רפא זאת בעצמך
עשרות חולי לויקמיה סופניים שמצבם השתפר לא הותירו ספק: הטכנולוגיה החדשה שהוצגה לריפוי סרטן מסמנת כנראה את תחילתה של מהפכה רפואית. מאחוריה ניצב חתן פרס ישראל, פרופ' זליג אשחר (75) ממכון ויצמן, שמצא דרך לסמן תאים סרטניים, כך שמנגנון החיסון של הגוף מזהה ומשמיד אותם. דודי גולדמן ניסה להבין ממנו איך מסע שהחל כשהיה נער שחקר חרקים ודבורים, עשוי להסתיים בפרס נובל
קשה להסעיר את עולם הרפואה. וקשה עוד יותר ליצור חדשות בעלות ערך בחקר הסרטן – תחום שטובי הרופאים חוקרים אותו במרץ כבר שנים רבות. אבל הידיעות שהגיעו לאחרונה מארה"ב הצליחו לרתק גם את כלי התקשורת וגם את המומחים, החשדניים קצת יותר מטבעם.
החדשות האלה היו שיפור גדול שחל במצבם של עשרות חולי לויקמיה (מסוג לויקמיה לימפובלסטית חריפה – ALL) בארה"ב, שרופאיהם איבחנו אותם כחשוכי מרפא, וקבעו בצער שנותרו להם רק חודשים ספורים לחיות.
בבדיקות שנערכו להם התברר שהתאים הממאירים שבגופם נבלמו בזכות טכנולוגיה רפואית־מדעית חדשה לגמרי. במחקר שנערך בארה"ב נלקחה דגימה מדמם של חולי הלויקמיה, ובמעבדה עברו התאים "הנדוס גנטי" והולבשו עליהם נוגדנים, שיודעים לזהות את תאי הלויקמיה. התאים המהונדסים התרבו במעבדה, ובשלב השני הוזרקו בחזרה לגופם של החולים. רובם – עד 90 אחוז מהחולים – הראו סימני נסיגה או הפוגה במחלה.
הדיווחים נשמעו כמעט טובים מכדי להיות אמיתיים, שכן זו הפעם הראשונה שבה חולים הגוססים מסרטן גרורתי הראו הפוגה במחלה – עד להיעלמות מוחלטת של התסמינים. יתרה מזאת, הצוות שערך את הניסוי דיווח על טיפול זהה, שניתן גם ל־40 חולי לימפומה שאינה הודג'קין (NHL), וגם כאן התוצאה שהתקבלה הייתה מפתיעה ומעודדת.
"אלה היו חולים שכל הטיפולים בהם כשלו עד כה, ותוחלת החיים של רובם לא עלתה על חמישה חודשים", אמר פרופ' סטנלי רידל מהמרכז לחקר הסרטן במדינת וושינגטון, בכינוס השנתי של האגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS). "ולמרות העובדה שמדובר בתוצאות חלקיות ושהמחקר טרם פורסם בכתב עת מדעי, אלה תוצאות חסרות תקדים בעולם הרפואה", הוא הוסיף וקרא להמשיך לחקור בכיוון זה ביתר שאת. גם ה"גרדיאן" והבי־בי־סי, שפירסמו את הסיפור, ציטטו חוקרים מאוניברסיטת סן־רפאלו במילאנו, שאמרו שתוצאות טובות כאלה בחקר הסרטן לא זכורות להם זה שנים.
בידיעה המסעירה, שהתפשטה מיד בכלי התקשורת בעולם, צוין בשולי הדברים שהטיפול החדשני הזה התבסס על עבודתם של מדען ישראלי, פרופ' זליג אשחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ומבית החולים איכילוב בתל־אביב, שהוא גם חתן פרס ישראל במדעי החיים לשנת 2015, ושל פרופ' גידי גרוס, כיום בפקולטה למדעים וטכנולוגיה במכללה האקדמית תל־חי, שבסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת היה תלמיד מחקר של אשחר. כבר אז החלו השניים, במשותף עם עוזרת המחקר טובה וקס וד"ר דן שינדלר, את השיטה החדשה למאבק בסרטן המבוססת על מערכת החיסון העצמית של החולה. אבל להצלחה כזאת אפילו הם לא פיללו.
