוי שלו. לעניות דעתי, וכך סוברים רבים וטובים לפניי, אמון הציבור בבתי המשפט דווקא יגבר אם תאומץ גישה המזכה נאשם בגלל קיומו של ספק סביר באשמתו ולו גם אצל שופט אחד. גם אם עקרון הכרעת הרוב הוא אבן יסוד בשיטת המשפט הדמוקרטית שלנו, עיקרון זה לא יכול לדעתי לגבור על חזקת החפות, שהיא עקרון יסוד של המשפט הפלילי".
מקרה זדורוב לא היה הראשון שבו תיק רצח בעייתי הסתיים בהרשעה ברוב דעות. קדמה לו הרשעתו של סולימאן אל־עביד שהורשע ברצח חנית קיקוס בתום סאגה משפטית ארוכה ופתלתלה, שעברה בין שלל ערכאות ובכולן נחלקו הדעות בין רוב ומיעוט.
בשנת 2007, נוכח מורכבות הפרשה והשאלות שעלו בה, נענה שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לבקשת הסנגוריה הציבורית, וביקש מהמשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופטת בדימוס מרים בן פורת, להכין חוות דעת על התיק ועל אשמתו של אל־עביד. בן־פורת קבעה שהרשעתו של אל־עביד אכן הייתה מוצדקת, אולם בעקבות חוות הדעת שלה מינה פרידמן ועדה בראשות פרופ' אהרון אנקר, שתבחן את הנושא העקרוני של הרשעה ברצח בדעת רוב ואת נושא הערעור על זיכוי במשפט פלילי.
הוועדה הצביעה על הבעייתיות במצב הקיים, ובהמלצות שהגישה ב־2010 הציעה שבמקרה שנאשם ברצח מורשע ברוב דעות, ערכאת הערעור תוכל לפתוח את כל התיק מחדש ולדון בכל הממצאים המשפטיים והעובדתיים, לרבות ממצאי מהימנות. זאת, בניגוד למצב כיום שבו ערכאת הערעור עוסקת רק בשאלות משפטיות ולא עובדתיות, לא שומעת עדים ולא מתערבת בקביעת הערכאה הנמוכה יותר בעניין ההתרשמות ממהימנותם. בנוסף הציעה הוועדה כי במקרה של הרשעה ברוב דעות בערעור בבית המשפט העליון, תהיה לנאשם זכות מוקנית לדיון נוסף בפני הרכב מורחב, כך שערכאה נוספת תיכנס לעובי הקורה.
המלצות ועדת אנקר והרשעתו של זדורוב ברצח תאיר ראדה ז"ל עמדו לנגד עיניה של ח"כ רויטל סויד, שהגישה באחרונה הצעת חוק לתיקון חוק בתי המשפט, הקובעת כי הרשעה בעבירת רצח תוכל להיעשות רק פה אחד.
במושב באילת, שבו השתתפה לצד השופט העליון דנציגר, השופט המחוזי צבי סגל, שהיה אב בית הדין בפרשת אל־עביד, ועו"ד אלקנה לייסט, שהיה אחד הסניגורים בפרשיית זדורוב, אמרה ח"כ סויד כי "הרשעה ברצח פה אחד תחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט".
לדבריה סקרים שנערכו אחרי שידור סדרת הטלוויזיה "צל של אמת", שהטילה ספק באשמתו של זדורוב, העלו ש־64 אחוז מהציבור אינו משוכנע שזדורוב הוא הרוצח. "נתונים אלה מצביעים על כך ששניים מתוך שלושה אנשים סבורים כי אדם נשלח להעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפו", אמרה. "הסקרים ממחישים את השבר שחש הציבור מול מערכת המשפט ואת עומק הפגיעה באמון הציבור בה".
ח"כ סויד התייחסה לנושא הספק הסביר ואמרה כי "תיקים מתוקשרים יצרו לא פעם ספקות באשר לשאלה אם הרוצח האמיתי מסתובב חופשי בעוד חף מפשע יושב בכלא. כך בפרשת רצח תאיר ראדה וכך בפרשת חנית קיקוס. הרציונל במשפט הפלילי הינו שלא יורשע אדם אלא לאחר שאשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר. אם יש ספק — אין הרשעה. דעת מיעוט מזכה של אחד השופטים במשפט רצח יוצרת את הספק הסביר".
ח"כ סויד עמדה על כך שברוב תיקי הרצח ההרשעה נעשית גם היום פה אחד וכי הצעת החוק שלה מתייחסת למספר מועט של מקרים. "יש לשנות את החוק על מנת למנוע מצב שבו אדם 'יבלה' את שארית חייו במאסר, כאשר קיים ספק סביר היכול להצביע על חפותו", הסבירה. "הצעת החוק שהגשתי מתייחסת אמנם למקרים בודדים בהם יש דעת מיעוט, אך הם גם אלה שמעוררים את ההד והרעש הציבורי".
הצעת החוק של ח"כ סויד תגיע בקרוב לוועדת שרים לחקיקה. אפשר להמר כבר עכשיו שהמערכת המשפטית השמרנית שלנו לא תמהר לאמץ אותה.
