הקומדיה השייקספירית האהובה "חלום ליל קיץ", מקבלת חזות עכשווית דינמית בהצגה שהעמידה הבמאית דליה שימקו באנסמבל אספמיה, הלהקה שהיא עומדת בראשה בעשור האחרון. יש כאן שילוב מעניין בין אמצעים חדשים לישנים. מצד אחד היא משתמשת הרבה בטלפונים ניידים (יש אפילו קטע של דיאלוג המוצג באמצעות מסרונים), ומצד שני היא בחרה להשתמש בתרגום הקלאסי של ט. כרמי ולא בתרגום היותר מודרני וקליל של דורי פרנס.

ההצגה נפתחת במשהו הנראה כמו מסיבת טרנס בהנהגתו של השדון פוק, שבגילומו החייתי־תזזיתי של עודד מינסטר מוצג ככוכב רוק כריזמטי ומפחיד. שימקו מנסה להבליט את הפן הפמיניסטי בסיפור באמצעות לבוש הנשים, המרמז על חברות דתיות שמרניות. את אוברון ותזאוס, שתי הדמויות של השליטים הגברים, משחק אותו שחקן — אלחי לויט המרשים. אין זו הפעם הראשונה שראיתי שימוש בליהוק כזה, אך כאן הוא מקבל משמעות ברורה כחלק מהאמירה הפמיניסטית, כשבסיום אוברון המנצח הופך לדוכס הסולח וכך הגברים אולי מתרככים אך לא מוותרים על השלטון.

אחת ההחלטות הנועזות של שימקו היא ההחלטה לחזור לתרגום הישן. יש כאלה מבין השחקנים שהטקסט הממושקל והמחורז של כרמי יושב להם בפה בטבעיות, כמו גיל יפרח (הלנה) ומיכל פוליצר (הרמיה) הנחמדות, ויש כאלה הנוטים קצת לבלוע מילים (לדוגמה יואב כורש כליסנדר). בסך הכל, הגשת הטקסט סבירה בהחלט ורמת המשחק טובה. שני שחקנים בולטים במיוחד בלהקה המורחבת. אסתי זקהיים היא טיטניה עוצמתית וחזקה, אבל גם חושנית ורכה כשצריך. איציק גולן, כערב, משעשע מאוד בחמוריותו, אבל גם אנושי ומלא חן בהתעוררותו מהחלום.

לסיכום, זו הצגה יפה, משעשעת, אנרגטית ומעוררת מחשבה. היא מוכיחה באופן סופי ששימקו היא היום במאית אינטליגנטית ומוכשרת עם יכולת לייצר שפה תיאטרונית חריפה ומקורית, וגם האומץ להתמודד בהצלחה עם קלאסיקה.

• ההצגה תעלה היום בשעה 20:30 באולם האנגר 2 בנמל יפו