ילד מרחובות
יש אנשים שכל חייהם מוכוונים למטרה ספציפית מאוד, והמצליחים שבהם פועלים בנחישות להשגתה – אבל נראה שסיפור החיים של פרופ' זליג אשחר (75) מעט שונה. כמי שגדל במושבה רחובות בזמן המנדט הבריטי, הוא עזר לחפור שוחות במלחמת השחרור והיה ילד שאסף צבים וחרקים. למדע, הוא מספר, הגיע לגמרי במקרה.
"הייתי ילד טבע ואהבתי לשוטט בפרדסי ההדרים של רחובות ולראות את ה'טרזינה' (על שם דמותו של טרזן), הקרונית שהייתה מתגלגלת בפרדס ואוספת את ארגזי התפוזים כדי להביאם לבית האריזה", הוא מספר. אחרי שירות בנח"ל ובנח"ל מוצנח, הוא היה מראשוני ההיאחזות כרם־שלום בגבול הרצועה, שנחשבה ל"היאחזות של שמאלנים". כבוגר "השומר הצעיר" הצטרף עם קבוצת חבריו לקיבוץ יד־מרדכי ועבד שם במכוורת, שעליה הוא אומר, "כוורנות היא הליריקה של החקלאות". עד שהגיע פעם לקיבוץ מרצה מבחוץ ודיבר על ביולוגיה מולקולרית.
"על המקום נדלקתי על זה וביקשתי ממזכירות הקיבוץ אישור ללמוד באוניברסיטה. לא קיבלתי כי אמרו לי שיש תור, אז עזבתי והלכתי ללמוד באוניברסיטה העברית, ואז כבר המשכתי בדרך האקדמית, דוקטורט במכון ויצמן, פוסט־דוק בארה"ב, ומשם עד היום", הוא מספר.
את פרופ' אשחר, כיום אב לשלושה וסב לשישה, המתגורר עם בת זוגו בתל־אביב, פגשתי לאחרונה בחדרו הקטן בבית החולים איכילוב, מיד אחרי שחזר מחגיגת יום הולדת, שערכה לו בת זוגו בראג'סטן שבהודו. "היא הינדואיסטית ואוהבת את תרבות הודו", הוא אומר ומספר שהם ממשיכים מיד לנסיעה נוספת. "האמת היא שבכלל לא התכוונתי לחקור דווקא סרטן, ולא היו לי תוכניות למצוא טכניקה יעילה חדשה נגדו", הוא מתוודה.
אבל נכנסת להיכל התהילה של חוקרי הסרטן בעולם, ואם השיטה שלך תצליח, אולי תהיה מועמד לפרס נובל.
"שמע, גדלתי במושבה הקטנה רחובות. ביליתי על גבעות הכורכר ובוססתי כמעט בכל שלולית באזור. הכרתי מקרוב את הדבורים והחרקים, ועשיתי ניסויים בטבע עם קיני ציפורים. מדי פעם הייתי מציץ מבעד לגדר לקודש הקודשים של מכון ויצמן למדע. מאז בחרותי אני אימונולוג, וזה שנים שאני חוקר בתחום הזה, ואני נהנה מאוד".
תוכל להסביר במילים פשוטות את המחקר שלך ואת הרעיון ריפוי המבוסס על מערכת החיסון הטבעית של האדם והקשר שלה למאבק בסרטן?
”אימונולוגיה היא התחום שחוקר את מערכת החיסון, שהיא מערכת ההגנה של בעלי החיים. מערכת החיסון של האדם, אם לעשות סיכום סכמטי, פועלת כמערכת הגנה בשתי זרועות עיקריות: אחת על ידי נוגדנים, שאלה מולקולות הנוצרות על ידי תאי בי, שיודעים לזהות גורמים זרים, חיידקים, וירוסים ושאר פולשים, והן נקשרות לאנטיגנים, שאלה מולקולות הנמצאות על פני השטח של הפתוגנים, הפולשים לגוף, כלומר אינם שייכים לו ולכן עלולים להזיק לו. הזרוע השנייה של מערכת החיסון היא תאי דם לבנים, לימפוציטים מסוג מסוים הנקראים תאי טי, והם יודעים להרוג תאים זרים, כולל תאי סרטן".
