רביעי 29 בינואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אפי שריר
    ממון • 13.04.2016
    כדי שביצה תעלה 10 אגורות פחות, צריך להרוס את כל החקלאות?
    רעיה שטראוס, בעבר מבעלי קונצרן המזון וכיום פילנתרופית שתומכת בגליל, בוערת מכעס • על סדר העדיפויות של הציבור ("יוקר המחיה הפך להיות חזות הכל"), על היחס של הממשלה לחקלאות ("כחלון לא מבין מה זה"), ועל הדרישה למחיר נמוך ("אם יקר שלא יאכלו. מי אמר שצריך לאכול עגבניות כל השנה?") • מונולוג

    כבר זמן שבוער בי היחס של המדינה לחקלאות. יש לי חברים חקלאים בגליל שכמעט קורסים. אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו לדבר רק על יוקר המחיה ומחירים. מה זה כל הבכי הזה?

     

    "כשאני גדלתי היה שר האוצר יגאל הורביץ, שאמר 'אין לי'. מי אומר שצריך כל השנה לאכול עגבניות? אם יש חוסר או יקר, שלא יאכלו. איפה המנהיגות, שאומרת, 'חבר'ה, עכשיו אין עגבניות, תאכלו משהו אחר'? פעם אכלנו עגבניות רק בקיץ. לא היו חממות ולא עגבניות כל השנה, ולא קרה לנו כלום. אם מחירו של מוצר גבוה, צריך להרוס את כל החקלאות? כדי שביצה תעלה 10 אגורות פחות, מבטלים את המכסות? לאורך גבול הצפון יש יישובים שלמים בסכנה כי רוצים לבטל את מכסות הביצים ולייבא ביצים, וגם להוריד מכסות מים שנחוצות למטעים. הכל כאן פופוליזם. יוקר המחיה הפך חזות הכל.

     

    "לאוצר יש טיעון – ב־OECD המחיר יותר נמוך. אבל אנחנו לא OECD, זו מדינה נס. עכשיו האוצר מציע לחקלאים דמי אבטלה תמורת זה שלא יגדלו. המדינה היא זאת ששמה יישובים לאורך הגבולות, והבטיחה להם מקורות פרנסה, שעכשיו היא רוצה לבטל.

     

    "ממש כואב לי הלב. מה נהיינו? מה זו הסחטנות הזאת? אנשים אומרים, 'אם לא יהיה לי זול כמו בברלין, אני אלך'. שילכו. יש עוד מדינה ששולחת מטוסים לחלץ אזרחים שלה בעולם? ששומרת כך על אזרחיה? מי שלא יודע להעריך את כל מה שיש כאן, כל מה שבנו כאן ב־70 שנה, שיילך. אני פשוט מזועזעת מזה שכל הזמן יש ציבור שמאיים וסוחט, אם לא תוזילו לי, אני אעשה כך וכך. איפה המנהיגות האמיצה שתקום ותגיד, 'ישראל זה אי קטן ויותר יקר, יש עלויות כשרות, יש כאן רק 8 מיליון צרכנים ולא עשרות מיליונים כמו בחו"ל, יש צבא עם צרכים גבוהים שצריך לממן. כן, יותר יקר פה, אנחנו לא סין, אבל עדיין אנחנו נס'.

     

    רעיה שטראוס | צילום: בועז אופנהיים
    רעיה שטראוס | צילום: בועז אופנהיים

     

    "שכחנו את המילה 'תודה'. נכון, יש שגיאות של הממשלה, אבל האזרחים לא צריכים לסחוט כל הזמן. מה לעשות, לא הכל יכול להיות כאן זול. ראיתי כתבה על באר־טוביה, שם הוריי התחילו כשעלו לארץ. החקלאים שם סובלים מגניבות של עגלים. חקלאים מתמודדים עם כל כך הרבה בעיות. בשנה שעברה חקלאי הגליל סבלו מבצורת, כפור, חובות אבודים מקריסת מגה, מחיר נמוך על התוצרת. והמדינה רוצה לייבא סחורה מתחרה? ומה מביאים? ביצים נגועות, ופלפלים מלאים בחומרי הדברה. יש פה בערות. שר האוצר, משה כחלון, לא יודע מה זה חקלאות.

     

    "מה עם ביטחון המזון? אנחנו אי בים, אנחנו לא שווייץ. ברגע שמתחילים לייבא תוצרת חקלאית, ממלפפונים ועד ביצים, בעת מצוקה, לא יגיע לארץ מזון ולא יהיה מה לאכול. עברתי כבר כמה מלחמות. בזמן מלחמה, כל חברות התעופה והספנות חדלות להגיע לישראל. מי יביא לפה את כל המזון? רק אל על טסה. תנובה כבר נמכרה לסינים. אם חס וחלילה אל על תימכר לידיים זרות, גם היא לא תטוס לארץ. כשאני גדלתי החובלים באוניות של צים היו ישראלים. אחי מיכאל היה בצי הסוחר, והחברים שלו היו חובלים. היום אין חובלים ישראלים, ובמלחמה צים לא הגיעה לארץ.

     

    "הורסים את החקלאות, עושים אותה לא־כדאית לחקלאים. כשחקלאים מרימים ידיים, והם קרובים לכך, לא רק שלא יהיה מה לאכול, גם אדמה לא תהיה, מגרש לגדל חסה לא יהיה. על הכל יבנו מגדלים וקניונים".

     

    רעיה שטראוס הייתה מבעלי חברת שטראוס (מכרה את אחזקותיה לפני עשור), וכיום היא פילנתרופית שתומכת במיזמים בגליל, בהם אתר התיירות אוצרות הגליל שייסדה, ביה"ח נהריה, קשת אילון בקיבוץ אילון, כפר המחול בקיבוץ געתון, ולהקת המחול הקיבוצית. גרה בנהריה.

     

     

    הביאה לדפוס: נווית זומר

     


    פרסום ראשון: 13.04.16 , 20:39
    ידיעות אחרונות