yed300250
הכי מטוקבקות
    מה עושים עם עזה
    חדשות • 13.04.2016
    חלון ההזדמנויות
    רוני שקד

    בשנת 1986, בשלהי כהונתו כראש המינהל האזרחי בעזה, הגיש תא"ל שייקה ארז דו"ח עב כרס למערכת הביטחון ולדרג המדיני שכותרתו "עזה 2000". הדוח שירטט את הפרופיל החברתי־כלכלי־פוליטי־ביטחוני של עזה בתחילת המאה ה־21. בדיעבד, התברר שהדו"ח צפה כמעט במדויק את המציאות של 15 שנה לאחר שנת 2000. הדו"ח היה מונח דרך קבע על שולחנו של ראש הממשלה יצחק רבין, ולימים היה קטליזטור לתוכנית "עזה תחילה", שבשל התעקשות הפלסטינים הפכה לתוכנית "עזה ויריחו", והייתה השלב הראשון של יישום הסכמי אוסלו.

     

    היציאה מעזה שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון, מתוך אינטרס ישראלי מוצדק, הותירה אותנו באשליה שהתנתקנו מהרצועה. במבחן המציאות, עזה לא התנתקה מאיתנו. למרות המנהרות וערוצי ההברחות, ללא ישראל אין לעזה קיום. אלא שבעוד ישראל ממשיכה לשמש שחקן מרכזי במגרש העזתי, אין לה אסטרטגיה בנושא. היא רואה את עזה רק דרך הקופסה הביטחונית־צבאית, וכמעט לא קיימת חשיבה אלטרנטיבית מחוץ לה.

     

    המציאות ברצועת עזה על סף קטסטרופה: חשמל מגיע לבתים רק שמונה שעות ביממה; כ־90% מהמים לא ראויים לשתייה; כ־80% מהביוב זורם לים ונסחף צפונה לחופים שלנו, ועוד מעט יזהם את מתקן ההתפלה באשקלון; 44% מהעזתים מובטלים, 39% חיים מתחת לקו העוני העולמי (פחות מדולר ליום), 72% ממשקי הבית סובלים מחוסר ביטחון תזונתי ו־80% מקבלים סיוע הומניטרי. 75 אלף איש עקורים, בעיקר בשל הרס הבתים ב"צוק איתן". מומחי האו"ם קבעו כי בשנת 2020 עזה לא תהיה מקום ראוי למחיה. ראש אמ"ן, שהסתמך על דו"ח האו"ם, התריע כי למצב הזה יהיו השלכות ביטחוניות.

     

    על רקע התחזיות הקודרות נערכים בימים אלה במכון טרומן באוניברסיטה העברית כינוסים אקדמיים בהשתתפות ישראלים, פלסטינים ואירופאים במטרה להציג אלטרנטיבות לשינוי המצב הכלכלי והחברתי בעזה. שינוי בתחומים אלה יאיץ את המגמה של התנתקות עזה מזרועות איראן ובעקיפין יסייע לשיפור ביטחונה של ישראל. לאור הנתונים החמורים, חייבים להכין דו"ח ל"עזה 2025". שלא יהיה ספק, הדו"ח יצביע על מדרון חלקלק שאם לא תיעשה פעולה רצינית יוביל לאסון.

     

    אלא שכיום, יותר מאשר בעבר, ניתן להשיג תמיכה ערבית ובינלאומית לשינוי המצב ברצועה. כך למשל, השיחות עם טורקיה הן הזדמנות פז להשיג שתי ציפורים במכה אחת: גם להביא לחידוש היחסים עם טורקיה וגם לרתום אותה לשינוי המציאות בעזה. הפשרת היחסים מותנית על ידי הטורקים בהסרת המצור ובאספקת חשמל באמצעות תחנות כוח שיוצבו על אוניות טורקיות. פתרון בעיית החשמל לא כרוך בבעיות ביטחוניות אלא רק ברצון טוב. אפשר גם שטורקיה תקדם פרויקטים כלכליים אחרים בעזה, כולל הקמת נמל ואזורי תעשייה עתירי ידיים עובדות בפיקוח טורקי.

     

    כך גם באמצעות מצרים וסעודיה, שקשריהן התהדקו לאחרונה, ניתן לפעול כדי להוציא את חמאס ממעגל ההשפעה האיראני וליצור מאזני כוח חדשים. אלה פעולות שייטיבו עם העזתים ולא פחות מכך עם ישראל וביטחונה. פיתוח כלכלי כזה יוביל ליחסים מוכלים חיוביים, שיוכתבו על ידי האינטרסים של כל אחד מהצדדים, ואלה יהפכו את סבב הלחימה הבא לפחות כדאי.

     

    שלא יהיו אשליות, כל עוד המצב החברתי־כלכלי בעזה לא ישתנה, ולא תהיה מעט תקווה לתושביה, חמאס עלול לגרור לסיבוב לחימה נוסף בקרוב בניסיון לחלץ את עזה מהמצור. כבר היינו ב"עופרת יצוקה" (2009), ב"עמוד ענן" (2012) וב"צוק איתן" (2014). רק שינוי דרמטי ומהיר עשוי למנוע - או לפחות לעכב - את המבצע הצבאי הבא. √

     


    פרסום ראשון: 13.04.16 , 22:57
    yed660100