אם הם יודעים להרוג אותם, למה אנשים מתים מסרטן?
"יש לכך כמה תשובות. האחת, יש בגוף שלנו פעמים רבות תאי סרטן בודדים, וברוב המקרים, כלומר כאשר מערכת החיסון בריאה ופעילה, היא מצליחה לחסל אותם. אבל יש מקרים שבהם תאי הסרטן מצליחים לחמוק מתחת לרדאר של מערכת החיסון ואז יש בעיה. מעבר לזה, מבחינת שתי הזרועות העיקריות של מערכת החיסון שהזכרתי, תאי הסרטן הם למעשה תאים עצמיים של הגוף, שעברו מוטציה, אבל במקורם הם תאים שמערכת החיסון מכירה כתאים ששייכים לגוף ולכן הם מצליחים לתעתע בה. בניסוי מצאנו דרך לחשוף אותם, ואז מערכת החיסון תוקפת ומשמידה אותם".
פרופ' אשחר פיתח למעשה טקטיקה צבאית במהותה – הוא מצא דרך לשלב בין יכולת הזיהוי של נוגדני המערכת החיסונית ובין יכולת ההרג של תאי טי, והינדס את תאי טי באופן כזה, שהם גרמו לנוגדנים לחשוף את "פרצופם האמיתי" של תאי הסרטן.
"הניסוי החדשני והמעניין הזה מקדם את הטכנולוגיה הרפואית, שכבר קיימת, בעוד צעד קדימה", אומר פרופ' מוטי רביד, המנהל הרפואי של בית החולים מעייני הישועה (ר' מסגרת). לדבריו, מדובר ב"הלבשה" של נוגדנים, הנלקחים מבעלי חיים, לרוב מעכברים, על תאים אנושיים. "החידוש בניסוי המעניין הזה הוא שהמדענים והרופאים השתמשו הפעם בתאים של החולה עצמו. תאי החיסון שיש לכל אחד מאיתנו משמידים – כאשר האדם בריא – פולשים לא רצויים ומזיקים כמו חיידקים ותאי סרטן, אבל כאשר אדם חולה בלויקמיה והמחלה התפרצה, זה סימן שמשהו קרה לתאי החיסון האלה, והם כבר אינם מסוגלים להשמיד תאי סרטן", הוא אומר.
לדברי רביד, "הטכנולוגיה החדשה בניסוי הצליחה לבודד את תאי החיסון האלה מדמו של החולה בלויקמיה, לגדל אותם במעבדה ו'להלביש' עליהם בהנדסה גנטית נוגדן שיודע לזהות את הלויקמיה ולתת לתאים להתרבות. ואז, בשלב האחרון, מזריקים את תאי החיסון המהונדסים חזרה לחולה".
ואז מה קורה?
פרופ' רביד: "ואז, זה כמו שאתה משחרר להקה של כלבי ציד מורעבים – הם יוצאים במרדף אחר טרף. כך מתרוצצים התאים המהונדסים בגופו של חולה הלויקמיה ומשמידים את תאי הסרטן, שאותם הם 'תוכנתו' לזהות ולהשמיד".
האימונולוג פרופ' סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונותרפיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר־אילן, משתמש בדימוי שונה: "מערכת החיסון בנויה כמו צבא. יש כמה מישורים: יש את המישור המודיעיני, שאוסף מידע, יש מישור של הרעשה כבדה ויש מישור של סיירות מובחרות שמסתובבות בשטח, כלומר בגוף, ומחפשות תאים בעייתיים כולל תאים סרטניים, וכאשר יש זיהוי מוצלח – תאי טי תוקפים והורגים".
