הזאב זאבי
"עובדה", ערוץ 2, 21:00
מילת המפתח בתחקיר גנדי ששודר אמש ב"עובדה" — ונמצא בדיון ציבורי ער מאז אישר בית־המשפט לשדרו — היא "מורשת". אדם יכול להיאסף אל אבותיו, אבל המורשת היא בין הדברים הבודדים שהוא יכול להותיר אחריו. היא ממשיכה את דרכו ומשמרת את זכרו ללא צורך בנוכחותו הפיזית. במקרה של רחבעם זאבי, הריבון לא הותיר מקום לספק: לגנדי יש "מורשת". לא סתם אחת, אלא כזו שיש לתקצב במיליונים וללמד במערכת החינוך. ומכאן שאין ראוי מהעיסוק בכל ההיבטים שלה. "המוארים והבלתי מוארים", כפי שניסחה זאת השופטת עינת רביד, שדנה בתיק. זהו המס ההכרחי של כל מי שרוצה להטביע חותם: עליו לדעת שמעשיו, גם מלפני עשרות שנים, אינם נקברים יחד איתו.
אכן, לפי כתבתו המרתקת והמקיפה של עמרי אסנהיים, לגנדי היו דונמים על גבי דונמים של פינות אפלות: נורמות מוסריות מעוותות בשדה הקרב, חיסולי שבויים, קשרים עם עבריינים בכירים, התנכלות ליריבים ולבסוף גם החשדות החמורים לניצול מיני ואף לאונס. הכל לכאורה, על הכל המנוח אינו יכול להגיב. אולם הקייס שאסנהיים ניסה לבסס היה מעמיק והותיר רושם חזק. הוא נבנה לאט, לעיתים אפילו לאט מדי, ובמתן המילה האחרונה ליעל דיין — בתו של משה דיין הצדיק הגמור — גלומה מידה לא קטנה של אירוניה. אולם בסופו, ודאי אחרי עדותה העוצמתית של ד', כל החלקים השלימו פאזל קודר למדי. אינני הורה. אני לא יודע מה הייתי עושה לו הייתי נדרש לשלוח את ילדיי לבית־הספר ביום שבו מלמדים על פועלו של האיש.
מעניין בהקשר הזה כי משפחתו של זאבי ביקשה מבית־המשפט למנוע רק את שידור הדברים בתחקיר הנוגעים לעבירות מין. מהעתירה שהגישו עולה כי יתר הטענות החמורות נגד זאבי יכלו לעבור. הדבר מעורר תהייה: האם חשבו שעל ההוראה לתלות גופה על מסוק ולנפנף בה מול האויב יהיה מי שימחל לו, אך לא על אונס? הזמנת פגיעה בעיתונאית פחות גרועה מכפיית עצמך על נערה בת 18 וחצי?
לכן חשוב להזכיר כי התחקיר לא נגע במשנתו האידיאולוגית של זאבי. בתחילתו הוקרן בקצרה קטע מתוך תשדיר בחירות, שבו דיבר זאבי על הטרנספר — גולת הכותרת של האג'נדה הפוליטית שלו. מעבר לכך לא נאמרה מילה על הרעיונות הקיצוניים שהביאו אותו לכנסת, למעמד שר ואף למי שיש על שמו "מורשת", כלומר בתוך גבולות הקונצנזוס. אולי, מתישהו, גם זה יהיה נושא לתחקיר של "עובדה".
לפנייה לכתב/ת 