עמית או טורף
אם נמשיך לרגע את הדימוי הצבאי, אפשר להשוות את פעילות הנוגדנים למכשיר הקיים כמעט בכל מטוס צבאי – מערכת זע"ט, "זיהוי עמית־טורף". כלומר, כאשר הגוף בריא, מערכת החיסון יודעת לזהות תאים זרים כתאים טורפים, שאינם שייכים לה. אבל כשתאי הסרטן מתעתעים במערכת החיסונית, אז תאי הטי הלוחמים עטים עליהם ומשמידים אותם.
פרופ' אשחר, מה הסיכויים שהטכנולוגיה הזו תגיע לקליניקה ותרפא חולים, והכי חשוב – מתי?
"יש היום הרבה קבוצות מחקר, כמעט בכל אוניברסיטה ומכון מחקר במערב ובסין, שבהן חוקרים וממשיכים לחקור בכיוונים שונים וגם במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב. אחד מעמיתיי, פרופ' סטיב רוזנברג האמריקאי, עובד על מחקר בכלים שפיתחנו בישראל בכיוונים של סוגי סרטן נוספים, והוקמו גם חברות מסחריות שקנו את הפטנט, כמו חברת 'קייט פארמה' של ישראלי לשעבר, ד"ר אריה בלדגרין, שאני משמש בה יועץ מדעי. חברות תרופות, בהן 'נוברטיס', קנו זכויות על מחקר בכיוון מסוים. עם זאת, עדיין לא נערכו ניסויים קליניים, כלומר ניסויים מבוקרים בבני אדם, והטיפולים שבהם נרשמו ההצלחות היו במסגרת 'טיפולי חמלה' בחולים סופניים. כך שעדיין עובדים על זה ובקרוב יוגשו בקשות לאישור ניסויים קליניים בטכנולוגיה החדשה מהרגולטור האמריקאי. במקביל, קבוצות מחקר שוקדות על מחקרים כדי להשתמש בטכניקה האימונותרפית שלנו גם בגידולים סרטניים, כך שקשה לדעת מתי הטיפול הזה יגיע באופן המוני לקליניקה".
תופעות הלוואי
בצד האופטימיות הגדולה העולה מהחזית החדשה למאבק בסרטן, יש גם בעיות, המתבטאות בתופעות לוואי קשות, שכן תאי טי המתוכנתים פוגעים גם ברקמות בריאות וגם במערכת החיסון עצמה ומחלישים אותה. תופעות לוואי נוספות נובעות מדחיית הסרטן ומהרס חלקים גדולים של הגידול, המעוררים תופעות דלקתיות.
אחת המשימות של פרופ' אשחר באיכילוב היא למצוא, יחד עם האונקולוגים, דרכים להפחית את העצימות של תופעות הלוואי. לדברי פרופ' אשחר, התוצאות עד כה אופטימיות. "אני מאמין שצמצום רציני של תופעות הלוואי הקשות הוא בר־השגה", הוא אומר. במקביל, אשחר גם מרחיב את הטכניקה שלו גם למחלות דלקתיות, כמו דלקת פרקים וקוליטיס.
אופטימיות גדולה חש גם פרופ' סיריל כהן, שאומר שלקח כמעט 20 שנה להגיע לדור 1.0 של הטכנולוגיה הרפואית החדשה, ועכשיו שוקדים על דור 2.0 ודור 3.0. בודדים בלבד עסקו בתחום הזה ב־20 השנים הראשונות, אבל לאחרונה, האימונותרפיה הפכה לנושא מלהיב ואין כמעט קבוצת מחקר שלא עוסקת בזה.
"מאות מדענים עוסקים בזה היום וקמות עשרות חברות מסחריות. הצירוף של הרבה כסף והרבה כישרונות חדשים שנכנסים לתחום מבטיח אופקים גדולים לתחום הזה", אומר פרופ' כהן.
עם זאת, עדיין צריך להתגבר על כמה בעיות. קודם כל, למצוא סמן מובהק, שיבדיל בין תא סרטני לתא נורמלי. עם זאת, יש סיכוי לא רע, שכאשר יימצאו טיפולים יעילים נגד סרטן – הם ינבעו מהעבודה הזו של המדענים הישראלים ממכון ויצמן – המבוססת בסופו של דבר על מערכת עתיקה ומשוכללת – מערכת החיסון שלנו. •
לפנייה לכתב/ת 
